אופנוע מעופף
הגבול בין מדע בדיוני למציאות נעשה דק יותר עם חשיפת האופנוע המעופף ליאו סולו (LEOSolo Jetbike), כלי טיס אישי מסוג eVTOL (המראה אנכית) כ"אופנוע מעופף" שאפשר להחנות בחניה רגילה ולהטיס ללא רישיון טיס. מיזם LEO Flight מאינדיאנה מציג קונספט שמחזיר לחיים חלומות ילדות של רחפנים, גלשנים מעופפים וג'טפאקים ("תיקי סילון"), אך עושה זאת במעטפת טכנולוגית שמנסה להיות אחראית, בטוחה ומוסדרת.
ה"אופנוע" עומד בתקנות אמריקניות ייחודיות (חוק מס' 103), מה שמאפשר טיסה ללא רישיון בתנאים קפדניים של משקל ומהירות. למכשיר מבנה קומפקטי בגודל 2x2 מטרים, זמן טיסה של 15-10 דקות, מהירות מוגבלת אלקטרונית ל־60 קמ"ש לשעה וגובה טיסה מרבי של 4.5 מטרים בלבד. את הדחף מייצרים 48 מיקרו־סילונים חשמליים במקום רוטורים פתוחים, מה שמשפר את פיזור הכוח, מוסיף יתירות ומפחית סיכוני פגיעה. את כל זה מניע מערך סוללה במתח גבוה המבוסס על טכנולוגיית מצב מוצק עם טעינה ביתית ושמירה על רמת רעש של כ־80 דציבל בלבד.
לצד ההבטחה העתידנית החברה מציגה מבחר מוצרים צנוע יותר. ה"אופנוע" עדיין מוגדר כמוצר בהתהוות - בין אבטיפוס מתקדם לדגם טרום ייצור - ואפשר להזמין אותו בתשלום ראשוני של 999 דולר. מחיר היעד הוא כ־99,900 דולר. הייצור צפוי להתחיל, על פי החברה, בסוף 2025 - מועד שכבר נדחה בעבר. בכך הוא נכנס לשוק שבו פועלים כלים דומים כגון ג'טסון וואן (Jetson ONE) השוודי, שכבר נמכר שנים קדימה במחירים של 90 עד 150 אלף דולר לטיסה של כ־20 דקות.
בעקבות כמה ניסויים לא מוצלחים של מיזמים אחרים שנגמרו בהתרסקות, הבחירה של ליאו להגביל את גובה הטיסה ל־4.5 מטרים נראית כצעד שיעזור להישאר בתחום "השפעת הקרקע", שבו תרחישי קיצון ניתנים לניהול טוב יותר. גם זמן הטיסה מתאים להגבלות הקיימות של טכנולוגיית סוללות מצב מוצק, ושומר את משקל המערכת בגבולות הנורמה של תקנות קיימות. התוצאה היא מוצר שמכוון פחות לשימוש יומי ויותר לחוויית רכיבה אווירית מבוקרת, כמעין "אטרקציית סוף שבוע" מתקדמת.
בדומה לפיתוחים בתחום הרכב החשמלי, גם כאן הדגש מושם לא רק במוצר המיידי אלא בידע שהיצרן יכול לקבל ממנו: מנועים חשמליים דחוסים, שליטה יציבה במערכות בעלות דחף גבוה ועיצובים מבוזרי רוטורים, עשויים בעתיד להופיע בכלים מצילי חיים, שירותי חירום, רחפנים מקצועיים ואף בכלי טיס אוטונומיים.
השפעה על העתיד
הרעיון ייחודי ונועז, אך החברה מדגישה שמדובר בצעד מוקדם ובמסלול ארוך. השוק שבו פועלים כלים מסוג זה מוגבל עדיין, יקר ומפוקח. אך כמו שקורה בטכנולוגיות רבות, צעצועים ניסיוניים של דור אחד נהפכים לתשתיות בסיסיות של הדור הבא. כך קרה למסכי תצוגה עיליים שהתחילו במטוסי קרב וכיום נמצאים ברכבים; כך קרה לרחפנים צבאיים שנהפכו לכלי צילום אזרחיים; וכך עשוי לקרות גם כאן. במובן הזה, לאו סולו הוא לא "אופנוע מעופף" של המציאות העכשווית אלא אבטיפוס של רעיון שעשוי להיהפך בעתיד לנגיש יותר, בטוח יותר ושימושי בהרבה.
מי שמעוניין להצטרף לרשימת המזמינים יכול לעשות זאת תמורת מקדמה בלבד, אך ההיבט המעניין יותר הוא פוטנציאל השוק והטכנולוגיה שמסתתרת מאחורי הכלי. המבחן האמיתי לא יהיה טווח הטיסה או המחיר אלא היכולת לשמור על בטיחות גבוהה, לקבל את אמון המחוקקים ולהוכיח שהטכנולוגיה שעומדת בבסיס של האופנוע המעופף יכולה להוסיף ערך רב מעבר ל"צעצועי אוויר" לעשירים. עד אז הוא משמש תזכורת שעתיד הניידות הוא לא רק על כבישים אלא גם מטרים ספורים מעליהם.
