פאריזון SV: מסחרית חשמלית שוברת סטיגמות

לפני מספר ימים שאל אותי חבר אילו צמיגים אני ממליץ לו לרכוש למכונית שלו.

עניתי: "הצמיגאי (פנצ'ר־מאכער) שלי ממליץ על צמיגים סינים."

תגובתו הייתה: "צמיגים סינים? זה לא זבל?"

השאלה שלו העלתה נקודה מעניינת, והיא הנטייה שלנו להידבק לדעות קדומות והקושי שלנו להשתחרר מהן. נכון, הצמיגים הסינים הראשונים שהגיעו לארץ היו גרועים, אבל זה כבר מזמן לא נכון. אבל בענף הרכב, ובמיוחד בקרב בעלי מקצוע בתחום, יש נטייה להדביק סטיגמות למכוניות וקשה מאוד להשתחרר מהן. זה פועל כמובן הן לכיוון החיובי והן לכיוון השלילי.

הרבה מאוד אנשים מאמינים גם היום שמכוניות גרמניות יותר אמינות ממכוניות צרפתיות או איטלקיות, אבל סקרים מוכיחים שאין לזה שום סימוכין במציאות. לעומת זאת הרבה מאוד אנשים מאמינים שמכוניות יפניות אמינות יותר ממכוניות אחרות, ובמקרה הזה, לפי הסקרים, הם צודקים.

יש דוגמאות רבות נוספות, אבל כרגע אנסה להתייחס לנושא הסיני בלבד. הציבור הישראלי קונה מכוניות סיניות מכל הבא ליד, בלי לדעת כלום עליהן או על יצרניהן. שני שלישים מהטלפונים הסלולריים בעולם מיוצרים בסין, אבל מישהו טרח פעם לבדוק את ארץ הייצור של הטלפון שהוא קונה? גם שני שלישים מהטלוויזיות בעולם מיוצרות בסין, אבל זה מפריע למישהו? מרבית המכוניות החשמליות, וחלק הארי של הסוללות של מכוניות חשמליות, מיוצרים גם הם כיום בסין.

אז אתה קונה מכונית מסין, וטלפון חכם מסין, וטלוויזיה שיוצרה בסין, ומיליון פריטים אחרים שאתה מזמין מעלי אקספרס או טמו, אבל לגבי צמיגים אתה מודאג? כשאתה קונה מכונית סינית, אתה בכלל יודע אילו צמיגים מותקנים בה? אני ממש לא בטוח, אבל לקנות בנפרד צמיג סיני - זה מפריע לך? הרבה היגיון אין פה, כמובן. אבל ככה זה עם דעות קדומות. אין קשר בינן לבין השכל הישר. כשהן תופסות, קשה להשתחרר מהן.

המחשבות האלה טיילו בתודעתי שעה שלקחתי למבחן דרכים את המסחרית פאריזון SV. אם לא שמעתם עד היום את השם הזה, אל תרגישו רע. גם אני לא ידעתי על קיומו של המותג הזה עד לפני מספר שבועות. האמת, קשה להתמצא בשלל המותגים הסינים שמציפים אותנו בשנים האחרונות, אבל זו בהחלט פשלה שלי שכבר כמה חודשים נמכרת פה מכונית מסחרית סינית ואני לא שמעתי עליה. יתרה מזו, צבר ההזמנות של המסחרית הזו מגיע כבר ל־100 יחידות בערך, מהן 50 כבר סופקו ונעות על כבישי ישראל.

מסחרית חשמלית של ג'ילי

מי זו פאריזון, אתם לבטח שואלים. ובכן, Farizon Auto, או בשמה המלא Zhejiang Geely Farizon New Energy Commercial Vehicle Group, היא חברה מקבוצת ג'ילי, שהוקמה לפני כ־10 שנים ומתמקדת בפיתוח משאיות, ואנים ואוטובוסים חשמליים.

