ספר עיון חדש: "פלשתינה (א"י) 1949-1919

"פלשתינה (א"י) 1949-1919" מאת יוני רייני, בהוצאת הספרים "איפאבליש", הוא ספר עיון ומחקר מרתק ומעניין העוסק, בין היתר, בשורשי הסכסוך היהודי ערבי: דמוגרפיה, הגירה, מקרקעין ותעמולה נאצית.

הספר מתמקד בתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה וימי השלטון הבריטי בארץ ישראל משנת 1919 ועד שלהי מלחמת העצמאות - 1949. הספר מתעמת עם מעילתה של בריטניה בתפקיד שהוטל עליה, מתוקף החלטת חבר הלאומים ב- 1922, לסייע ליהודים להקים את ביתם הלאומי שעתיד להיות מדינת לאום יהודית.

אלא שהבריטים מעלו בתפקידם. הם צמצמו משמעותית את עליית היהודים ארצה, הגבילו את רכישת האדמות בידי יהודים לכדי 5% משטחי הארץ ואפשרו את ההגירה המסיבית (הרשומה או הבלתי רשומה) של הערבים לארץ. מעבר לכך, בדוחותיהם סילפו הבריטים את הנתונים הדמוגרפיים השונים ואת נתוני הבעלות על קרקעות ארץ ישראל, לטובת הערבים.

התנהלותה של בריטניה הולידה שלוש סוגיות מרכזיות בחקר הסכסוך הישראלי־ערבי: היקף ההגירה הערבית לארץ בתקופת המנדט; אחוזי הבעלות הערבית על כלל אדמות ארץ ישראל; מספר הערבים שהלכה למעשה הפכו לפליטים בעקבות מלחמת תש"ח, ומתוכם מספר הזכאים למעמד 'פליט' לפי ההגדרה המקובלת הבין לאומית.

באמצעות חומרים ארכיוניים חדשים שנחשפו, בשיטות מתמטיות וסטטיסטיות, בביקורת ובשיפור של מחקרים קודמים, מוכיח מחקר זה שלוש טענות מרכזיות: חלק נכבד מתושבי הקבע הערבים, שחיו בארץ ישראל ערב מלחמת תש"ח, מורכב מ־200,000-170,000 ערבים שהיגרו ארצה מראשית השליטה הבריטית ועד סיומה ב־1948 ומצאצאיהם; מספר הערבים שהיו לפליטים עקב מלחמת העצמאות היה נמוך משמעותית מהמספר 700,000 נפש המוצג בתעמולה הערבית; בהערכה גסה, היקף הקרקעות שהיו בבעלות ערבית פרטית - בכללן קרקעות שהוחזקו אם בידי ערבים באופן פיראטי אם בידי תושבי חוץ ערבים בעלי נתינות זרה בלבד - היה לכל היותר כ־20% מכלל שטחי ארץ ישראל.

מלבד זאת, בספר מובאים מסמכים רשמיים רבים ועדויות רבות המראים שמרבית ערביי ארץ ישראל חיו בשלום עם היהודים ואף תמכו בעליית הציונים לארץ, עד עליית הנאצים לשלטון. היות שהחמולה שלהם ומקום מושבם הגדירו את זהותם, היו הערבים נטולי זיקה לאומית ארצישראלית. הם התנגדו לקבל על עצמם זהות לאומית פלסטינית ודחו את 'התנועה הלאומית הפלסטינית' כנציגתם, כיוון שבראש מעייניהם היו השמירה על המרקם השבטי והשיפור הדרמטי באיכות חייהם הודות למפעלי הציונים. מהממצאים עולה שהתגבשותה של הזהות הפלסטינית והתלקחות הזיקה אליה נבעו מהנאציזם ומההערצה להיטלר שפשטו בארץ בהשפעת הטמפלרים הנאצים הארצישראליים.

כמו כן המחבר מראה שחרף התנהלותה הפרו ערבית של בריטניה נותר היישוב העברי נאמן לה במהלך מלחמת העולם השנייה, בה בעת שחלק הארי של הערבים תמכו בגרמנים. כך למשל כ־30,000 יהודים לחמו לצד הבריטים ואילו כ־6,000 מתוך 12,000 הערבים (מארץ ישראל ומחוצה לה) שגויסו בתחומי ארץ ישראל, ערקו לצבא הרייך במהלך הקרבות. קרוב ל־4,000 מהנותרים הצטרפו לנאצים לאחר שנשבו בידי מדינות הציר, או הקימו מחתרות צבאיות כגייס חמישי לסייע לרומל בעת פלישתו לארץ ישראל.

יוני רייני הוא חוקר, מרצה במרכז הבינלאומי לדיפלומטיה ציבורית ולהסברה ישראלית, יועץ אקדמי ויועץ מחקר. בעבר היה חוקר בכיר ב'פורום קדם למזרחנות והסברה' וכיום פועל באופן עצמאי. חיבר מאמרים שעניינם היסטוריה של המזרח התיכון ושבירת מיתוסים המתייחסים לסכסוך הישראלי ערבי. מאמריו פורסמו באתרי חדשות, בכללם CIJnews, ניוזדסק ישראל ובאתר שלו 'ניפוץ מיתוסים, המציאות והעובדות'. יוני רייני הוא בנם של פרופ' אנסון רייני, ממובילי חוקרי ארץ ישראל בארץ ובעולם, ופרופ' ציפורה כוכבי רייני שבין היתר תרגמה את מכתבי אל עמארנה האכדיים וחיברה את הביוגרפיה של הסופרת נעמי פרנקל.

"פלשתינה (א"י) 1949-1919" הוא ספרו השמיני של יוני רייני. קדמו לו הספרים "איגרות מקמהון-חוסיין, הצהרת בלפור ושאלת ארץ ישראל - מיתוס ההבטחה הכפולה"; "תיק סגור - תעלומת המופתי והשואה" - אסופת מחקרים על השפעת הנאציזם על היחסים בין היהודים לערבים ועל מעורבות המופתי אל-חוסייני בתקופת השואה; "הצד הנסתר של השואה והנאציזם" - הרהורי היטלר ועוזריו על היהדות, הנצרות, האסלאם ועמי האסלאם לצד מעורבותו של המופתי הגדול; "שואה, נאציזם ואסלאם קיצוני" - דת וגזע של עמי האסלם בראי הנאציזם; "מסתננים עלייך ישראל"; "האומנם עזה כבושה ונצורה".

"פלשתינה (א"י) 1949-1919" מאת יוני רייני. הוצאת הספרים איפאבליש, 372 עמודים. מחיר לצרכן 98 שקלים. להשיג בחנויות הספרים המקוונות.