רוורס לא בהכוונה
נסיעה לאחור עלולה להיות קטלנית
נהיגה לאחור אינה דומה לנהיגה לפנים, בין השאר משום ששדה הראייה של הנהג הנוסע לאחור מוגבל. ככל שהרכב גדול יותר, שדה הראייה מצטמצם. מן הסתם, ככל ששדה הראייה מצטמצם, כך גדלה הסכנה שהנהג יפגע ברכוש או בגוף.
תקנות התעבורה קובעות, כי נוהג רכב לא יסיעו אחורנית אלא אם יש בכך צורך, ובעת הצורך יעשה כן לאחר שנקט באמצעים הדרושים בנסיבות הקיימות כדי למנוע סיכון או פגיעה, הטרדה או הפרעה. אין בתקנות רשימת חובות ברורה או ספציפית באשר לאמצעי הזהירות שבהם צריך נהג לנקוט תוך כדי נסיעתו לאחור, אלא קיימת רק החובה לנקוט באמצעים אלו. מחובה זו משתמע, כי גם אם השטח פנוי, אין נסיעה אחורנית מותרת אלא אם יש בכך צורך, כלומר אם בנסיבות העניין הנהג מוכרח לעשות כן, ואין לו אפשרות לצאת לדרך בנסיעה קדימה. וגם אז, כאשר הנסיבות מחייבות אותו בנסיעה לאחור, אין על הנהג לעשות כן מעבר למידה הדרושה, ובעשותו כן עליו לנקוט באמצעי הזהירות הדרושים כדי למנוע סכנה או פגיעה.
נסעו לאחור ודרסו
בבית המשפט העליון התעוררה לפני שנים רבות השאלה מהי חובתו של נהג אוטובוס אשר החנה את האוטובוס סמוך לביתו בשכונת קריית שלום בתל-אביב. כעבור זמן מה, כאשר הנהג חזר לאוטובוס בשעת יום ובטרם עלה עליו מחדש, בדק את השטח בהיקפו של האוטובוס ומתחתיו, ולאחר שנוכח כי אין איש סביבו, נכנס לרכב, הניעו והמתין עד לעליית לחץ האוויר במערכות הבלימה. תוך כדי תמרון האוטובוס לצורך יציאה מהחנייה, הוא נסע לפנים ואז לאחור, ובתמרון זה, שבוצע ללא מכוון, דרס למוות ילדה בת 6 שהיתה מאחורי האוטובוס בשטח שאותו לא יכול היה הנהג לראות ממקום מושבו.
שופטי בית המשפט העליון נחלקו בדעתם, ולבסוף הרשיעו את הנהג בעבירה של גרימת מותה של הילדה בנהיגה רשלנית. נקבע כי חובה היה על הנהג להשתמש בעזרת מכוון, היינו אדם אשר ניצב מחוץ לאוטובוס ובאזור האחורי, אשר מכוון את הנהג בעת הנסיעה לאחור תוך שהוא מקפיד שהוא לא מסכן אדם או רכוש.
שנים רבות היתה קיימת הלכתו של בית המשפט העליון, שלפיה בנסיעה לאחור חובה על נהג אוטובוס להסתייע במכוון, עד שהגיע לאחרונה לבית המשפט עניינו של נהג אוטובוס בחברת אוטובוסים גדולה. אותו נהג הסיע אוטובוס לאחור בעודו נע בתוך מתחם החנייה המגודר של התחנה המרכזית בבאר-שבע. במהלך תנועתו לאחור פגע חלקו האחורי של האוטובוס באדם, גם הוא עובד החברה אשר לה שייך האוטובוס, וגרם למותו במקום. לבית המשפט לתעבורה בבאר שבע הוגש כנגד הנהג כתב אישום, שבו הוא הואשם בנהיגה רשלנית ובגרימת מוות של אותו עובד.
