עונשים חמורים יותר לנהגים שהורשעו במותו של אדם
רף הענישה של נהגים המורשעים בגין גרימת מותו של אחר בשל נהיגתם עולה עם הזמן
רף הענישה של נהגים המורשעים בגין גרימת מותו של אחר בשל נהיגתם עולה עם הזמן. בתי המשפט, בהנחיית פסיקת בית המשפט העליון, מעלים את רף הענישה כשהם נותנים משקל מועט, אם בכלל, לנסיבותיו האישיות של הנאשם, ואפילו להיעדר עבר תעבורתי או עבר פלילי של הנהג, ובמקום זאת שמים את הדגש במידת רשלנותו של הנהג בשעת האירוע התאונתי כמדד לחומרת עונשו.
שלא כמו בפקודת התעבורה, המחוקק לא קבע עונש מינימום למי שהורשע בגרימת מוות ברשלנות שלא כתוצאה מנהיגת רכב (למשל, רופא שהתרשל בטיפול בחולה וכתוצאה מכך נפטר החולה, בעל מוסך שהתרשל בטיפול ברכב ובגלל כשל ברכב נהרג אדם). הוראות פקודת התעבורה קובעות כיום, כי העובר עבירה של גרימת מוות ברשלנות תוך שימוש ברכב, דינו מאסר שלוש שנים ולא פחות משישה חודשים. אלא שבית המשפט רשאי, אם ראה שהנסיבות מצדיקות זאת, לא לפסוק מאסר מינימום, מטעמים שיפרש בפסק הדין.
עונש המינימום של שישה חודשי מאסר נקבע בשנת 2002. לפני קביעה זו היה עונש המינימום שלושה חודשי מאסר. עם קביעתו של רף מזערי זה, היו רוב בתי המשפט גוזרים במקרים כאלה עונש מינימלי שאותו אפשר לרצות בביצוע עבודות שירות אם הנאשם נמצא מתאים לכך. לא אחת השתמשו בתי המשפט בשיקול הדעת שנמסר להם בהוראת החוק הנוגעת לעניין, ואף גזרו עונשים קצרים מעונשי המינימום. רק במקרים קיצוניים היו בתי המשפט מחמירים וגוזרים עונשי מאסר בפועל.
העונשים הוחמרו
כחלק מתרומת בתי המשפט למאבק בתאונות הדרכים, הנחה בית המשפט העליון את הערכאות הנמוכות להחמיר בענישה ולגזור עונשי מינימום רק במקרים נדירים. בית המשפט העליון קבע לאחרונה שלושה כללים מנחים בסוגיית הענישה הראויה בעבירה של גרימת תאונת דרכים קטלנית ברשלנות:
1. ראוי לגזור על נאשם עונש מאסר בפועל ופסילה מלנהוג לפרק זמן הולם, הן בשל עקרון קדושת החיים והן משיקולי הרתעה.
2. לנסיבות האישיות של הנאשם בעבירה זו אין בדרך כלל משקל כמו זה של עבירות אחרות המלוות בכוונה פלילית, הן בשל אופייה המיוחד של העבירה הנדונה והן משום שביצועה שכיח גם על ידי אנשים נורמטיביים.
” כחלק מתרומת בתי המשפט למאבק בתאונות הדרכים, הנחה בית המשפט העליון את הערכאות הנמוכות להחמיר בענישה ולגזור עונשי מינימום רק במקרים נדירים. על בסיס הנחיה זו ניתנו לאחרונה גזרי דין המעלים את רף עונש המאסר ומקרבים אותו לעונש המרבי הקבוע בחוק “
3. אמת המידה הקובעת בעבירה זו היא דרגת הרשלנות.
על בסיס הנחיה זו ניתנו לאחרונה גזרי דין המעלים את רף עונש המאסר ומקרבים אותו לעונש המרבי הקבוע בחוק - שלוש שנות מאסר.
מעשים שהיו
נהג שסטה מנתיבו וחסם את דרכו של רוכב אופנוע גרם למותו של האחרון. בגזר דין שנגזר לאחרונה נקבע, כי הנאשם ירצה ארבעה-עשר חודשי מאסר, רישיונו ייפסל לשלוש-עשרה שנים, יוטל עליו קנס של עשרים אלף ש"ח ויהיה עליו לפצות את משפחתו של רוכב האופנוע המנוח בסכום של שלושים אלף ש"ח. בית המשפט גזר את גזר הדין החמור לאחר שקבע שרף הרשלנות של הנהג היה גבוה, וזאת חרף ותק נהיגה רב ועבר תעבורתי תקין של הנאשם, היעדר מעורבות בתאונה כלשהי בעברו ותרומתו לחברה.
במקרה אחר גזר בית המשפט על נאשם מאסר בפועל של שנתיים ופסילת רישיון לשתים-עשרה שנים. הנהג נהג במהירות מופרזת ביום גשום ואיבד את השליטה על רכבו כתוצאה מפעולה מפתיעה של רכב אחר שהיה בנתיבו. כתוצאה מכך החליק רכב הנאשם לעבר הנתיב הנגדי והתנגש ברכב שבא ממול. עקב כך נהרגה הנהגת, אם לשלושה. בית המשפט נתן רק משקל מועט לנסיבותיו האישיות של הנהג, התעלם מהתערבותו של הרכב המפתיע, וקבע שנהיגה במהירות מופרזת ביום גשום היא בבחינת "הכתובת שהיתה על הקיר". רף הרשלנות שיוחס לנאשם היה גבוה, ואף קרוב לרף המיוחס לעבירת הריגה.
סיכום
אם כן הטלת עונשים המתקרבים לעונש המרבי הקבוע בחוק על נאשמים שהם אנשים נורמטיביים היא תופעה חדשה, והיא מבטאת את החשיבות שמייחסים בתי המשפט לחומרת הענישה כחלק מהמאבק בתאונות הדרכים.
