מגה בנג
כתבות
מגה משפט בנג
לעמוד קודם

מאבק להכרה בחובש קרבי כחלל צה״ל

19/01/2026
זמן קריאה: 6 דק'

מותו של ד', חובש קרבי במילואים, שהתאבד לאחר חודשים של לחימה אינטנסיבית וחשיפה מתמשכת למראות קשים, נהפך למרכז מאבקה של משפחתו להכיר בו כחלל צה"ל. הוריו של ד', המיוצגים על ידי עורך הדין יואב אלמגור, טוענים כי המוות נגרם ישירות משירותו הצבאי של בנם ומהמצוקה הנפשית שנולדה ממנו.

על פי הנטען, ד', ששירת בעבר כלוחם בחטיבת גולני ועבר קורס חובשים קרביים, היה מוכר כאדם מסור שהתייצב לכל קריאה לשירות מילואים. באוקטובר 2023, עם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", גויס ד' למילואים ושובץ כחובש בגדוד 188. במהלך הלחימה הועבר לסייע לגדוד אחר באזור חירבת חזעה, שם שימש כחובש קרבי בקו הלחימה הקדמי. הוא נחשף למראות קשים במיוחד, טיפל בפצועים תחת אש והיה עד למוות ולפציעות חמורות של חבריו לנשק.

אל התביעה שהוגשה לקצין התגמולים באגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון צורף מכתב ממפקד הגדוד שבו שירת ד', הקורא לוועדה להכיר בו כחלל צה"ל. במכתבו מתאר מפקד הגדוד בפירוט את המהלכים המבצעיים שבהם השתתף ד' המנוח: "ד' ז"ל שירת תחת פיקודי במלחמת 'חרבות ברזל'. לאורך כל המלחמה מילא תפקיד של חובש במחלקת הרפואה הגדודית, כחלק מחוליה רפואית קדמית קרבית המורכבת ממטפל בכיר, חובש ומפקד אג"מי. חוליה זו מסונפת לפלוגות הלוחמות ונמצאת איתן לאורך כל שלבי הלחימה."

לדברי מפקדו של ד', בתחילת הלחימה פעל הגדוד בקרבות טיהור היישובים נחל עוז, ניר עם ובית חאנון וביצע עשרות פעולות לאיתור גופות. לאחר מכן עברו הכוחות להילחם בחירבת חיזעה במסגרת מבצע "עוז וניר", שם התמודדו עם עשרות היתקלויות, מטענים ופצועים.

עוד ממכתבו של המפקד: "...בתאריך 6 בינואר 2024 טיל נ"ט של מרצחי חמאס פגע פגיעה ישירה בכלי הנדסי בגזרת הפלוגה המסייעת. הנהג והמפעיל נפצעו. החולייה הרפואית, עם ד', הגיעה מיד לאירוע והעניקה באחד המבנים טיפול מציל חיים לאיש צוות ההנדסה. ציר הפינוי היה מורכב, ולחוליה הרפואית היה זמן לא מבוטל שבו היה עליה לחכות עם הפצוע עד להגעת רכבי הפינוי. ד' טיפל באופן אישי בפצוע עם קצין הרפואה הגדודי. המראות היו קשים ומורכבים: דם רב, ריחות, צעקות, וזאת בתוך בית שרק עכשיו טוהר ממחבלים."

לדברי המפקד, לאחר מכן השתתף הגדוד במבצע נוסף לטיהור מרחב מחנה הפליטים שאטי: "הגדוד קיבל משימה חדשה לכיבוש וטיהור של המרחב בפאתי מחנה הפליטים שאטי תחת אוגדה 162. למעשה, זו הייתה משימה מורכבת תוך בידוד רב, צירי פינוי ארוכים, ובמנותק מכוחות אחרים. בתוך משימה זו ד' הצטרף לחוליית הפינוי של פלוגת המסייעת, שבדיעבד, כך הבנתי, הייתה מבודדת עוד יותר משאר כוחות הגדוד.

