ביקור בשוליים

למילה "שוליים" יש קונוטציה שלילית. אחת ההגדרות במילון לשוליים היא "סרח עודף", משמע משהו מיותר, שולי ולא חשוב. רובנו לא אוהבים להיות בשוליים, בין אם מדובר בשולי החברה, בשולי ההשפעה או בשולי הכביש. השהייה בשוליים גורמת להרגשת אי נוחות, ולכן בכל מסגרת שבה אנו נדחקים הצדה, האינסטינקט שלנו הוא לנסות ולחזור כמה שיותר מהר למרכז העניינים.
העניין הוא, שחזרה מהירה ואגרסיבית מדי למרכז, עלולה לגרום לחיכוכים ולהתנגשויות, ובסופו של דבר להיות בעוכרינו. תמיד עדיף לעצור רגע ולחשוב, לבחון את השטח ואת התנאים, ולחזור לתלם בחוכמה ובזמן המתאים. וכמו בחיים, כך גם בכביש. לרוב, הסכנה העיקרית אינה טמונה בעצם הירידה לשוליים אלא בחזרה מהם.

יורדים לשוליים

ירידה עם שני הגלגלים הימניים של הרכב לשולי הכביש, מתרחשת לרוב שלא במכוון ומפתיעה את הנהג. הסיבות השכיחות לכך הן עייפות או חוסר תשומת לב רגעית של הנהג, כגון הסתכלות על הילד שיושב מאחור, חיפוש משהו בתא הכפפות, קריאת הודעת SMS "מאוד" דחופה, נוף מעניין מצד ימין וכדומה. לעתים מדובר בסטייה מתוכננת, כמו במקרה של רכב שמגיח מולנו (בניסיון עקיפה למשל).
התחושה הראשונית בעת ירידה מהכביש מאוד לא נעימה: הגלגלים הימניים "רוקדים" על הכורכר, והנהג מרגיש פחות בשליטה. אם נתחשב גם בכך שהדבר קורה לרוב בנסיעה בין עירונית, ומשום כך במהירות בינונית ומעלה, נמצא שהסיטואציה מפחידה מאוד.

התגובה האינסטינקטיבית ותוצאותיה

האינסטינקט של הנהג כאשר הוא יורד לשוליים יהיה להפנות את ההגה במהירות ובחדות חזרה לכביש. התוצאה הוודאית של תגובה כזו תהיה שהמכונית תחזור הרבה יותר שמאלה ממה שהתכוון הנהג, ותעבור לפחות עוד נתיב אחד שמאלה, ולרוב גם שניים, ואף יותר. הרבה מאוד תאונות חזיתיות נגרמו בדיוק מהסיבה הזו. החזרה של המכונית לכביש עלולה להיות מלווה גם בהחלקה של החלק האחורי, ובמקרים נדירים אפילו בהתהפכות.
מדוע הרכב חוזר שמאלה יותר ממה שרצה הנהג? לכך יש כמה סיבות:
1. מהירות הנסיעה: ככל שהמהירות גבוהה יותר, הפניה מסוימת של ההגה משפיעה יותר על היענות החרטום להפניה, ולכן הוא יסטה יותר הצדה. אם ניקח לדוגמה הפניה של רבע הגה (90 מעלות), אזי ב-20 קמ"ש המכונית "תעשה טובה" אם תסטה מעט הצדה. אותה הפניה ב-100 קמ"ש תגרום למכונית לפנות הצדה בחדות רבה.
2. מהירות ההפניה של ההגה: ככל שהפניית ההגה חדה יותר, כך המכונית תגיב בעוצמה רבה יותר. הפחד של הנהג מהנסיעה בשוליים גורם להפניה חדה ומהירה מאוד של ההגה לכיוון הכביש, והמכונית מגיבה בהתאם. במילים אחרות, ככל שהסטירה חזקה יותר, הראש מסתובב בזווית חדה יותר הצדה.
3. הבדלי אחיזה: הגלגלים הימניים של הרכב נמצאים על כורכר, כך שיש להם אחיזה פחות טובה מאשר לגלגלים השמאליים שנשארו על הכביש. הדבר מוסיף להיענות של המכונית לפקודת ההיגוי. הגלגל הקדמי הימני מחליק מעט ביחס לקדמי השמאלי, וכך נוצרת זווית חדה יותר של המכונית ביחס לכביש.
4. האטה: לעתים משולבת ההפניה החדה של ההגה בעזיבה של דוושת הגז. במקרה כזה, ההיגוי הופך לאפקטיבי יותר, וכל פקודה שלנו להגה מתורגמת לפנייה חדה יותר של המכונית.
בוודאי שמתם לב ששתי הסיבות העיקריות (ושלוש מתוך הארבע בסך הכל) אינן קשורות כלל להימצאותם של שני הגלגלים הימניים על שוליים מכורכר. מכאן אתם יכולים להסיק, שבדיוק אותו דבר קורה במקרים של סטייה מנתיב בכביש מהיר. במקרה כזה הנהג מגיב באופן דומה, וגם כאן מתקבל "תיקון יתר". לכן, חלק גדול ממה שאומר בהמשך מתאים גם למקרה של סטייה מנתיב ללא ירידה לשוליים.

