תמיכה בגיל הרך בעולם של מציאות מורכבת

ילדים בגיל הרך פוגשים בימים אלה מציאות מורכבת. המצוקה המאפיינת את המצב הנוכחי - מלחמה, חשיפה לחדשות, תמונות וסרטונים - מחייבת התמודדות עם שאלות שהם מעלים ומתן מענה מותאם הן של ההורים בבית והן של אנשי החינוך בגנים. הגנה על הילדים שלנו עד כמה שאפשר מפני החשיפה הזו, חיונית לשימור רווחתם הרגשית.

האחריות המוטלת על אנשי חינוך היא ליצור מרחב בטוח לגיל הרך, המאפשר להבין, את הזמנים המאתגרים לעבדם ולנווט בתוכם. זאת תוך מתן אפשרות לילדים לשתף ולשאול בלי שאנחנו המבוגרים נציף אותם בתכנים מעיקים וקשים.

ליאור קורנבלוט, שותפה מייסדת ומומחית פדגוגית בתחום הגיל הרך בארגון ילדותא, מעניקה 10 עצות חשובות: איך להגיב, מתי להתערב ואיך לתווך את המציאות הקשה לגיל הרך.

הקשבה: הקשיבו, והקדישו זמן ותשומת לב לשיחות בין הילדים, לשפה שבה הם משתמשים, לפרשנות שהם נותנים לכל המידע שמציף אותם. התבוננות והתעמקות בשיחות שביניהם, חושפות כיצד הם מפרשים ומעבדים את המידע שהם נתקלים בו. שימו לב למשחק שלהם: זה צוהר לעולמם הרגשי. מעורבות אמפתית זו מאפשרת הבנה עמוקה יותר של מחשבותיהם ומטפחת סביבה שבה הם נתמכים ומבינים.

השתהות: המתינו עם תגובות ותשובות מיידיות. על ידי המתנה בסבלנות לתשובותיהם, אנו יוצרים סביבה בטוחה לילדים, שבה הם מרגישים שהם יכולים להביע את עצמם בחופשיות. לעיתים קרובות האינסטינקט שלנו הוא לפרש להם את הדברים, אך על ידי מתן מרחב לבטא את מחשבותיהם, אנו מאפשרים להם עצמאות וביטחון בביטוי עצמי.

הישארו נאמנים לאמת: לילדים יש יכולת התמודדות מיום היוולדם. בכל שלב המציאות מתקבלת בהתאם לשלב ההתפתחותי שלהם. כשנספר לילדה בת שנה וחצי או שנתיים שהדג שלה מת, היא תקבל את המילה מת כפי שהיא. כשנספר לילדה בת חמש שהדג שלה מת, סביר להניח שתבכה או לפחות תחוש תחושת פרידה. התהליך הזה, שקורה בין גיל שנה וחצי לגיל חמש, קורה כשאנחנו מאפשרים לילדים לחוות את המציאות ומאמינים במסוגלות שלהם להחזיק מורכבויות.

החזירו שאלות לילדים: ילדים מעלים שאלות לגבי סביבתם או לגבי המצב. כשהם שואלים שאלות על המצב, כדאי ורצוי להפנות אליהם את השאלות בחזרה, לטפח דיאלוג, לבדוק מה וכמה הם יודעים, מה הם חושבים ומה הם רוצים עוד לדעת. חשוב להכיר באיזה מצב הם נמצאים, לעודד אותם להשמיע שאלות נוספות ולהיות איתם בנוכחות משמעותית.

העניקו ביטחון: לכל משפט הצמידו משפט שמחזק את תחושת המוגנות. למשל, "האזעקות נועדו לשמור עלינו ונגיע למקום הכי מוגן שיש"; "כיפת ברזל היא מערכת שמגנה מפני טילים, כדי שהם לא יוכלו לפגוע בנו"; "התמונות האלו בגינה הם של אנשים שלקחו אותם/חטפו אותם, ואנחנו עכשיו עושים כל שביכולתנו כדי להחזיר אותם. בזכות המאמצים האלו חלקם כבר חזרו הביתה, למשפחות שלהם, אבל לא כולם, ואנחנו רוצים שכולם יחזרו."

הכלה: ילדים חשופים לתכנים ולמידע שאינו בשליטתנו. חשוב להכיר ולקבל שהילדים, ללא קשר לגילם, נתקלים לעיתים קרובות במידע ובתמונות שהם מעבר לשליטתנו. לכן כאשר הם משחקים בטילים, מדברים על חמאס וכיו"ב, כדאי לעצור ולהיות נוכחים בשבילם באותו רגע, ולא להגיב בפניקה או בהלה. על ידי היותנו רגועים ושלווים, אנו מספקים להם מרחב בטוח שבו הם יכולים לחקור את מחשבותיהם ורגשותיהם ללא לחץ או חרדה.

יציבות: שמרו על רוטינות רגילות, הן בבית הן בגן. סדר יום, חגיגת חגים, ימי הולדת ועוד. בין לבין אפשרו לילדים להעלות שאלות וסוגיות.

אל תיזמו שיחות דרמטיות על המצב: תנו לילדים לנתב, ולמדו מהם את הקצב. לא צריך להרחיב מעבר לידע ולשאלות שהם מעלים. הם חיים את המציאות כפי שהיא, וכל הרחבה עלולה להאיץ את הקצב הטבעי שלהם.

הקדישו זמן אחד על אחד כמה שאפשר: בגן ובבית, מצאו רגעים קטנים עם כל אחת ואחד מהילדים למשחק אישי, לציור משותף, לחקר שמעניין רק את שניכם. גם בבית מצאו את הזמנים שאתם מצליחים להניח את הטלפון בצד, להשתיק את ההתראות ולהיות בנוכחות משמעותית עם הילד או הילדה.

מודלינג: ילדים מתבוננים בנו, בפעולות ובמנגנוני ההתמודדות הרגשיים שלנו, ומעצבים את הבנתם איך לנווט את אתגרי החיים מתוך העתקה והתבוננות. הם מפענחים דפוסי התמודדות וסופגים מידע ותגובות איך להתמודד עם המציאות ועם רגשות כגון עצב ופחד לצד רגשות כגון תקווה ואופטימיות. המודלינג שניתן להם יתווה את התגובה שלהם ואת כוחות ההתמודדות שלהם.