תערוכה קבוצתית: קול התקווה

14/10/2024

זמן קריאה: 2 דק'

התערוכה הקבוצתית קול התקווה נולדה ביוזמתה של נעמי גורדון-חן, אוצרת ומפיקת התערוכה, בשיתוף עם מיכל סדן, יחסי ציבור, בתקופה של מלחמה וטראומה של החברה בישראל, מתוך צורך ליצור מרחב שבו נוכל להתחבר לתקווה ולעתיד משותף וטוב יותר. בימים שבהם הביטחון האישי התערער, ימים של איומים וחששות, עשרות רבות של אמנים ויוצרים ממגוון שכבות האוכלוסייה נענו לקריאה להשמיע ולהציג את קולם ואת פרשנותם האישית לביטוי "קול התקווה".

30 אמנים ויוצרים מקשת חברתית רחבה מציגים 50 יצירות של ביטוי אמנותי לרגשות ולתפיסות של תקווה. משתתפים בה נשים וגברים, חילונים ודתיים, צעירים ומבוגרים, מן העיר, מן הכפר, מצפון ומדרום, מהמרכז ומהפריפריה וילדים. היצירות נעשו במדיומים מגוונים: ציור, צילום, פיסול, קולאז', מיצב, רקמה, תחריט, מדיה מעורבת, שירה, אסמבלז' ווידיאו.

העבודות מתארות גן עדן, פרחי חמניות, שדות שממשיכים את מחזור החיים ואת כוח ההישרדות של הטבע, זוג עצי זית מרקדים, רקמה שקיבלה ניצוץ ירוק של תקווה וצלחת חלודה שמקבלת חיים חדשים, שעליה ציפור פצועה ושרופה שמצליחה לעוף כביטוי לאחדות ולריפוי לאחר שנים של סכסוך והושטת יד לפיוס. כל אלה לצד כאב ושבר. התקווה היא שנגיע לחוף מבטחים כדי שוב לצמוח.

התערוכה מדגישה את האחדות בין אנשים למרות השוני ביניהם, ומזמינה לצעוד יחד בדרך של תקווה, עשייה ואופטימיות.

כדבריו של דוד גרוסמן: "...ואפשר לראות את התקווה כמין עוגן, שנזרק מתוך קיום חנוק ונואש לעבר עתיד טוב וחופשי יותר. לעבר מציאות שעדיין איננה קיימת, שרובה עשויה ממשאלות לב. מדמיון. העוגן נזרק ונאחז בקרקע העתיד, והאדם, ולפעמים חברה שלמה, מתחילים למשוך את עצמם אליו... בנפשו של האדם שמעז לקוות יש עדיין מקום אחד שהוא חופשי, מקום שאיש לא הצליח לדכא אותו."

משתתפים: אורי אבירם, אירנה גולני, אנה עייש, אפרת חן, אפרת פז, בן עמי ברתיני שביט, הילה צ'ולסקי, זאב פטר אנגלר, חגית אוזלבו, חיים קורן, חנה בן אליעזר, ילדי בי"ס מעיין-שחר, לאה וינברג, מאשה אורלוביץ, מיכלי אדלר, מרינה מוחין, נירה לוי, נעמי סיויק, עירית אפשטיין, פנינה ויטלי, פריה אן קווהזי, רוני אלפייה, רותי חזן, רינה פפיש, שילה אורינגר, שרה אבנין גנישר, שרה זעירא, שרית מאייר, תמי גוטמן.