פגעתָ - זוכיתָ - תאמין
בית המשפט לא ממהר להאשים נהגים שהיו מעורבים בתאונה שהתרחשה עקב סטייתם
בית המשפט העליון מאפשר רק לעתים נדירות לקיים דיון בפניו במקרים שנדונו כבר בפני שתי ערכאות שיפוט נמוכות ממנו. באחד המקרים האלה פתח בית המשפט העליון את שעריו בפני נאשמת שהורשעה בבית המשפט לתעבורה בגרימת מוות ברשלנות וערעורה לבית המשפט המחוזי נדחה. הנהגת היתה בשנות החמישים לחייה. היא היתה מעורבת בתאונת דרכים קטלנית שבה נהרג רוכב אופנוע. היא נסעה ברכבה בכביש 65 ממערב למזרח והגיעה לצומת שהיה אז בלתי מרומזר. היא רצתה לפנות שמאלה, לכיוון כביש 650 היוצא מכביש 65 ומוביל צפונה, לפרדס חנה. הנהגת הגיעה לקו העצירה המסומן בצומת, עצרה, המשיכה בגלישה אטית סמוך לאי תנועה מצויר על הכביש עד לקו הצומת, והחלה לפנות שמאלה. בתוך כך היה עליה לחצות את שני המסלולים של כביש 65 בכיוון הנסיעה ממזרח למערב. לאחר שהגיעה ברכבה למרכז של שני הנתיבים הנגדיים, הבחינה באופנוע היוצא מאחורי שיירה בת שלושה רכבים שנעה בנתיב הנגדי הימני. האופנוע התנגש בעוצמה בצדו הימני של רכבה של הנהגת בעודה בצומת. רוכב האופנוע נפטר כתוצאה מן ההתנגשות.
” בית המשפט העליון קבע, כי אם הנהג הפוגע כלל לא ראה ולא יכול היה לראות את הנהג הנפגע, ורק מחמת התנהלותו הבלתי צפויה של הנפגע אירעה התאונה, קביעת אחריותו הפלילית של הפוגע עשויה להיות מורכבת “
כנגד הנהגת הוגש כתב אישום שבו יוחסו לה העבירות של גרימת מוות ברשלנות, פנייה שלא בבטחה - בניגוד לתקנות התעבורה האוסרות על נהג לפנות "אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש" - וכניסה לצומת בלי לתת זכות קדימה - בניגוד לתקנות הקובעות כי נוהג רכב המתקרב לצומת או הנמצא בצומת ועומד לפנות שמאלה, ייתן זכות קדימה לרכב הבא מולו והנמצא בצומת או קרוב לצומת. הנהגת טענה, כי כאשר נכנסה לצומת עדיין לא הבחינה באופנוע, אך כשכבר היתה בתוך הצומת, הבחינה כי הוא נוסע מהר אחרי שהיה צמוד לשיירת מכוניות. כן טענה, כי לא היתה יכולה למנוע את התאונה.
בית המשפט לתעבורה שהרשיע את הנהגת קבע שבעצם הגעתו של האופנוע לצומת, כאשר הנהגת היתה עדיין במרכז המסלול הנגדי או מעט מעבר לכך, יש כדי להגיע לידי מסקנה שהנהגת התרשלה ואף לא נתנה לאופנוע זכות קדימה. עוד נקבע, שאם תאומץ גרסתה של המבקשת, שהאופנוע נסע במהירות עצומה, המשמעות היא שעם שדה ראייה ארוך טווח (מקו הצומת) שהיה לנהגת, היא היתה יכולה להבחין באופנוע הקרב כבר כאשר החליטה להתחיל בחציית הצומת. מכאן שהיא התרשלה בבחירתה להיכנס לצומת. לחילופין קבע בית המשפט, כי אם יאמץ את הגרסה שהאופנוע היה צמוד לשיירת מכוניות עד שזו הגיעה למרחק של 50 עד 70 מטר מהצומת, מתבקשת המסקנה שהאופנוע נסע במהירות של כלי הרכב שלפניו, שלגביהם לא נטען כי נסעו במהירות גבוהה, וקשה להניח שבנסיעה של 70 מטרים האופנוע יצא מאחורי השיירה ופיתח מהירות גבוהה במיוחד. בכל מקרה נקבע, כי אפילו נסע האופנוע במהירות מוגזמת, התרשלות הנהגת בחציית הצומת נִלמדת מקרבתה הרבה של שיירת המכוניות אליה בשעה שהיא הספיקה להתקדם רק מחצית ממרחק החצייה של הצומת, הווה אומר - במהירות נמוכה במיוחד ואף מסוכנת. הוסיף בית המשפט, כי על פי הנתונים שמסרה היה בידיה סיפק להאיץ ולפנות את הצומת, דבר שלא עשתה. בית המשפט לתעבורה ציין עוד, כי המסקנה הסבירה, בשים לב למקום הפגיעה בין הרכב לבין האופנוע, היא שבעת שיצא האופנוע מאחורי כלי הרכב שהיו לפניו, הנהגת היתה בתחילת הפנייה שמאלה (ולא בעיצומה, כטענתה), ובפרק הזמן שחלף עד שהגיע האופנוע לצומת, היא התקדמה למרכז המסלול הימני, שם אירעה הפגיעה.
