נהג פירש תמרור דרכים שלא כהוראתו, וזוכה מאשמה
האם הוראות התמרור הקובעות את האיסור הפלילי ברורות ונהירות באופן שאינו משתמע לשתי פנים
במקרים רבים נהג נתקל בתמרור אשר אינו בקיא בהורייתו ועל כן אינו יודע כיצד לנהוג. ברבים מן המקרים אפשר לפרש את הוריית התמרור בכמה דרכים. כיצד יפסוק בית משפט כשנהג שמואשם כי פעל בניגוד להוראת התמרור, כטענת התביעה, יציע פרשנות אחרת להורייתו?
מעשה שהיה
עניין כזה הונח לאחרונה לפתחו של בית המשפט לתעבורה. נהג נכנס עם רכבו לדרך שמוצב בה תמרור 401 (כביש סגור לשני הכיוונים), ותחתיו מוצב תמרור 349 שעליו נכתב: "שבתות וחגים". הנהג נכנס לדרך ביום שישי בשעה 20:10. הוגש נגדו כתב אישום על נהיגה בניגוד להוראת התמרור.
זו הייתה המחלוקת שהובאה בפני בית המשפט: האם תמרור 401, שמתחתיו מוצב תמרור 439 ובו נכתב "שבתות וחגים", משמעו כטענת המאשימה - איסור כניסה לדרך שבה הוצב, מיום שישי עם כניסת השבת ועד יום שבת בצאת השבת, או משמעו כטענת הנאשם, ביום שבת בלבד? כמו כן נדונה השאלה אם הוראות התמרור הקובעות את האיסור הפלילי ברורות ונהירות באופן שאינו משתמע לשתי פנים.
” תמרור המוצב בדרך והאוסר התנהגות מסוימת בה, צריך להיות ברור במידה שאדם המבחין בו יפעל לפיו, ולא יזדקק להרהר בדבר משמעותו או לחפש את התכלית שבגינה הוצב ומה מטרתו “
על פי האישום, הנהג נכנס לדרך בשעה 20:10, כאשר משני צידי הכביש מוצב תמרור האוסר את הכניסה למקום בשבתות ובחגים. ביום ביצוע העבירה נכנסה השבת באזור בשעה 16:05. החוק קובע, כי דוגמאות התמרורים, סוגיהם, צורתם, צבעם, סימונם, מספריהם ומשמעותם, יהיו כמפורט בלוח התמרורים שבתוספת לחוק.
בהתאם לחוק, פירושו של תמרור 401 הוא "כביש סגור בשני הכיוונים בפני כל רכב". פירושו של תמרור 439 הוא "תמרור למסר מחייב שלגביו אין תמרור בלוח התמרורים. הוצב התמרור מתחת ובצמוד לתמרור אחר, יחול האמור בו בתוספת לתמרור שמעליו ובצמוד לו".
המחלוקת בין הצדדים הייתה באשר למסר המחייב בתמרור 439, שנכתב בו "שבתות וחגים". העבירה על הוראות התמרור היא מסוג "אחריות קפידה", דהיינו, לא צריך להוכיח ידיעה או כוונה, אך למרות שקיימת חזקה לאשמתו, רשאי נאשם לערער אחר הנחה מקדמית זו, ותהיה לו הגנה טובה אם יעלה בידו להראות כי לא הייתה לו מחשבה פלילית ואף לא רשלנות עת ביצע את המעשה, וכן כי עשה כל שלאל ידו כדי למנעו.
שבת מהי?
בציינו זאת, פנה בית המשפט לפרשנות המונח "שבת", כשהוא קובע שמונח זה לא הוגדר בחקיקה. לכן יש להכריע בסוגיה על פי פרשנות המבוססת על דין ופסיקה, כשמעל הכול וככל שמדובר בעבירה פלילית, החוק קובע כי אם ניתן חוק לפירושים סבירים אחדים לפי תכליתו, יוכרע העניין לפי הפירוש המקל ביותר עם מי שאמור לשאת באחריות פלילית לפי אותו דין.
בית המשפט העליון הבהיר בפסיקתו שמקום שניתן לייחס לחוק שני פירושים, אין להעדיף בהכרח את הפירוש המקל עם הנאשם, אם אפשר להראות שהפירוש הרחב סביר מהפירוש המקל ומתיישב טוב יותר עם תכליתו של החוק. רק כאשר על רקע תכלית החוק שני הפירושים שווי מעמד מבחינת סבירותם, וכאשר נותר ספק לגבי עדיפותו של האחד על פני האחר, יש להעדיף את הפירוש המקל עם הנאשם.
עוד נקבע, כי אם בחינת התכלית על שני פניה מעלה יותר מפירוש סביר אחד לדין, ואי אפשר להכריע איזה מהם סביר יותר על רקע כוונת החוק, כי אז, ורק אז, יועדף הפירוש המקל עם הנאשם. תנאי לכך הוא כי כפות המאזניים מאוזנות.
מכאן פנה בית המשפט לתעבורה לפרשנות המילה "שבת" לפי מסורת ישראל. המקום שבו הוצב התמרור הוא בעיר העתיקה בירושלים, סמוך לכותל המערבי שאליו מגיעים רבים להתפלל בערב שישי, ביום שבת ובמועדי ישראל. תכלית סבירה לסגירת הדרך לתנועת כלי רכב בשבתות ובחגים היא לשם התחשבות ברגשות המתפללים, לשם שמירה על שלום הציבור ולהבטחת שלומם של הולכי הרגל הרבים באזור במועדים אלה.
” האם תמרור 401, שמתחתיו מוצב תמרור 439 ובו נכתב "שבתות וחגים", משמעו כטענת המאשימה - איסור כניסה לדרך שבה הוצב, מיום שישי עם כניסת השבת ועד יום שבת בצאת השבת, או משמעו כטענת הנאשם, ביום שבת בלבד? “
בתי המשפט בערכאות השונות פירשו את המונח "שבת" על פי מסורת ישראל, לפיה השבת מתחילה בליל שישי ומסתיימת עם צאת הכוכבים בערבו של יום השבת. לעומת זאת פרשנות המילה "שבת" כיום השביעי בשבוע, תואמת את הוראת חוק הפרשנות, שבה מוגדר המונח "יום" כתקופה מחצות הלילה עד חצות הלילה שלאחריו. אם כך, על פי פרשנות זו, שבת פירושה מחצות הליל שבין שישי לשבת ועד לחצות הלילה שבין שבת לראשון.
לעזרתו השתמש בית המשפט גם בכלל יסוד במשפט הפלילי, שהוא עקרון החוקיות המחייב איסור מפורש וברור לשם הרשעת נאשם. משכך, תמרור המוצב בדרך והאוסר התנהגות מסוימת בה, צריך להיות ברור במידה שאדם המבחין בו יפעל לפיו, ולא יזדקק להרהר בדבר משמעותו או לחפש את התכלית שבגינה הוצב ומה מטרתו.
בבחנו את הפרשנויות השונות קבע בית המשפט, כי המסר המצוין בתמרור דנן אינו ברור דיו, ובית המשפט סבר כי במקרה דנן ישנה אפשרות סבירה שהתמרור יובן כביכול אין הגבלה להיכנס לדרך שבה הוצב ביום שישי, במיוחד כאשר הרכב חולף על פני התמרור, ומשום כך מצריך קליטה מהירה ומיידית של המסר. הנאשם זוכה מהאשמה.
