דגם שטח אולטימטיבי של סוזוקי
מה היא ההשקעה הטובה ביותר בעולם האופנועים? תשכחו משוק המניות, שימו את כל הכסף שלכם על אופנועים דו־שימושיים (dual sport) יפנים. בספורט שבו החומרה מפורסמת בהתיישנות המהירה שלה, אופנועי שטח ורסטיליים שומרים על ערכם באופן פנומנלי, וסוזוקי DR-Z400S הוא דוגמה מושלמת לכך.
בשנת הייצור הראשונה שלו, נמכר האופנוע ב־5,349 דולר. במשך 25 השנים הבאות, הדבר היחיד שהשתנה בדגם היה תג המחיר. בתיאוריה, רוכבים יכלו לקנות DR-Z חדש בכל שנה רק מהכסף של מכירת האופנוע הקודם שלהם. הפגם היחיד בתוכנית הזו הוא כמובן שרוכבים נוטים "לקרוע" את DR-Z שלהם בשטח ולשמור עליהם לנצח. הם פשוט לא נשחקים.
כשהאופנוע הגיע לשוק בשנת המודל 2000, הוא היה אופנוע הדו־שימוש המתוחכם ביותר שיש. הוא הושק בו בזמן עם גרסת שטח שהייתה פורצת דרך לא פחות, ולשניהם היו קירור נוזל, גל זיזים עילי כפול (DOHC), התנעה חשמלית וטכנולוגיה שלא הייתה רחוקה בהרבה מאופנועי מוטוקרוס המתקדמים ביותר של אותו זמן.
הבעיה היחידה הייתה התזמון. אופנוע המוטוקרוס המתקדם ביותר של אותם ימים היה במקרה ימאהה YZ400F, ועולם המוטוקרוס היה כל כך באקסטזה סביב ה־YZ עם מנוע ארבע הפעימות הראשון, עד שנוצרו ציפיות לא מציאותיות מהסוזוקי. במקום לקבל את DR-Z כפי שהוא, רוכבים ניסו להפוך אותו למשהו שהוא לא: אופנוע מרוצים לכל דבר שיכול להתמודד ראש בראש עם הימאהה.
למרות זאת, מחלקת ייצור השטח של יושימורה סוזוקי (Yoshimura Suzuki) הגיעה להצלחה של ממש. הרוכב מייק קידרובסקי (Mike Kidrovsky) רק הודיע על כוונתו לפרוש ממוטוקרוס כאשר מנהל קבוצת השטח של סוזוקי, מייק ווב (Mike Webb), הגיש לו הצעה שלא היה יכול לסרב לה. התוצאה הייתה שתי אליפויות שטח WORCS רצופות על גבי DR-Z400 בתחילת שנות האלפיים. למעשה, הרוב המוחלט של חובבי השטח מסכימים ש־DR-Z בגרסת יושימורה של קידרובסקי היה האופנוע המהיר ביותר במרוצים אלו, וסביר להניח שזה נכון גם היום. באותן שנות תהילה נהפך DR-Z לאופציה אידיאלית לשוק חלקי החילוף והשיפורים.
התפתחות היסטורית של הדגם
כדי להבין את ההשפעה של שושלת הדגמים הזו, כדאי לחזור מעט אחורה בהיסטוריה. ימאהה אמנם ראויה לקרדיט על ה־DT-1 משנת 1968, שנחשב ל"סבא" של קטגוריית הדו־שימוש המודרנית, אך ב־1969 הגיע סוזוקי TS250 Savage. סוזוקי ייצרה אופנועים עם מנועי שתי פעימות בלבד עד שנת 1977, וב־1978 הציגה את אופנוע הדו־שימוש עם מנוע ארבע הפעימות הראשון שלה, SP370. קפיצה קטנה קדימה ל־1990, וסוזוקי חושפת את DR350 ו־DR250 מקוררי האוויר. שניהם הוצעו הן כאופנועי שטח במובן המלא והן כדו־שימושיים.
בסופו של דבר, כאשר סוזוקי הציגה את RM-Z450, קריירת המרוצים של DR-Z הסתיימה באופן רשמי. גרסת השטח של האופנוע נעלמה מן הנוף, מה שהותיר את DR-Z400S בתפקיד שבו הוא סוף סוף זכה להיות מה שהוא נועד להיות מלכתחילה: אופנוע דו־שימוש אידאלי לרוכבים שלא מחפשים להתחרות במסלול. זה תפקיד שסוזוקי הכירה היטב, כי החברה היפנית הייתה שחקנית מפתח בתחום מאז השקתו של קונספט אופנוע השטח המורשה לרכיבות על הכביש.
