חרב של חיל הים הארגנטינאי
פריט אספנות יוצא דופן מוצע למכירה באתר IMA: חרב טקסים קצרה שיוצרה בשביל האקדמיה הימית של ארגנטינה (Escuela Naval Militar), המוסד האחראי להכשרת הדורות הבאים של קציני חיל הים הארגנטינאי. לפי ההערכות, החרב מהשנים בין 1933 ל־1935 ונחשבת לאחת היפות והמרשימות שיוצרו בעבור אותו מוסד. היא נושאת חתימה מובהקת של אחד מבתי המלאכה הידועים ביותר בגרמניה, של קרל אייכהורן (Carl Eickhorn) מזולינגן.
האקדמיה הימית הארגנטינאית נוסדה באוקטובר 1872 ביוזמת נשיא ארגנטינה, דומינגו פאוסטינו סרמיינטו (Domingo Faustino Sarmiento), כחלק ממדיניותו להפוך את הצי הלאומי לחיל מקצועי עם הכשרה גבוהה. סרמיינטו ראה בצורך להקים בית־ספר ימי עצמאי בסיס להבטחת ריבונות ימית ולחיזוק מעמד המדינה בדרום אמריקה. מאז ועד היום האקדמיה נחשבת לאחת ממוסדות ההכשרה היוקרתיים ביבשת.
החרב מייצגת את רוח התקופה: היא משלבת אומנות גרמנית מוקפדת עם סמלים לאומיים ארגנטינאים, עדות לשיתופי פעולה צבאיים ותעשייתיים בין המדינות בשנות השלושים. על בסיס הלהב מופיע סמל היצרן של אייכהורן, כפי שהיה נראה בשנים 1933 עד 1935, מה שממקם את החרב בעידן שבין שתי מלחמות העולם, שבו יצרני הנשק הגרמניים נחשבו לטובים בתחומם באירופה ובעולם.
הלהב, באורך 45 ס"מ, מעוטר בשלוש חריטות אמנותיות מרהיבות הכוללות דגלים, סמלים ימיים ומוטיבים לאומיים של ארגנטינה. במרכזו מופיעה כתובת חרוטה: "האקדמיה הימית של רפובליקת ארגנטינה", עדות לייעודו הטקסי של הכלי כחלק ממערכת הדרגות והטקסים הצבאיים של חיל הים. על גב הלהב מוטבע כיתוב המלמד כי החריטה בוצעה בגרמניה.
עיצוב הידית והרכיבים
ידית האחיזה מרהיבה לא פחות: היא עשויה מעור שזור בחוט מתכת עדין וחתומה בראש אריה מוזהב - סמל מסורתי לכוח ולאצילות. לטבעת האחיזה מחובר חוט עור טקסי מקורי, ככל הנראה זה ששימש את קציני האקדמיה במשך ההכשרה. אמנם מצב העור כיום שחוק והוא קרוע במספר מקומות, אך נשמרו מרבית המאפיינים המקוריים. המגן הקדמי עשיר בעיטורי בלוטים המסמלים עמידות ופריון, ועל גבו מוטבע המספר 83 - ייתכן שזה מספר סדרה או מספר אישי של קצין. הנדן המקורי עשוי מעור איכותי ובעל חיזוקי מתכת, והוא שמור וטוב יחסית. מנגנון הנעילה שלו עדיין פעיל, והחרב משתלבת בו באופן מושלם.
לפי מומחי נשק קר, זו אחת החרבות הטקסיות השלמות ביותר שנמצאו של האקדמיה הימית של ארגנטינה. לפריט ערך היסטורי גבוה לא רק בזכות עיצובו אלא גם בשל הקשרו לתקופה שבה נבנה הצי הארגנטינאי המודרני. זו דוגמה נדירה לשילוב בין אומנות חריטה גרמנית למסורת ימית דרום אמריקאית, ופריט בעל עניין רב לאספנים, למוזיאונים צבאיים ולחוקרי תולדות הציים.
