וישבות הרכב שלושים ימים
פקודת התעבורה מאפשרת לקצין משטרה להשבית רכב אפילו עד 60 ימים
כחלק מהמערכה הכוללת במלחמה בתאונות הדרכים, תוקנה פקודת התעבורה עוד בשנת 2005 ונוספה סמכות לקצין משטרה למסור לנהג המעורב בעבירה מרשימת עבירות חמורות, הוראה האוסרת עליו להשתמש בכלי הרכב שבאמצעותו בוצעה העבירה. בין שאר העבירות החמורות שברשימה מצויות העבירות הבאות: הסעת נוסעים מעל למספר המותר ברישיון, נהיגה מעבר לשעות הנהיגה המותרות לנהגים מקצועיים, נהיגה ברכב שניתנה עליו הודעת איסור שימוש, נהיגה בזמן פסילה, נהיגת נהג חדש ללא מלווה, נהיגה בשכרות או בהשפעת אלכוהול או סמים, הפקרה לאחר פגיעה ועקיפה מסוכנת.
ההודעה לבעל הרכב תינתן לפרק זמן של שלושים ימים, ואם במהלך שלוש השנים שקדמו לאירוע כבר ניתנה הודעת איסור שימוש לאותו כלי רכב, אפשר להאריך את תקופת איסור השימוש עד שישים ימים. מדובר בסמכות מנהלית של קצין משטרה, גם אם טרם הוגש כתב אישום נגד הנהג וממילא טרם הורשע בדין.
” באשר לדרישה שהעמיד בית המשפט לתעבורה, לפיה על אב לוודא שישנו נהג תורן אשר מתחייב לא לשתות והוא זה שיסיע את חבריו ששתו, אומר בית המשפט העליון, כי זוהי אינה דרישה מופרזת, בהתחשב בדרישתו של המחוקק מבעל הרכב לעשות "כל שביכולתו". מדובר בדרישה סבירה המתיישבת עם הוראות החוק “
המחוקק העניק סמכות דומה לבית המשפט לאחר שזה הרשיע את הנהג באותן עבירות חמורות. לבית המשפט הותר להורות על איסור שימוש ברכב עד תקופה של מאה ועשרים ימים. נראה אם כן כי סמכות השבתת הרכב שבו בוצעה עבירה מרשימת העבירות החמורות הנזכרות לעיל הורחבה עד שישה חודשים!
האחד עבר עבירה והאחר נענש
אלא שבחלק לא מבוטל מן המקרים, הרכב המושבת אינו רכבו של הנהג, ומי שנענש בסופו של דבר הוא בעל הרכב, שנגדו לעולם לא יוגש כל כתב אישום בגין אותה עבירה.
המחוקק היה ער לבעייתיות זו. בין הנימוקים לתיקון לפקודת התעבורה בעניין זה נאמר בכנסת, כי בחלק ממדינות העולם, וזהו עניין מקובל, מתייחסים לכלי רכב כאל סוג של כלי נשק. כלומר, כאשר אדם מפקיד את נשקו או משאיר אותו, או מוסר אותו לידי אדם אחר, חלה עליו אחריות רבה מאוד לדעת שהוא לא מוסר את אותו כלי נשק לידי אדם חסר אחריות או אדם שיכור או אדם שאין לו רישיון לאחוז באותו נשק. בדיוק אותו דבר צריך לחול על כלי רכב. נאמר כי תאונות הדרכים גובות מספר גבוה ביותר של קורבנות אדם, וחובה על הכנסת לבחון כל הזמן באילו כלים אפשר להשתמש כדי לנסות לצמצם את הפגיעה הזאת ולהציל כמה שיותר אזרחים במדינת ישראל.
בשל הבעייתיות שבהשבתת הרכב בעבור בעלים שאינו בהכרח הנהג שעבר את העבירה, נקבעו בפקודת התעבורה הגנות לבעל הרכב. נקבע כי בית משפט לתעבורה שאליו פנו הנהג או בעל הרכב יבטל את ההשבתה אם הוכח בפניו שהרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו, או כי מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה. עוד נקבע, כי בית המשפט רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע פרק זמן קצר יותר לאיסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות לעיל המצדיקות זאת, ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין השאר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב.
מעשה שהיה
שאלת השבתת הרכב הגיעה לדיון בבית המשפט העליון. רכבו של אב הושבת בשל חשד שהתעורר כי בנו שנהג ברכבו נהג בו בהשפעת אלכוהול. האב טען, כי מסר את הרכב לחזקת בנו והזהיר אותו לבל יעבור כל עבירה ושינהג בו כחוק. בנוסף טען המבקש, כי הוא זקוק לרכב כדי להגיע למקום עבודתו.
ההליך החל עוד בבית המשפט לתעבורה. שם נקבע כי האב ידע שהבן יצא לבלות עם חבריו במקום שבו מוכרים משקאות אלכוהוליים, והאב אף ידע את זהות חבריו. בית המשפט לתעבורה קבע, כי לא די בכך שהאב הזהיר את בנו לבל ישתה וינהג, אלא היה עליו לברר מי מבין חבריו יהיה הנהג התורן אשר יימנע משתייה ויסיע את האחרים.
” בחלק ממדינות העולם מתייחסים לכלי רכב כאל סוג של כלי נשק: כאשר אדם מפקיד את נשקו או משאיר אותו, או מוסר אותו לידי אדם אחר, חלה עליו אחריות רבה מאוד לא למסור את הנשק לידי אדם חסר אחריות או אדם שיכור או אדם שאין לו רישיון לאחוז באותו נשק. אותו דבר צריך לחול על כלי רכב “
ערעורו של האב לבית המשפט המחוזי נדחה, ולפיכך ערער לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קבע, כי האיזונים שהתווה המחוקק מלמדים לכאורה על המידתיות שבחוק. עוד נקבע, כי דרישה מבעל רכב לעשות ככל שביכולתו כדי למנוע את ביצוע עבירת הנהיגה בשכרות היא דרישה ראויה ובעלת חשיבות. זהו צורך השעה. כאשר אדם נוהג ברכב כשהוא שיכור, הרכב משמש נשק מסוכן. מי שנותן לאחר לנהוג ביודעו שהוא עלול לשתות משקה אלכוהולי, עליו לעשות כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה, ובכך להפחית את הסכנה הנשקפת לציבור. אב אינו חייב באופן אוטומטי להתרצות לבקשת בנו ולתת לו את מפתחות מכוניתו. לבקשת הבן להשתמש במכוניתו של אביו יש "תג מחיר" חינוכי ומשפטי. גם סירוב הוא אופציה, גם הסכמה. אבל ההסכמה צריכה להיות מותנית בתנאים כדי להפחית את המסוכנות.
באשר לדרישה שהעמיד בית המשפט לתעבורה, לפיה על אב לוודא שישנו נהג תורן אשר מתחייב לא לשתות והוא זה שיסיע את חבריו ששתו, אומר בית המשפט העליון, כי זוהי אינה דרישה מופרזת, בהתחשב בדרישתו של המחוקק מבעל הרכב לעשות "כל שביכולתו". נדמה כי מדובר בדרישה סבירה וראויה, המתיישבת עם הוראות החוק.
