שימוש בטלפון סלולרי בזמן נהיגה
משטרת ישראל רואה בעבירה של שימוש בטלפון הסלולרי בזמן נהיגה עבירה חמורה שפוטנציאל סיכון רב טמון בה
משטרת ישראל רואה בעבירה של שימוש בטלפון הסלולרי בזמן נהיגה עבירה חמורה שפוטנציאל סיכון רב טמון בה. לפיכך היא מגבירה את האכיפה ואף משתמשת באמצעים בלתי קונבנציונליים. שוטרי תנועה רכובים על גבי אופנועים ומצוידים במצלמות הצמודות לקסדתם, נוסעים בין המכוניות הנוסעות, מתקרבים לחלון הנהג ומתעדים עבירת שימוש בטלפון סלולרי. רבים מהנהגים המואשמים בעבירה זו חשים כי נעשה להם עוול, שכן לטענתם לא שוחחו בטלפון באותה עת, אלא "רק" השתמשו בתוכנות למיניהן תוך כדי נהיגה, או אחזו בטלפון בלי להשתמש בו, או רק הניחו אותו לצידם, או משמיעים תירוצים דומים אחרים.
חובה להחזיק בהגה
בית המשפט העליון, בפסיקתו לאחרונה, פיזר את ערפל הטענות שמעלים נהגים. לפני חשיפת הפסיקה יש להכיר את הוראות התקנות.
בתקנה 28 לתקנות התעבורה נקבעה החובה להחזיק בהגה או בכידון. זו לשונה: "נוהג רכב חייב להחזיק בידיו את ההגה או הכידון כל עוד הרכב בתנועה; אולם רשאי הוא להסיר יד אחת מן ההגה או הכידון אם עליו לעשות בה דבר להבטחת פעולתו התקינה של הרכב או לקיום כללי התנועה." עוד נקבע בתקנה: "בעת שהרכב בתנועה, הנוהג ברכב לא יאחז בטלפון קבוע או נייד, ולא ישתמש בהם ברכב אלא באמצעות דיבורית, לא ישלח או יקרא מסרון (s.m.s)."
בתקנה אף מובהר מה היא דיבורית. כלשונה: "התקן המאפשר שימוש בטלפון בלא אחיזה בו ובלבד שאם ההתקן מצוי בטלפון, הטלפון יונח ברכב באופן יציב המונע את נפילתו."
מעשה שהיה
במקרה שהובא בפני בית המשפט העליון הבחינו שוטרים בנהג מחזיק טלפון נייד בידו השמאלית בזמן שהרכב שבו נהג היה בתנועה. השוטרים כרזו לו ודרשו ממנו לעצור בצד הדרך, תוך שהם שומרים איתו על קשר עין עד לעצירת הרכב.
בית המשפט לתעבורה שדן באישום בערכאה הראשונה, דחה את גירסת הנהג כי כלל לא השתמש במכשיר, וכי כאשר החזיק את מכשיר הטלפון הנייד בידו, הרכב עמד ברמזור אדום ולא היה בתנועה. בית המשפט לתעבורה הוסיף וקבע, בבחינת למעלה מן הצורך, כי גם עמידה ברמזור אדום עונה על ההגדרה "רכב בתנועה" כנדרש בתקנות. עוד הובהר, כי על פי הוראות התקנות, האיסור חל גם על החזקה גרידא, ללא שימוש נוסף.
הנאשם לא השלים עם פסיקת בית המשפט לתעבורה וערער על פסיקה זו לבית המשפט המחוזי, שדחה את ערעורו. גם עם פסיקה זו לא השלים הנהג, וכך הגיע התיק לפתחו של בית המשפט העליון.
” בית המשפט העליון קבע, כי נוסח התקנה ברור ביותר, ולפיו בעת שהרכב בתנועה, הנוהג בו "לא יאחז בטלפון קבוע או נייד, ולא ישתמש בהם." המדובר בשני איסורים נפרדים ועצמאיים, ולצד כל פעולה אסורה מופיע מושא האיסור “
באשר לטענת הנהג כי לא אחז במכשיר הטלפון הנייד בעת שרכבו היה בתנועה, אלא כאשר הרכב עמד ברמזור אדום, קבע בית המשפט העליון שאין מקום להתערב בקביעות הערכאות השיפוטיות שמתחתיו, שכן אלו ממצאי עובדה שנקבעו על ידי בית המשפט לתעבורה לאחר שהעידו בפניו השוטרים והנאשם, והוא מצא את עדויות השוטרים מהימנות. במקרים כאלה, לערכאה השיפוטית הדיונית ישנו יתרון על ערכאת הערעור. עם זאת קבע בית המשפט העליון, שמקובלת עליו מסקנתם של בתי המשפט שלמטה, שלפיה אחיזה בטלפון הנייד בזמן הנהיגה, היא עצמה עבירה לפי התקנות, ולא צריך להוכיח מה היה השימוש המסוים שעשה הנהג בטלפון בזמן הנהיגה ברכב.
מאחר שבית המשפט התבקש לתת פרשנות ללשון החוק, הוא קבע כי כידוע, נקודת המוצא לפרשנותו של חוק היא לשונו, ואין לקבל פרשנות אשר אין למצוא לה אחיזה בלשון החוק. רק כאשר הלשון מאפשרת כמה פירושים, ייבחר מבין הפירושים המשתמעים מלשון החוק הפירוש אשר מגשים באופן הטוב ביותר את תכלית החקיקה.
” לטענת רבים מהנהגים המואשמים בעבירה זו, לא שוחחו בטלפון באותה עת, אלא "רק" השתמשו בתוכנות למיניהן תוך כדי נהיגה, או אחזו בטלפון בלי להשתמש בו, או רק הניחו אותו לצידם, או שיש להם תירוצים דומים אחרים “
בית המשפט העליון קבע, כי נוסח התקנה ברור ביותר, ולפיו בעת שהרכב בתנועה, הנוהג בו "לא יאחז בטלפון קבוע או נייד, ולא ישתמש בהם." המדובר בשני איסורים נפרדים ועצמאיים, ולצד כל פעולה אסורה (אחיזה ושימוש) מופיע מושא האיסור (הטלפון). שני האיסורים אינם שלובים זה בזה ואינם מותנים זה בקיומו של זה, היינו - קיים איסור לאחוז בטלפון אף בלי קשר לשימוש בו.
ועוד זאת, לקביעת בית המשפט העליון, התקנה האוסרת שימוש בטלפון בזמן נהיגה נועדה להוסיף על חלקה הראשון של התקנה, שנועד להבטיח את החזקת ההגה או הכידון בשתי ידיים. חלקה הראשון של התקנה מאפשר כאמור להסיר יד אחת מן ההגה או מהכידון כאשר הדבר דרוש לצורך הבטחת פעולתו התקינה של הרכב או לקיום כללי התנועה. החלק השני מוסיף איסור על החלק הראשון, וקובע כי בשום מקרה אין לאחוז בטלפון או להשתמש בו ללא דיבורית.
הוסיף בית המשפט והבהיר, כי מסקנה זו אף מתחזקת ביתר שאת בבחינת תכלית התקנה, שכן אין ספק כי שני האיסורים נועדו למנוע את הפניית תשומת הלב מן הנהיגה - הן בדרך של אחיזת הטלפון בעת נהיגה והן בדרך של שימוש פעיל בו - מאחר שאין ספק בכך שהן האחיזה והן השימוש בטלפון בעת הנהיגה פוגעים באופן ממשי ביכולתו של הנהג לנהוג באופן בטוח ומסכנים בכך את סביבתו, את עצמו ואת שאר משתמשי הדרך.
