החרמת רכב בשל עבירות תנועה
לאחרונה תוקנה פקודת התעבורה, כשהתיקון מתיר למשטרה להחרים בכביש רכב שבעליו נחשב לעבריין תנועה. הייתכן? מסתבר שכן.
תיקון לפקודת התעבורה שכבר קיים זמן מה, לא יושם עד לאחרונה מכיוון שלמשטרה לא הייתה סמכות להחרים את כלי הרכב אלא רק לאסור את השימוש בהם. לפני מספר חודשים תוקן החוק, והוקצו מספר מגרשי חניה שאליהם ייגרר הרכב. המשטרה כבר החלה להשתמש בהוראות אלו של החוק.
השוטר אינו מוריד נהג מרכבו סתם כך, ומחרים אותו. הוא יכול להורות לנהג לנהוג עד למגרש האחסון הקרוב, או להורות לו להפסיק לנהוג ולגרור את הרכב לאותו מגרש. הכל לפי שיקול דעתו ונסיבות העניין. ברור שבגין חלק מהעבירות, כגון נהיגה בשכרות, נהיגה ברכב שעליו ניתנה הודעה על איסור שימוש, נהיגה בפסילה ועוד עבירות חמורות אחרות, לא הגיוני יהיה לאפשר לנהג להמשיך ולנהוג ברכב, ולו אף עד למגרש האחסנה.
העבירות שהכי תימנעו מהן
העבירות שבגינן מותר לשוטר להחרים את הרכב הן אלו: הובלת מטען מעל המותר, הסעת נוסעים מעל המותר, הסעת נוסעים בשכר ללא היתר, נהיגה מעבר לשעות הנהיגה המותרות, שימוש ברכב שעליו ניתנה הודעה על איסור שימוש, נהיגה ללא רשיון נהיגה, היתר נהיגה לבלתי מורשה, נהיגה בזמן פסילה או בניגוד לתנאים, נהג חדש ללא מלווה או נהג חדש עד גיל 21 המסיע יותר משני נוסעים ללא מלווה, נהיגה בשכרות והפקרה לאחר פגיעה.
בדרך כלל, השוטר מוסמך להחרים את הרכב לשלושים ימים, ובנסיבות מסוימות - עד ששים ימים. אולם לא די בכך. בבוא היום, כשיישפט הנהג על העבירה שביצע, הוא צפוי להחרמה נוספת מטעם בית המשפט עד לתקופה של 120 יום. היינו, בסך הכל ניתן להחרים את רכבו עד לתקופה של חצי שנה.
הוצאות הגרירה והאחסנה יוטלו על הנהג. בתקנות נקבעו מחירי גג לשירותים אלה: מינימום אחסנה ליום - 55 שקלים, ומינימום גרירה - 300 שקלים.
הנהג, הבעלים וחברת הליסינג
החוק אינו מבחין בין נהג הרכב לבעליו. כאשר הנהג אינו בעל הרכב, החוק מקנה הגנות מסוימות לבעל הרכב, שאותן עליו להביא לבית המשפט על מנת לשחרר את רכבו.
רכבי ליסינג ורכבי חברה יוחרמו כמו כל רכב אחר. בעליהם יוכלו לפנות לבית המשפט בבקשה להחזיר את הרכב, ובית המשפט יהיה רשאי לשקול אם להחזירם, אם לאו. מוטב לגופים אלו להכין עצמם כראוי למקרים כאלה, על ידי מערכת מסמכים מתאימה שתיערך ביניהם לבין מחזיק הרכב ועל ידי פיקוח מתאים על השימוש ברכב.
לשחרר את ווילי
כדי לשחרר כלי רכב מהחרמה, בעליהם שמסרו אותם לנהגים צריכים לעגן מערכת של מסמכים ביניהם לבין הנהגים בעת המסירה, ולהתנות התניות שעתידות לשחרר אותם מאחריות כשיעלה הצורך. עליהם להקפיד ככל שביכולתם שהנהג לא יבצע עבירות. כאשר הרכב הוחרם, ניתן לפנות לבית המשפט בבקשה לשחררו. בבקשה יש לפרט את הזיקה בין בעל הרכב לנהג, את הפעולות שביצע בעל הרכב כדי למנוע את ביצוע העבירה, או נסיבות אחרות הרלוונטיות לאותו מקרה.
לגבי טיפול ברכב, אחסנת הרכב נועדה להבטיח כי לא ישתמשו בו. טיפול ברכב בעת האחסנה אינו נחשב לשימוש בו, אך סביר להניח כי מגרשי האחסנה לא יאפשרו לבעלי הרכב להסתובב במגרש שלהם ולטפל ברכבם.
לסיכום, אני סבור שהמשטרה ובתי המשפט לא נתנו את דעתם מספיק להיבטים הקנייניים והנזיקיים של השימוש בהוראות החוק. כשיתחילו לצוץ בעיות כאלו, יחדל השימוש באמצעי זה.