”   האינסטינקט של הנהג כאשר הוא יורד לשוליים יהיה להפנות את ההגה במהירות ובחדות חזרה לכביש. התוצאה הוודאית של תגובה כזו תהיה שהמכונית תחזור הרבה יותר שמאלה ממה שהתכוון הנהג, ותעבור לפחות עוד נתיב אחד שמאלה, ולרוב גם שניים, ואף יותר  “

כיצד לחזור מהשוליים

חשוב ביותר להבין שאין שום בעיה לנסוע כאשר שני גלגלים על השוליים ושניים על הכביש. לכן אין סיבה להיכנס ללחץ ולא צריך למהר לחזור לכביש. זאת אחת הדוגמאות הטובות ביותר לאמרה ש"החיפזון מהשטן". להלן השלבים לחזרה בטוחה לכביש:
1. מיד כאשר מרגישים בירידה לשוליים, יש להסתכל ישר קדימה ולשמור על הגה ישר.
2. ברוב המוחלט של המקרים, הדרך לפנים תהיה פנויה ונוכל להמשיך לנסוע לפחות כמה עשרות מטרים לפני החזרה לכביש.
3. יש לבחון אם השוליים נמוכים מפני הכביש (נדיר יחסית), או שהם פחות או יותר באותו מפלס (מאוד שכיח).

”  ככל שהפניית ההגה חדה יותר, כך המכונית תגיב בעוצמה רבה יותר. הפחד של הנהג מהנסיעה בשוליים גורם להפניה חדה ומהירה מאוד של ההגה לכיוון הכביש, והמכונית מגיבה בהתאם  “

4. אם אין הפרשי גובה משמעותיים, אפשר לחזור לכביש תוך כדי נסיעה. אפשר להאט או לשמור על מהירות קבועה, אך לא מומלץ להאיץ.
5. להציץ במראת הצד כדי לוודא שהנתיב פנוי ולאותת שמאלה.
6.  חשוב ביותר: את ההגה יש להפנות בעדינות, באטיות ובמידה מועטה בלבד. מידת הסיבוב הדרושה היא כ-20 מעלות, דהיינו אחד חלקי שש עשרה מסיבוב מלא של ההגה. אני מדגיש: הפניה של 90 מעלות בהגה מהווה רבע מסיבוב שלם שלו, וכאן מדובר על רבע מזה. זווית ההפניה כל כך קטנה, שבקושי אפשר לראות אותה בעין.