למי שאינו יודע, קבוצת ג'ילי כוללת מגוון רחב של מותגים. מעבר למותג ג'ילי עצמו לפאריזון כמובן, היא הבעלים של המותגים וולוו פרטיות, סמארט, לינק אנד קו, זיקר, פולסטאר, פרוטון ולוטוס. השם פאריזון, אגב, הוא שילוב של המילים Far ו־Horizon, ובתרגום חופשי לעברית: אופק רחוק.

פאריזון SV היא מסחרית גדולה, וליתר דיוק משפחה שלמה של מסחריות בשלושה אורכים ובשלושה גבהים, ובסה"כ שישה דגמים, עם משקל כולל שנע בין 3.5 טונות ל־3.9 טונות. הדגם שבחנתי היה L3H1, כלומר כמעט הכי ארוך ובעל הגובה הנמוך ביותר. המידות המדויקות שלו הן אורך של 5.49 מטר, גובה של 1.98 מטר ורוחב של 1.98 מטר. רוחק הסרנים הוא 3.6 מטר. המידות של הדגמים האחרים נעות בין אורך של 5.0 מטרים ל־6.0 מטרים, גובה של 1.98 מטר ועד 2.5 מטר ורוחק סרנים שנע בין 3.1 ל־3.85 מטר.

המשקל הכולל המותר של הדגם הזה הוא 3,500 ק"ג, וקיימת גם גרסה עם משקל כולל של 3,510 ק"ג, שמעניקה יתרונות במיסוי ומחייבת רישיון נהיגה בהתאם.

כל הדגמים מצוידים במנוע חשמלי בעל הספק של 228 כ"ס, שזה הרבה יותר מהמתחרים הלא־חשמליים, בעל מומנט מרבי של 34.2 קג"מ, שאינו חריג בפלח השוק של המסחריות. המנוע הזה מספק תאוצה של כ־12 שניות מ־0 ל־100 קמ"ש, המאפשרת להשתלב היטב בתנועה, והמהירות המרבית מוגבלת ל־135 קמ"ש.

לסוללה של פאריזון קיבולת של 83 קווט"ש, למעט דגם L4H3 - הארוך והגבוה ביותר - שמצויד בסוללה בעל קיבולת של 106 קווט"ש. הרכב תומך בטעינה מהירה של עד 140 קילו־ואט, המאפשרת טעינה מ־20% ל־80% תוך כ־36 דקות.

טווח הנסיעה הנקוב נע בין 320 ל־398 ק"מ, בהתאם לדגם. טווח הנסיעה העירוני כמובן גבוה יותר ונע בין 430 ל־550 ק"מ, הכול לפי תקן WLTP. בדגם שעליו נהגתי (L3H1) הטווחים הם 352 ק"מ ו־429 ק"מ בהתאמה.

מאפיין ייחודי של הפאריזון הוא "נהיגה אלחוטית" (Drive by Wire). את הטכנולוגיה אפשר למצוא כבר בכמה כלי רכב, אבל לדעתי זו המסחרית הראשונה שבה הן ההיגוי, הן ההאצה והן הבלימה נעשים כולם ללא כל קשר מכני. אין לכך השפעה כמעט על חוויית הנהיגה, ולדברי החברה זה אפילו משפר את טווח הנסיעה, מקצר את מרחקי הבלימה ומעניק היגוי מגיב יותר.

חוויית הנהיגה דומה כאמור לזו של מסחריות קונוונציונליות בגודל דומה, אך היא כמובן שקטה יותר. המתלים אינם קשיחים יותר מדי, לפיכך גם נסיעה כשהרכב ריק, כפי שאני נסעתי, אינה כרוכה בטלטלות מיותרות.

עיצוב ובטיחות

מבחינת עיצוב, החזית של פאריזון (אגב, השם המלא של הדגם הוא פאריזון SV, והאותיות SV הן ראשי תיבות של Super Van) מסגירה מייד את היותו רכב חשמלי. בשל היעדרו של גריל קדמי, לפנסים מיקום גבוה, מתחת לשמשה הקדמית, והפגוש אינו בולט מהמרכב. משאר הצדדים נראה עיצוב קופסתי רגיל של רכב מסחרי, והיעדר עמוד B, שלדברי החברה מעניק יתרונות מבחינת קיבולת, אינו נראה כלפי חוץ.