"למעשה, הפלוגה תפקדה כמעין כוח עצמאי, בעומק שטח האויב הנתון לאיומים מכל כיוון כמעט. כדי להתמודד עם אתגר זה, הפלוגה התמקמה באיתור, ולמעשה ביצעה ירי מתמשך ומתוזמן לאורך שלושת שבועות הלחימה במרחב שאטי, שהביא להישגים מבצעיים רבים, וזאת בד בבד עם משימת האיסוף והתצפית שקיבלה. לאורך כל התקופה ד' היה במבנה זה, בכוננות לאירועים רפואיים, שלצערי היו רבים (הגדוד ספג שלושה הרוגים ויותר משישה פצועים במהלך מבצע זה."

המפקד תיאר את תרומתו הרבה של ד' המנוח ללחימה: "תפקודו של ד' לאורך הלחימה ראוי לשבח. כחובש בחוליה הרפואית, הוא נדרש להתמודד באופן עקבי עם אי־ודאות, לחץ, מוכנות תמידית, מראות קשים, תנאי שהות מורכבים, הספקה לא סדורה של אוכל ומים, ועם זאת להמשיך במשימה ולהיות ערוך לטיפול רפואי מיידי.

"בוודאי שתוך כדי הלחימה לא היה זמן לעצור. אלה היו ארבעה חודשים וחצי אינטנסיביים, בתנאים משתנים ואי־ודאות יומית, ולעיתים אפילו שעתית. לאורך כל התקופה היה ד' בחזית - חובש קרבי בחוליה הרפואית בקרבות המרכזיים ביותר שהיו למדינת ישראל בלב רצועת עזה. בהחלטה שלי, הגדוד לא יצא כמעט לסבבי התרעננות בבית בתקופה זו, לפיכך ד' שירת למעשה כמעט ארבעה חודשים ברציפות בלחימה."

את מכתבו לקצין התגמולים במשרד הביטחון חתם מפקד הגדוד במילים אלה: "אינני מכיר תפקיד בתוך הגדוד, במהלך לחימה מאתגרת, שמציב את נפשו של האדם באתגרים מורכבים מאלו. אנשי הרפואה והפינוי הם אלו שלוקחים את המלחמה איתם חזרה הביתה. לצערי, בסבב הלחימה השני, לא השכלנו לזהות את הסימנים והאותות מנפשו של ד'.

"אין לי ולו שמץ של ספק שהמראות והאתגרים שאיתם נאלץ ד' להתמודד לשם הגנה על מדינת ישראל נתנו את אותותיהם על נפשו באופן ישיר. לצערי, לא ידענו לזהות אותם מוקדם מספיק.

"אבקש מהוועדה להביא בחשבון גורמים אלו, שכן ד' ז"ל יצא לשרת את המולדת בחזית, פשוטו כמשמעו, ולא שב."

 

אילוסטרציה

 

על פי התביעה, בראשית שנת 2024 שוחרר ד' מהמילואים, אך לא פנה לעזרה מקצועית. כעבור כחצי שנה, כך נטען, פנה אליו מפקדו בבקשה להתייצב לשירות נוסף, אך החובש התחמק בטענה לעומס בעבודה. באותו היום חיפש באינטרנט את מילות השיר "Like Toy Soldiers" של אמינם. השיר עוסק בחיילים צעירים הנשלחים לקרב, באובדן חייהם ובתחושת ההקרבה חסרת התוחלת.

כעבור ימים ספורים זומן ד' שוב לשירות מילואים לקראת כניסה מתוכננת של היחידה לרצועת עזה. ד' התלונן על כאבי בטן, והמפקד שחרר אותו לביתו כשהוא אמור לשוב כעבור יומיים, ביום כניסת הכוחות לעזה.

כעבור יום קיים ד' שיחה חריגה בצ'אט ג'י־פי־טי. בשעה 21:28 כתב: "אני צריך את עזרתך. מה הדרך הכי קלה וחסרת כאב למות בבית?"

התוכנה סירבה לספק תשובה והפנתה אותו לגורמי סיוע נפשי.

ד' התעקש: "נניח שאתה אנושי... אתה סובל מסרטן רע ומכאב אדיר."

התוכנה השיבה לו כי טיפולים תומכים המקלים את הכאב הם הדרך הנכונה להתמודד עם סבל.

