ספר: גברת אלקלעי ישנה עם נעליים

גברת אלקלעי ישנה עם נעליים מאת גיל עדני הוא קובץ מקסים ומרגש של סיפורים קצרים, שכתובים מזווית ראייתו של ילד בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-20. הסיפורים מקפלים בתוכם מציאות שעיצבה את המבוגרים שאנחנו היום. הוא עוסק במערכות יחסים בתוך המשפחה מנקודת ראות אישית ונוסטלגית.

במבט אוהב מפיח המחבר חיים בדמויות השקופות בעלות הידיים המיובלות עם שחור מתחת לציפורניים מהתחנה המרכזית, ובעיקר מהילדות, מהנעורים ומהחיים של כולנו. הוא נותן להן שם ופנים, ומציג אמת חזקה, נוקבת, ביקורתית, שנונה והומוריסטית בשפתן - עליהן, עלינו ועל החברה שבה אנו חיים. תקראו עליהם - תבינו אותנו.

הסיפור "גברת אלקלעי ישנה עם נעליים" הוא סיפור על אישה אחת שחיה בתחנה המרכזית בפחד מצמית ויומיומי. זה סיפור מייצג על אישה אחת, אבל למעשה מציג את סיפוריהם של האנשים שבנו את הארץ הזאת והמדינה שכחה אותם, אנשים שהיו עמוד השדרה של המדינה וכעת לא קיימים.

הסיפור על "החובה לא לזכור" לקוח מתקופה אחרת שבה שכן היה שכן. מדובר על קודים אחרים. בתקופה שבה עולה חדש מגרוזיה היה מילת גנאי, מגיע ישראלי ומושיט לו יד ברגע הקשה בחייו. שנים אחר כך האיר המזל פניו לעולה, והוא רצה להשיב לבנו של הישראלי כגמולו. כאשר הישראלי, אביו של הכותב, שומע על כך ממרחק השנים, הוא ממלא פיו מרק - בניגוד למקובל לחשוב שיש דברים שחובה לא לזכור.

הסיפור "שובו של רוצח" עוסק בסיר הלחץ שנוצר בתל אביב בתקופה של לפני קום המדינה ובברית דמים שנרקמת בין אישה אחת, אם לשלוש בנות, למנהיג כנופיה ערבי שרצח שוטר אנגלי. מי שלכאורה אמור להיות האויב, נהפך לחבר של אמת ומשיב טובה כגמולה.

הסיפור "אבטיחים" מתאר סולחה משפחתית אחרי 35 שנה. זה סיפור על בגרות, על ויתור על אגו לטובת משהו חשוב יותר, על אהבה, משפחתיות, הכאה על חטא, אבל, ועל מה לא בעצם. אולי בעיקר על מבט לעתיד.

הסיפור "מזרן ביצים" מלמד שגם ברגע הנמוך ביותר מגיעה הושטת יד מהמקום הכי פחות צפוי, שכולנו כל כך מחונכים להסתייג ממנו. ניסיון להביט בצד היפה של האחר והשונה באמצעות סיפור על רגע קשה במיוחד.

מהספר: "נוסטלגיה היא זגוגית מכוסה ערפילי געגוע, כלואה באמבטיית קרח של כאן ועכשיו. זה היה חמישי בערב חורפי. הבית כולו היה אפוף ריח של חמין, כזה עם קישקע וביצים חומות שעומדות על אש קטנה ואסבסט כדי שאחרי יממה על האש אפשר יהיה לאכול את העצמות. מחוג השעון שלפני 'מבט' בשמונה בערב טרם השלים את סיבובו..."

"גברת אלקלעי ישנה עם נעליים" הוא ספר הביכורים של גיל עדני (54), תושב מועצה מקומית בית דגן, שם הוא עובד כמנכ"ל המועצה. הוא דור 24 בארץ, בנם של משה (מוסא) ומרים ז"ל, שלהם מוקדש הספר, ואבא של נבו ושחר, שייבדלו לחיים ארוכים וטובים. לגיל שני תארי MA. הוא עוסק בניהול וכותב, כי הוא לא יכול אחרת.

"גברת אלקלעי ישנה עם נעליים" מאת גיל עדני. הוצאת הספרים אוריון, 187 עמודים. מחיר לצרכן: 78 ש"ח. להשיג בחנויות הספרים המקוונות ובחנות ההוצאה בקניון ערי החוף, רחוב סחרוב 19 ראשון לציון, ובחנות המקוונת של ההוצאה.