המקום שבו העיצוב בא לידי ביטוי במיוחד הוא תא הנוסעים, שבהחלט נראה שונה מזה של המסחריות הקיימות בשוק, ומכניס את היושבים ברכב לעולם של הרכב החשמלי. ראשית, פס צבע בגוון חום מטלי מיועד מן הסתם להזכיר תאורת אווירה, ויש לוח מחוונים דיגיטלי ומסך מולטימדיה מרכזי 12.3 אינץ'. אפשר להתחבר לרכב באמצעות Apple CarPlay, אבל אין חיבור Android Auto. המושבים מחוממים ומאווררים, גלגל ההגה מחומם אף הוא, והכניסה וההתנעה נעשות ללא מפתח.

מה שחסר בתא הנהג זה מספיק אפשרויות כוונון של תנוחת הנהיגה. גלגל ההגה ניתן לכוונון רק למעלה ולמטה ולא פנימה והחוצה, והמושב נעדר אפשרות לכוונון גובה, לפיכך אפילו נהג גבוה לא יראה את חזית הרכב, מה שמקשה במקצת את התמרון.

כיאה לרכב חשמלי, פאריזון מצויד בשפע של מערכות בטיחות: בקרת שיוט אדפטיבית (ACC), בלימת חירום אוטונומית (AEB), עזר לסטייה מהנתיב ושמירה על הנתיב, זיהוי שטחים מתים (BSD), זיהוי הולכי רגל ורוכבי אופניים, בקרה אוטומטית של האלומה הגבוהה, זיהוי תמרורים, זיהוי עייפות הנהג, מצלמות היקפיות 360° והתראה על תנועה חוצה מאחור ובפתיחת דלתות. כל אלה מעניקים לפאריזון ציון בטיחות EuroNcap Platinum, הציון המרבי למסחריות (מבוסס רק על מערכות הבטיחות, לא על מבחני ריסוק).

לפאריזון דלת הזזה צדדית ארוכה יחסית - 130 ס"מ ודלתות אחוריות עם אפשרות פתיחה של 270 מעלות. נפח תא המטען נע בין שבעה מ"ק בדגם הקטן ביותר ל־13 מ"ק בדגם הגדול ביותר. לדגם שבחנתי נפח אחסון של 8.25 מ"ק וכושר העמסה של 1,235 ק"ג - נתונים דומים לאלה של מתחרים לא־חשמליים.

בתחילת הנסיעה שלי הראה לוח המחוונים שטווח הנסיעה העומד לרשותי הוא 350 ק"מ. כל מי שמכיר כלי רכב חשמליים יודע שזה טווח תיאורטי בלבד, המבוסס על צריכת החשמל הממוצעת של הרכב עד אותו רגע, והטווח בפועל משתנה בהתאם לאופי הנסיעה - עירונית, בינעירונית וכו' - ואופי הנהיגה - שימוש כבד בדוושת ההאצה ונסיעה במהירויות גבוהות סוחטים יותר חשמל מהסוללה. בנסיעה שלי, למשל, אחרי 110 ק"מ של נסיעה, טווח הנסיעה שהוצג בלוח המחוונים היה 218 ק"מ, כלומר "בזבזתי" 132 ק"מ של חשמל. על פי תחשיב זה, טווח הנסיעה הכולל שלי ירד ל־290 ק"מ. זה הגיוני, כי הנסיעה שלי התבצעה רובה ככולה מחוץ לעיר, וזה המצב שבו הרכב צורך הכי הרבה חשמל. כיוון שהרכב עובד כמעט תמיד בסביבה עירונית, ניתן לצפות לטווחי נסיעה שקרובים יותר לנתונים הרשמיים.

לסיום, המחיר: טווח המחירים נע בין 272 אלף ש"ח ל־352 אלף ש"ח (כולל מע"מ). הרכב שעליו נהגתי עולה 283 אלף ש"ח.