תת־מקלע סטן כנשק מהפכני
תת־מקלע סטן (Sten) - הנשק הבריטי שנהפך לאובייקט תשוקה של אספני כלי ירייה בכל העולם - יוצר כאמצעי הישרדות תעשייתי ונגזר ישירות מצרכי מלחמה. בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, כשבריטניה נלחמה על כל חזית וייצור הנשק היה נחוץ בדחיפות, תכננו רב סרן ריג'ינלד ו' שיפרד (Major Reginald V. Shepherd) והארולד ג'יי טורפין (Harold J. Turpin) כלי פשוט מאוד לייצור, כזה שאפשר להרכיב אפילו במוסכי אופניים או בחנויות פירוק רכב. כך תוכנן התת־מקלע הקומקטי, מסורטט באופן מינימליסטי.
סטן נולד מתוך מצוקה טכנולוגית וכלכלית: תומפסון (M1928A1 Thompson) היה מדויק ומכני ברמה גבוהה אלא שמחירו הגבוה והקושי להבריחו דרך האוקיינוס האטלנטי גרמו לבריטים לחפש פתרונות מקומיים. לסטן חלקים מכניים מעטים מאוד: קנה, בולט ותושבת בסיס פשוטה שנבנתה בדרך כלל מצינורות שיועדו לפליטה (muffler pipe) וחלקים בעיבוד דל. הדבר איפשר ייצור המוני בעלות נמוכה. כשהתעשייה הבריטית התייצבה, קצב הייצור עלה והמחיר ליחידה ירד לדולרים אחדים, ולימים הוא נהפך לפריט נפוץ בשוקי הנשק אחרי המלחמה.
מבנה פשוט תורם לפופולריות
הפשטות שהביאה להצלחתו הצבאית גם אפשרה לו להיכנס לשוק האזרחי האמריקני, אבל עם הסתבכות רגולטורית מסוימת. חוקים כגון חוק הנשק הפדרלי של 1934 (National Firearms Act, NFA) שנועד לחייב מיסים כבדים על רכישת מקלעים, ולאחר מכן חוק ההגנה על בעלי־הנשק משנת 1986 (Firearms Owners' Protection Act, FOPA), שאסר לייצר כלים אוטומטיים חדשים למכירה לאזרחים, קבעו למעשה תקרת אספקה של כלי ירייה אוטומטיים המועברים כחוק - בסביבות 180,000 פריטים בלבד.
הביקוש שנצבר מול היצע מקובע הפך את המקלעים למוצר נדיר ויקר; דווקא סטן, בזכות שפע ערכות החלקים שהציפו את השווקים הבינלאומיים, נותר נגיש יותר יחסית, אך גם מחירו טיפס בעשורים האחרונים.
מבחינת השוק, מחירי סטן השתנו מקצה לקצה: באמצע שנות השמונים הסטנדרט היה כמה מאות דולרים, בשנות ה־2000 היה מחירו בסביבות אלפי דולרים, וב־2024 נרשמו מחירים של 9,000 עד 12,000 דולר ל"צינורות" הניתנים להעברה. דגמי מקור עשויים אף להימכר ב־18,000 דולר. אף על פי כן סטן נשאר בהיצע "זול" יחסית לשאר מכונות הירייה שנשארו - יתרון שממשיך למשוך אספנים וחובבי היסטוריה צבאית.
הסיפור של סטן מדגיש נקודה רחבה יותר: עיצוב שיוצר לצמצום עלויות וליצירתיות טכנית בשעה של חירום, עשוי בתנאי שלום להיהפך לפריט בעל ערך תרבותי. מה שהתחיל כאמצעי הישרדות תעשייתי נהפך לאובססיה אספנית.
