נהיגה וקנאביס
פקודת התעבורה קובעת, כי שיכור הוא בין השאר מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן
פקודת התעבורה קובעת, כי שיכור הוא בין השאר מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן. סם מסוכן הוא סם כהגדרתו בפקודת הסמים המסוכנים, למעט סם שקבע שר הבריאות ובתנאים שקבע. בפקודת הסמים המסוכנים נקבע, כי סם מסוכן הוא חומר מן המפורטים בתוספת הראשונה לפקודת הסמים, ובכלל זה כל מלח שלו, וכן כל תכשיר, תרכובת, תערובת או תמיסה של חומר כאמור ומלחיהם.
פקודת הסמים אוסרת שימוש בסם, אלא על פי היתר הניתן על ידי מנכ"ל משרד הבריאות או מי שהוסמך לכך על ידו. בין הסמים המסוכנים שבתוספת הראשונה לפקודת הסמים המסוכנים מצוי סם הקנאביס. סם זה משמש לריפוי, לשיכוך כאבים ולהקלת כאב ל-19,000 משתמשים במדינת ישראל אשר קיבלו היתר להשתמש בו. רבים מהמשתמשים אוחזים ברישיון נהיגה או מבקשים לקבל רישיון נהיגה, אלא שכל עוד נמצא בגופם הסם או תוצרי חילוף החומרים שלו בעודם נוהגים, החוק רואה בהם שיכורים והם צפויים לעונשים חמורים ובהם פסילת רישיון נהיגה לשנתיים ימים.
תוצרי חילוף חומרים של הסם עשויים להימצא בגופו של משתמש גם שבועות לאחר השימוש האחרון, לפיכך מי שמשתמש בסם הקנאביס לצרכים רפואיים באופן קבוע אינו יכול לנהוג (להבדיל ממשתמש מזדמן, אשר יכול לנהוג כשתוצרי החילוף של חומרי הסם ייעלמו מגופו).
להבדיל מאלכוהול, שלגביו קבע המחוקק רף מרבי להימצאותו בגוף בשעת נהיגה, לסמים קבע המחוקק רף אפס בשעת נהיגה. גם אם חלפו ימים ושבועות מאז השימוש האחרון, וגם אם בגופו של הנהג נמצאו תוצרי חילוף החומרים של הסם בלבד (להבדיל מהחומר הפעיל שבו), ייחשב הנהג שיכור. שלא כמו בישראל, ישנן מדינות שבהן נקבע סף להימצאותו של הסם בגוף, ואף החומר הפעיל של הסם. מי שלא עבר סף זה לא ייחשב באותן מדינות שיכור או מי שעבר עבירה.
מעשים שהיו
בישראל ישנה לכאורה סתירה בין ההיתר שמוציא משרד הבריאות למשתמשי הסם לצרכים רפואיים לבין איסור הנהיגה במצב זה על פי פקודת התעבורה. משתמשי קנאביס רפואי נעצרו כשהם נוהגים ובגופם סם הקנאביס, וערעוריהם על החלטת בית המשפט הובאו לבית המשפט העליון.
במקרה הראשון צרך הנהג ברישיון סם מסוכן מסוג קנאביס כ-20 דקות לפני הנהיגה. הנהג נעצר על ידי המשטרה בהיותו נוהג. הוא עבר בדיקת מאפיינים, שבה נדרש להלך ישר על קו, לעמוד יציב ולהביא את אצבעו לאפו בעיניים עצומות. בבדיקה זו עמד בהצלחה. המחלוקת המרכזית היתה סביב השאלה אם מבחינה משפטית התקיימו היסודות של עבירת נהיגה בשכרות, שכן הסם נצרך ברישיון.
בית המשפט קבע, כי על אף שלשר הבריאות נתונה הסמכות להחריג סמים מסוימים מעבירת הנהיגה בשכרות, משלא עשה כן, יש לראות בנהיגה בהשפעתו של כל סם אסור נהיגה בשכרות. בתוך כך קבע בית המשפט, כי אין מקום ליצור אבחנה שיפוטית בין נהיגה בהשפעת סמים שנצרכו כדין לבין נהיגה בהשפעת סמים שנצרכו שלא כדין.
” הקנאביס משמש לריפוי, לשיכוך כאבים ולהקלת כאב. רבים ממי שקיבלו היתר ממשרד הבריאות להשתמש בו אוחזים ברישיון נהיגה, אלא שכל עוד נמצא בגופם הסם או תוצרי חילוף החומרים שלו בעודם נוהגים, החוק רואה בהם שיכורים והם צפויים לעונשים חמורים ובהם פסילת רישיון נהיגה לשנתיים ימים “
בערעורו שאל הנהג מה פרק הזמן הנדרש עד להתפוגגות ההשפעה של הסם וחזרה ליכולת נהיגה תקינה. בית המשפט העליון קבע כי זו שאלה מורכבת ומסובכת, ופנה למשרד הבריאות בהצעה לקדם את התקנת התקנות בעניין.
במקרה אחר שהגיע לבית המשפט העליון נטען, כי מאז השימוש בסם ועד לנהיגתו של המערער חלפו שתים-עשרה שעות, וכי בית המשפט לא נתן דעתו לפרק הזמן הארוך שחלף מהשימוש ועד לנהיגה. גם טיעון זה לא עמד למערער, וערעורו נדחה.
במקרה נוסף הורשעה נהגת, על פי הודאתה, בעבירה של הריגה כשנהגה ברכבה כשבגופה סם מתדון שקיבלה בהיתר. בית המשפט קבע, כי לא בכדי אסר המחוקק נהיגה בזמן שכרות ללא כל קשר לשאלה אם קיימת הוכחה שהנוהג היה בהשפעה של הסם המסוכן. נהיגה כשבדמו של הנוהג מצוי סם מסוכן טומנת בחובה סיכון ממשי לציבור. הסיכון יבוא לידי ביטוי בדרך נהיגתו של הנהג, בנכונותו לקחת סיכונים, באדישותו כלפי תוצאות נהיגתו או בשילוב של האפשרויות.