הפניית הגה

7. אם מצאנו שהשוליים נמוכים משמעותית מפני הכביש, אין לחזור לנתיב תוך כדי נסיעה: הפניה מינימאלית כמפורט לעיל לא תספיק כדי להעלותנו חזרה לכביש; הפנייה בזווית גדולה יותר, במהירות שבה אנו נמצאים, תחזיר אותנו הרבה יותר שמאלה מהרצוי, ובנוסף עלולה לגרום לפיצוץ הצמיג ולנזק לגלגל ולמתלה. במקרה כזה יש לעצור את המכונית כמו בעצירה רגילה. לא לשכוח לסמן למכוניות שמאחור על הכוונה לעצור. החזרה לכביש נעשית בדיוק כמו שעולים על מדרכה: יש לסובב את ההגה בזווית רחבה יחסית, ולחזור לכביש במהירות אפסית.

מכשול על השוליים

החזרה האטית וההדרגתית לכביש אפשרית רק במידה שאנו יכולים להמשיך לנסוע עם שני גלגלים על השוליים לפחות כמה עשרות מטרים. אך מה נעשה כאשר המרחק אינו מספיק? (בגלל תמרור, שלט, מכונית חונה וכדומה) מצד אחד, אם נחזור לכביש מהר מדי, נמצא את עצמנו בנתיב הנגדי. מצד שני, מה עלול לקרות אם נבלום בחוזקה? האם לא נחליק או נתהפך חלילה? אז זהו, שלא!
במקרה שאנו מזהים מכשול שלא מאפשר לנו להמשיך לנסוע על השוליים ולחזור לאט ובהדרגה לכביש, יש לבלום בלימת חירום. הבלימה הכי אפקטיבית, כמו בכל בלימת חירום, צריכה להיות החלטית ובעוצמה מרבית. ההיגיון אומר, שמכיוון שהגלגלים הימניים על הכורכר והשמאליים על הכביש, הרכב יחליק לכיוון הכביש ויתחיל להסתחרר. ובכן, היגיון לחוד ומציאות לחוד. 

בלימת חירום במכונית ללא מערכת ABS

המכונית נשארת יציבה ובולמת בקו ישר יחסית, לעתים עם סטייה קלה וזניחה. במקרים שבהם המכונית מצוידת במערכת ABS, זה די מובן: המערכת מווסתת את הבלימה כך שהמכונית תישאר מאוזנת. מה קורה כשאין ABS? בבלימה חזקה כל ארבעת הגלגלים יינעלו. מרחקי הבלימה של אלו שעל הכורכר יהיו פחות או יותר זהים לאלו שעל הכביש, והמכונית תבלום בקו ישר יחסית. דווקא בלימה חלשה מדי עלולה לגרום לנעילה של הגלגלים שעל הכורכר לפני נעילת הגלגלים שעל הכביש, ובכך ליצירת הבדלים במרחקי הבלימה ולהחלקה.

”   במקרה שאנו מזהים מכשול שלא מאפשר לנו להמשיך לנסוע על השוליים ולחזור לאט ובהדרגה לכביש, יש לבלום בלימת חירום. המכונית נשארת יציבה ובולמת בקו ישר יחסית, לעתים עם סטייה קלה וזניחה   “

לסיכום

ירידה לשוליים תוך כדי נסיעה, המתרחשת לרוב בדרך בינעירונית ובמהירות בינונית ומעלה, אינה חוויה נעימה. אפשר למנוע את רוב המצבים הללו על ידי הימנעות מהסחות דעת ומהסטות מבט מהכביש. היה ובכל זאת נקלענו לסיטואציה כזו, שמירה על קור רוח וסבלנות תאפשר לנו לחזור בבטחה לנתיב הנסיעה המקורי והרצוי. במידת הצורך, כשאי אפשר לחזור לכביש לאט ובהדרגה, אפשר וצריך לבלום בלימת חירום החלטית וחזקה.

הכותב הוא מנכ"ל טופ דרייב, חווית נהיגה חכמה