אי שמירת מרחק מהרכב שנוסע מלפנים
תקנות התעבורה קובעות לא ינהג אדם רכב בעקבות רכב אחר הנוסע לפניו באותו נתיב, אלא אם כן הוא שומר על מרווח זמן של שנייה אחת לפחות
תקנות התעבורה קובעות, שלא ינהג אדם רכב בעקבות רכב אחר אלא תוך שמירה על רווח המאפשר לעצור את הרכב בכל עת ולמנוע תאונה, וזאת בהתחשב במהירות הנסיעה של שני כלי הרכב, במצב הדרך ובמצב הראות והתנועה שבה. עוד קובעות התקנות, כי בלי לגרוע מן האמור לעיל, לא ינהג אדם רכב בעקבות רכב אחר הנוסע לפניו באותו נתיב, אלא אם כן הוא שומר על מרווח זמן של שנייה אחת לפחות (שבו יעבור במהירות נסיעתו את המרחק שבין שני כלי הרכב). לפיכך בתאונת דרכים שהיו מעורבים בה שני כלי רכב, והאחד התנגש בחזיתו בחלקו האחורי של הרכב האחר שלפניו, תיפול מלוא האחריות על הרכב הפוגע, שהרי הוא לכאורה לא ציית לתקנות התעבורה ולא שמר מרחק מספיק מהרכב שלפניו.
בעניין זה כבר קבע בית המשפט העליון בהלכה נושנה, כי לא מדובר כאן בחובה אבסולוטית אלא בחובה המוטלת על הנהג להראות שאמנם הוא התחשב במצב הכביש והתאים את מהירות נסיעתו, אפילו הוברר לאחר מכן שהוא טעה בחישובו ולמעשה לא היה יכול לעצור.
לא שמרה וזוכתה
בפני שני בתי משפט מחוזיים הובאו שני כתבי אישום. העבירה העיקרית בשניהם היתה אי שמירת מרחק, אבל המסקנה המשפטית בשני המקרים היתה שונה זו מזו.
בבית המשפט המחוזי בתל אביב נדון ערעורה של נהגת שנהגה את רכבה בדרך בינעירונית, ולפניה נסעו מספר כלי רכב. ברמזור בכיוון נסיעתה דלק אור ירוק. אוטובוס זעיר שנסע לפני הנהגת התנגש ברכב שלפניו עקב תאונה אשר אירעה במקום ונעצר. הנהגת לא הספיקה לבלום והתנגשה באוטובוס הזעיר.
” הנהג טען, כי רכב שנסע לפניו סטה לפתע, ואז נגלה לעיניו רכב שעמד במקום. בית המשפט קבע, כי אם לא שמר הנהג על מרחק מתאים מכלי רכב שנסעו לפניו, וכתוצאה הופתע כאשר סטה הרכב שלפניו ולא היה סיפק בידו לעצור, אזי אין בכך כדי לפטור אותו מאחריות “
בית המשפט קבע, כי לכאורה לא היתה כל סיבה לנהגת לסבור כי עומדת להתרחש תאונה, שכן ברמזור דלק אור ירוק. הרכב שלפניה המשיך בנסיעה רצופה עד אשר פגע ברכב שלפניו. לא היה כל סימן שנהג האוטובוס הזעיר הספיק לבלום וכי הנהגת יכלה לראות את אורות העצירה האדומים שלו.
לו היו הנסיבות אחרות, ייתכן שהנהגת היתה יכולה לצפות את אירוע תאונה ואז היה עליה לשמור מרחק שימנע ממנה להתנגש ברכב שלפניה. לא נטען כי הנהגת לא שמרה על מרווח זמן של שנייה אחת לפחות וכי לא שמרה מרחק בהתחשב במהירות הנסיעה של שני כלי הרכב ובמצב הראות והתנועה. לפיכך, יש לצאת מתוך הנחה, כי הנהגת אומנם שמרה מרחק, אולם לא מרחק המאפשר לה עצירה מוחלטת כשהרכב שלפניה נמצא בתנועה. פרשנות אחרת, כך לדידו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, היתה מביאה למסקנה כי כל רכב מחויב לשמור מרחק בטווח העצירה. לדוגמה, רכב הנוסע במהירות המותרת של 90 קמ"ש בדרך בינעירונית חייב לשמור מרחק של 64 מטר מהרכב שלפניו. דהיינו, עליו לשמור מרווח זמן של 4.6 שניות מהרכב שלפניו. לדידו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, לא לכך התכוון המחוקק, שאחרת לא היה קובע מרווח זמן של שנייה, כאמור בתקנות.
לא שמרה והורשעה
במקרה דומה החליט בית המשפט המחוזי בחיפה לדחות ערעורה של נהגת שלא שמרה על מרחק מספיק מהרכב שלפניה. לדידו של בית המשפט המחוזי בחיפה, תקנות התעבורה נועדו לחייב כל אדם הנוהג ברכב לשמור על מרווח המאפשר לנהג לעצור את רכבו "בכל עת" ו"למנוע תאונה". זאת "בהתחשב במהירות הנסיעה של שני כלי הרכב, במצב הדרך ובמצב הראות והתנועה בה".
על פי עמדתו של בית המשפט המחוזי, הביטוי "בכל עת" שבתקנות אינו מתייחס לגורם הזמן בלבד, אלא גם לגורם הנסיבות. דהיינו, על פי מצוות המחוקק, לא ינהג אדם ברכב בעקבות רכב אחר, אלא תוך שמירה על רווח המאפשר לו לעצור בכל עת ובכל מקרה ולמנוע תאונה. זאת בהתחשב במהירות הנסיעה של שני כלי הרכב, במצב הדרך, במצב הראות ובתנועה.
” בית המשפט העליון קבע בהלכה נושנה, כי לא מדובר בחובה אבסולוטית אלא בחובה המוטלת על הנהג להראות שאמנם הוא התחשב במצב הכביש והתאים את מהירות נסיעתו, אפילו הוברר לאחר מכן שהוא טעה בחישובו ולמעשה לא היה יכול לעצור “
לחיזוק עמדתו הביא בית המשפט המחוזי בחיפה את עמדת בית המשפט העליון בתאונה שבה האשְמה העיקרית היתה אי שמירת מרחק. שם טען הנהג, כי רכב שנסע לפניו סטה לפתע, ואז נגלה לעיניו רכב שעמד במקום. נקבע, כי אם לא שמר הנהג על מרחק מתאים מכלי רכב שנסעו לפניו, וכתוצאה הופתע כאשר סטה הרכב שלפניו ולא היה סיפק בידו לעצור, אזי אין בכך כדי לפטור אותו מאחריות.
יצוין, כי למרות דברים אלו זיכה בית המשפט העליון את הנהג מעבירת אי שמירת מרחק, אך הותיר את הרשעתו בעבירות האחרות שבהן הורשע.