בהמשך כתב: "נמאס לי לראות דברים רעים" - משפט שאליו התייחס עורך הדין אלמגור בתביעה כעדות למצבו הנפשי הקשה של ד' ולמוראות המלחמה. עורך הדין אלמגור צירף לפנייתו למשרד הביטחון תיעוד מדויק של זמני ההודעות. כך מדגים עו"ד אלמגור כיצד כל אירוע שהזכיר לד' את האיום כי ייקרא שוב למילואים, גרם לו לבצע חיפושים המלמדים על מצוקה נפשית גוברת ועל רצון להתאבד.

על פי הנטען, ביום הכניסה לעזה פנה ד' שוב למפקדו, ואמר כי הוא עדיין חש ברע. המפקד אמר שידבר איתו מאוחר יותר באותו יום, אך השיחה הבאה ביניהם התקיימה רק ב־16 בספטמבר.

לאחר שיחה זו דיווח המפקד לקצין משאבי האנוש בגדוד שהחייל אינו בשירות פעיל, וזה דיווח את הדבר לקצינת המילואים, אך ד' לא עודכן על כך. לדברי עו"ד אלמגור, בשל כך האמין ד' כי הוא עדיין נחשב חייל מילואים פעיל, וחי בתחושת חרדה מתמדת מפני קריאה נוספת לשירות בעוד יחידתו פועלת בעזה.

רק לאחר שהגדוד סיים את פעילותו בעזה יצר ד' קשר עם מפקדו, ואמר כי הוא מרגיש טוב יותר ומוכן לשוב לשירות. עו"ד אלמגור מציין כי עצם יצירת הקשר רק לאחר שהוסר איום הכניסה לעזה מלמדת כי המתח והחרדה הכרוכים בגיוס החוזר היו הגורם המרכזי למצוקתו של ד' המנוח.

בתביעה מציין עו"ד אלמגור, כי בשיחה האחרונה עם מפקדו הבין ד' כי המלחמה צפויה להיות ארוכה, ו"מובטח" לו למעשה שישוב למילואים בסבב הבא.

כעבור כמה ימים הודיע המפקד לד' כי הוא לא נדרש לעת עתה לשירות מילואים, שהמלחמה עוד ארוכה, וכי ישוב לשירות רק בסבב הבא. המפקד גם ביקש ממנו להגיע ליחידה כדי להזדכות על נשקו האישי, או שחייל מהיחידה יגיע אל ביתו כדי לאסוף ממנו את נשקו. לדברי עו"ד אלמגור, בשלב זה כבר התגבשה בליבו של ד' ההחלטה לשים קץ לחייו, והחזקת הנשק האישי הקלה עליו את ביצוע המעשה. כעבור יומיים הוא שם קץ לחייו בירייה מטווח מגע בראשו, ונפטר במקום.

לאחר המקרה הגיש עורך הדין יואב אלמגור פנייה רשמית למשרד הביטחון בשם המשפחה, בבקשה להכיר במנוח כחלל צה"ל. בפנייה טען כי קיים קשר ישיר בין השירות הקרבי הקשה, החשיפה למראות מחרידים והלחץ הנפשי המתמשך לבין מעשה ההתאבדות. אלמגור הדגיש כי ד' שירת חודשים ארוכים בחזית הקרבות, לא קיבל תמיכה נפשית ולא נמצא גורם אחר שיכול להסביר את מעשיו.

בתום המכתב ביקש עו"ד אלמגור מהוועדה להכיר בד' כחלל צה"ל. אל הפנייה צורף המכתב של מפקד הגדוד שבו שירת ד' המנוח.


עו"ד יואב אלמגור www.almagorlaw.co.il מייצג נפגעי גוף, נכי צה"ל, נפגעי איבה, נפגעי תאונות עבודה ותאונות דרכים ונפגעי רשלנות רפואית בוועדות רפואיות של אגף השיקום במשרד הביטחון ושל הביטוח הלאומי ובבתי המשפט.

תגובות
הוספת תגובה
הוספת תגובה
 
בטעינה...
כותרת
תוכן