בית המשפט לתעבורה, בנתחו את הלכת בית המשפט העליון בעניין חובת השימוש במכוון בעת נהיגת אוטובוס לאחור, קבע באותה הלכה כי לא בכל נסיעה לאחור נדרש מנהג אוטובוס להיעזר במכוון, ונחיצות המכוון תלויה בנסיבות. מדובר בקו מנחה להתנהגות של נהג אוטובוס, אך להנחיה יש גם חריגים.
” בית המשפט העליון קבע, כי בתנועה בתוך עיר בשעת יום, שם קיים סיכוי סביר לנוכחות של הולכי רגל מאחורי האוטובוס, חייב נהג אוטובוס להציב מכוון לצורך תנועה לאחור. אך כאשר המקום אינו נגיש לציבור הרחב, לא מתקיימת חובה כזו באופן אוטומטי “
בית המשפט העליון קבע, כי בתנועה בתוך עיר בשעת יום, שם קיים סיכוי סביר לנוכחות של הולכי רגל מאחורי האוטובוס, חייב נהג אוטובוס להציב מכוון לצורך תנועה לאחור. אך כאשר המקום אינו נגיש לציבור הרחב, או כפי שבית המשפט ציין במפורש - "חנייה לאוטובוסים", לא מתקיימת חובה כזו באופן אוטומטי, והנהג הנוסע לאחור אינו נדרש בהכרח להציב מכוון אם בדק את סביבת הרכב בטרם הנסיעה ועשה כל שביכולתו, תוך ניצול האמצעים העומדים לרשותו, כדי לנסות ולמנוע פגיעה באחר. אותם אמצעים אינם רק התנהגות הנהג, אלא הציוד שבחרה חברת האוטובוסים לצייד את הרכב שבו הוא התבקש לנהוג, הנחיות החברה כפי שנקבעו על ידי קצין הבטיחות שלה, וגם החלטה עקרונית של החברה אם לייצר (עקב הלכת בית המשפט העליון) תפקיד קבוע של מכוון מטעמה בתחנות המרכזיות ובחניוני החברה.
בית המשפט לתעבורה בבאר-שבע מצא בנסיבות המקרה שהובא בפניו, כי הנהג בדק את סביבת האוטובוס ומצא אותה ריקה מאדם, הביט במראות תוך כדי יציאה, שמע את פעולת צפצפת הרוורס בזמן הנסיעה ונסע לאחור במתינות. אי לכך קבע בית המשפט כי התנהלותו של נהג האוטובוס בסיטואציה שבה שהה היתה סבירה ולא חרגה מהתנהגות המצופה מנהג המצוי במגרש חנייה מגודר של אוטובוסים.
הנהג זוּכּה אמנם מאשמת גרימת מותו של העובד, אך בית המשפט לא חסך שבטו מחברת האוטובוסים שבה הועסק. בית המשפט קבע, כי קצין הבטיחות של חברת האוטובוסים היה מודע למצב של השטח המת בעת נסיעה לאחור, ולא עשה דבר כדי למנוע את המשך נהיגת האוטובוסים לאחור ללא אמצעי ראייה בתחנות המרכזיות, במגרשי החנייה ואף בעת הסעת ילדים הנוסעים באוטובוסים אלו, ולכן חייהם מצויים בסכנה בכל פעם שרכב כזה נוסע לאחור בקרבתם.
מתברר כי כולם, החל במנכ"ל החברה, דרך קצין הבטיחות וכלה באחרון הנהגים, ידעו כי קיימת בעיה של שדה ראייה בעת נסיעה לאחור, ובכל זאת לא הותקנו אמצעים זמינים באוטובוסים, כגון חיישני רוורס או מצלמות, שיאפשרו לממש את החובה המוטלת על נהג הנוסע לאחור כקבוע בתקנות התעבורה. התנהלותו של הנהג בסביבת עבודה זו תאמה את דרישות החברה ממנו, תאמה את יכולותיו על פי האוטובוס שסופק לו, וכן תאמה את הנסיבות של נהיגה לאחור במגרש אוטובוסים.