המחוזי דחה, העליון קיבל
בית המשפט המחוזי שאליו הוגש ערעורה של הנהגת דחה את הערעור. אלא שבית המשפט העליון קיבל את ערעורה של הנהגת וקבע, כי נהג אכן יכול להימצא אחראי למותו של אחר לא רק אם התרשל בשלב הכניסה לצומת, אלא גם אם נכנס לצומת בבטחה אך לפתע הבחין בסכנה שאין לומר כי היתה בגדר חובת הציפיות שלו בשעה שנכנס לצומת, והוא לא פעל באופן סביר כדי למנוע את התרחשות התאונה. עם זאת יש לזכור, כי הרשלנות נבחנת בנסיבות העניין, ומובן שתנאי הדוחק שבהם פועל הנהג הם חלק מאותן נסיבות. רמת הזהירות הנדרשת מנהג שמוצא עצמו בלב הצומת במצב דוחק שלא באשמתו, ודאי נמוכה מזו שתיוחס לנהג הממתין בכניסה לצומת ועיתותיו בידיו לבחור אימתי יוכל לחצות בבטחה.
” הנהגת טענה, כי כאשר נכנסה לצומת עדיין לא הבחינה באופנוע, אך כשכבר היתה בתוך הצומת, הבחינה כי הוא נוסע מהר אחרי שהיה צמוד לשיירת מכוניות. כן טענה, כי לא היתה יכולה למנוע את התאונה. בית המשפט לתעבורה הרשיע את הנהגת “
נהג שאיננו נכנס לצומת בזהירות הנדרשת, תוך מתן זכות קדימה לכלי הרכב שבאים ממול ובאופן שיכול להבטיח את השלמת חצייתו של הצומת בבטחה, ויש קשר סיבתי עובדתי בין התנהגותו לבין תאונה קטלנית, עלול להימצא מבחינה פלילית אחראי לגרימת מותו של אחר ברשלנות. ההכרעה אם הנהג הפוגע אכן אחראי בפלילים איננה פשוטה. לדוגמה, שאלה רבת חשיבות תהיה אם הנהג הפוגע ראה, או יכול היה לראות, את הנפגע ברגע הכניסה לצומת. אם התשובה לשאלה זו היא בחיוב, ייתכן שדי יהיה בכך לבסס את ההיפותזה של התביעה, שלפיה הנהג הפוגע התרשל: מי שיכול היה לראות את הנפגע, אפילו זה נהג בדרך החורגת מסטנדרד הזהירות המקובל, יתקשה לטעון כי מבחינה נורמטיבית התרחשה התאונה מחוץ לגבולות חובת הציפיות שלו. ברם אם הנהג הפוגע כלל לא ראה ולא יכול היה לראות את הנהג הנפגע, ורק מחמת התנהלותו הבלתי צפויה של הנפגע אירעה התאונה, קביעת אחריותו הפלילית של הפוגע עשויה להיות מעט מורכבת יותר.
אם כן, בית המשפט העליון לא מצא שהתביעה הוכיחה את מלוא מרכיבי העבירה ולפיכך זיכה את הנהגת מהאשמות.
