תערוכת יחיד: מנוחה כהן -"שמילאת"

מנוחה כהן מציגה בגלריה סדרה של עבודות שנוצרו בעקבות תכשיטים שקיבלה מאמה ז"ל. תכשיטים אלו הובילו למחקר מעמיק להבנת עולמן של הנשים התימניות ולחשיבות התכשיט בחייהן. המחקר התמקד תחילה בתכשיטים שהיו בתוך המשפחה ומשם התרחב לתכשיטים נוספים מאזורים שונים שנוצרו על ידי צורפים ילידי תימן וילידי הארץ.

מנוחה מספרת:

"כילדה אני זוכרת שאימי ז"ל הייתה נוהגת מידי פעם לעבור על תכשיטיה ולספר על התכשיטים שהיו לה בעבר ועל האופן שבו לקחו את התכשיטים ממנה בעלייה למטוס לארץ ישראל בתואנה של איסור על "משקל יתר". מכאן מגיע המוטיב השבור והשבר העובר כחוט השני בכל התערוכה. רוב הדימויים המוצגים הם חלק אחד מתוך תכשיט שלם המבטא סמל למשבר שחוו יהודי תימן כאשר נלקחו מהם התכשיטים בעת עלייתם לישראל".

התכשיטים הללו סימלו סדרים חברתיים, דתיים, הלכתיים, מארגני חיים ועצם לקיחתם, גניבתם ואי החזרתם לבעליהם גרם לשבר גדול בחברה התימנית המסורתית. בנוסף נפגע קשות מעמדו של הצורף התימני. הצורפים היו גם תלמידי חכמים ופוסקי הלכה ומעמדם היה גבוה מאד בתימן. כאשר נלקחו התכשיטים נלקח מהצורפים גם מעמדם הגבוה בחברה.

בתערוכה מוצגים תכשיטים מסורתיים השייכים למשפחת האמנית (חלקם נוצרו על ידי צורפים שאינם ידועים), וכן תכשיטים שנרכשו בשנות השמונים מהצורף שמעון סאלח עובדיה ז"ל ולאחרונה, מהצורף עזרי מרום. בהמשך, התוודעה מנוחה לתכשיטיו של הצורף משה בן דוד (מביחאן) וכן לתכשיטים מסורתיים אחרים. ניתן לראות את תהליכי השינוי בעבודת הצורפים והתאמתם לתרבות המערבית על ידי צמצום גודל התכשיט, בסגנון, פישוט המוטיבים, התרחקות מההקשר הטקסי, ריקון המוטיב מההקשר הסימבולי- מאגי שגרמו לשינוי ההקשר התרבותי.

מנוחה מספרת: "אני תמיד נמשכתי לצמיד (שמילאת) שאותו הצליחה אימי לשמור, להחביא ולהביא אותו לארץ. לימים, כאשר אימי ז"ל הציגה בפני את התכשיטים ואמרה לי לבחור מיד בחרתי בצמיד".

הצמיד הזה הנקרא שמילאת נבחר להיות שם התערוכה והוא המקור לסדרת העבודות המוצגת בתערוכה זו. הדימויים בתערוכה מצוירים על עץ כסמל לסוגר של הצמיד (שמילאת), שהיה עשוי מעץ. הרקע לדימויים הוא אדום ושחור, הצבעים הבולטים ברקמה התימנית של בתי הרגליים במכנסיים שנשות תימן לבשו בצנעא. ישנה קרבה גדולה במוטיבים, בצבעים ובנראות בין הצורפות שנחשבה לעיסוק גברי, לרקמה שנחשבה לעיסוק נשי.

צילום: מנוחה כהן

הנשים ענדו תכשיטים בכל שלב מחייהן, והם הכריזו על מעמדה החברתי של האישה בכל שלב בחייה.

התכשיט קיפל בתוכו סדרים חברתיים-הלכתיים מארגני חיים. סדרים אלו נתנו פומביות ליחסי קניין ובעלות, וקבעו את מערכת היחסים בין המינים, שהוסדרו על פי ההלכה ומנהגים.

מנוחה כהן נולדה בראש העין, חמישית מבין שבעה אחים ואחיות. אביה היה המורי, רב הקהילה. למרות אורח החיים הדתי, הייתה בבית ילדותה פתיחות גדולה, ואביה הרשה לה להתגייס לצה"ל. אמה הייתה פמיניסטית פורצת דרך שהקדימה את דורה.

"בבית ניהלו חיים מאד ליברלים. מגיל צעיר נתנו לי לצייר, למרות שלמדו כל היום תורה והקפידו על "לא תעשה לך כל פסל ותמונה". הורי סידרו לי חדר קטן בבית, שרק אני יכולתי להיכנס אליו ולצייר. אמא שלי הבינה שאני שונה מאד מיתר ילדיה ולמזלי היא העצימה את השונות שלי".

תערוכת יחיד

פתיחה: 30 במרץ בשעה 19:00

אוצרות: ד"ר גליה דוכין אריאלי ומיכלי אדלר

הגלריה לאמנות עכשווית ושבטית

רח' מרכז בעלי מלאכה 13, תל אביב

נעילה: 22 באפריל 2023

שעות ביקור בתערוכה: ימי שלישי עד חמישי מ-11:00 ועד 19:00 ובימי שישי ושבת מ-10:00 עד 14:00