תחמושת אקדח היפר־מהירה
בעשורים האחרונים שופרה בהדרגה התחמושת לאקדחים, בעיקר בזכות פרוטוקול הבדיקות של ה־FBI שהתקבל אחרי תקרית ירי במיאמי ב־1986. מדובר בעימות קטלני בין סוכני FBI לשני שודדי בנקים חמושים, שבו נהרגו שני סוכנים ונפצעו חמישה. האירוע חשף את מגבלות תחמושת האקדחים הסטנדרטית, שלא הצליחה לעצור במהירות את היורים למרות פגיעות ישירות והביא לפיתוח פרוטוקול בדיקות התחמושת של ה־FBI.
ה־FNI קבע סטנדרטים מחמירים לחדירה, להתרחבות וליעילות ירי, והשפיע על כל תחום התחמושת המודרנית. הפרוטוקול הקפדני שינה את כללי המשחק והפך את תחמושת האקדח ליעילה בהרבה בהגנה עצמית. אלא שכעת מסתמנת מגמה חדשה שעשויה להיות "הדבר הגדול הבא": תחמושת היפר־מהירה (hypervelocity).
מה הופך תחמושת להיפר־מהירה
שנים ארוכות היינו רגילים ל־+P, כלומר תחמושת בלחץ גבוה שמספקת מהירות נוספת. היפר־מהירות נוגעת לכדורים קלים במיוחד הטסים במהירויות של 600 מטרים לשנייה, מהירות שמזכירה רובים יותר מאשר אקדחים. במהירויות כאלה מתחילה תופעה הקרויה הלם הידרוסטטי: גל לחץ שעובר דרך רקמות רכות עתירות מים וגורם שיבוש במערכת העצבים המרכזית.
באקדחים רגילים, התחמושת לא יוצרת מספיק אנרגיה כדי לגרום לאפקט ממשי מעבר לפצע חדירה. אבל במהירויות של 1,800 עד 2,000 פריימים לשנייה, אפשר לראות אפקטים המזכירים פגיעות של קליעי רובה, כלומר פגיעה לא רק באמצעות חלל פצע קבוע אלא גם באמצעות גלי הלם פנימיים.
הדוגמאות הקיימות
הקליע המוכר ביותר בטווח הזה הוא 5.7 על 28 מ"מ, קליע בקוטר קטן עם משקל של 35 עד 40 גרם ומהירות של 1,600 עד 1,800 פריימים לשנייה. למרות שהוא מתרחב במהירות ואינו חודר לעומק, בשימושים מבצעיים הוא נמצא יעיל כמעט כמו קליעים סטנדרטיים.
בתחום הקליברים הקלסיים בולטים כיום שני יצרנים. אחד מהם הוא ליברטי אמיונישן (Liberty Ammunition Civil Defense) המציע כדור 9.0 מ"מ במשקל 50 גרם הטס במהירות של יותר מ־2000 פריים לשנייה. מדובר בכדור נחושת חלול שמתפרק עם הפגיעה ל"עלי כותרת", והבסיס הדק ממשיך לחדור פנימה. התוצאה היא חלל פגיעה זמני גדול יחסית לאקדח ולעיתים גם אפקט של הלם הידרוסטטי.
היצרן השני, SIM-X, מציע בקו דיפנסקור (DefenseCore) 9 מ"מ קליע JHP במשקל 45 גריין במהירות מוצהרת של 2.250 פריים לשנייה. זה קליע נחושת ארוך עם מילוי פולימרי. במבחני ג'ל בליסטי בצילום מהיר תועדו לדברי היצרן בועות קוויטציה בגושי הג'ל בעקבות גל הלחץ של הפגיעה. בעת הפגיעה חוד־החלל אינו מתרחב. במקום זאת בסיס הקליע קורס קדימה ודפנותיו נפרצות החוצה.
יתרונות וחסרונות
לקליעים בהיפר־מהירות פגיעה יעילה בזכות אנרגיה גבוהה יחסית לאקדח, סיכוי נמוך לחדירה עודפת ואפשרות לשיבוש מהיר של היריב. עם זאת קיימים חסרונות כגון חדירה רדודה יחסית. קליעים כאלו לא תמיד מתאימים לשימוש נגד יריבים מאחורי מחסום. לכדורים וקליעים מסוג זה ביצועים נמוכים כשהם מופנים לזכוכית, לקירות גבס או למכשולים. כמו כן האמינות המבצעית עדיין נבחנת, ורק אירועים מעטים מאוד בשטח מתועדים עם תחמושת זו.
כיום היפר־מהירות היא עדיין נישה ניסיונית יחסית, אך עם התקדמות טכנולוגיות ייצור הכדורים והתרחבות השימוש בתרמילים בלחץ גבוה ברובי סער (למשל, 277 Fury של SIG), ייתכן שנראה בעתיד גם אקדחים קליעים קלי משקל הטסים במהירויות גבוהות בהרבה ממה שהכרנו. אם זה יתממש, תחום התחמושת הקצרה עשוי לעבור מהפכה שתשפיע הן על השימוש ההגנתי והן על ענפי הציד והספורט.
צילום: James Tarr/firearmsworks.com
