יציבות בפערי השכר המגדריים בישראל

מרכז אדוה בשיתוף קרן פרידריך אברט פרסם מחקר מקיף ומעודכן על פערי שכר מגדריים בישראל מאת ד"ר אלינה רוזנפלד.

היקף פערים

פערי השכר בישראל קיימים הן במדדים חודשיים והן במדדים שעתיים, אך הפערים החודשיים בולטים במיוחד. בקרב שכירים יהודים במשרה מלאה, הפער בשכר החודשי החציוני מגיע ל־26%, ובשכר השעתי הפער הוא 16%. בקרב השכירים הערבים הפערים הם 21% ו־8% בהתאמה. הפערים בשכר החודשי הממוצע גבוהים יותר וחוצים את רף 30 האחוזים.

השפעת הפערים על התפלגות השכר ניכרת באופן ברור: נשים הן יותר מ־50% בעשירון השכר התחתון, אך רק כ־20% בעשירון השכר העליון. הפערים מתחדדים כאשר בוחנים את השכר של גברים ונשים המשתייכים לעשירון השכר העליון: השכר החציוני לחודש בקרב 10% הנשים שמרוויחות את השכר הגבוה ביותר הוא 27,600 ש"ח לעומת 41,200 ש"ח בקרב קבוצת הגברים המקבילה.

השכלה ומשלחי יד

הקשר בין השכלה לפערי שכר מלמד על מגמה מטרידה: פערי השכר גבוהים יותר ברמות ההשכלה הגבוהות ביותר. בקרב בעלי תעודת בגרות הפער הוא כ־19%, ואילו בקרב בעלי תואר שני ומעלה הוא מטפס ל־35%. ההישגים ההשכלתיים של נשים וגברים אינם מתוגמלים באותה מידה בשל ההסללה הקיימת בתחומי הלימוד והעיסוק, שתוצאתה בידול תעסוקתי בשוק העבודה. נשים לומדות ועוסקות בתחומים טיפול, הוראה ובריאות, ואילו גברים מרוכזים בתחומים טכנולוגיים.

משלחי היד שבהם רוב נשי מתאפיינים בשכר ממוצע נמוך יותר. תופעה זו מבטאת לא רק פערים בהעדפות או בכישורים אלא גם הערכת חסר לעבודה הנתפסת כמאפיינת נשים והמתומחרת בחסר בהשוואה לעבודה שנתפסת כמאפיינת גברים.

מגבלות גיאוגרפיות וניידות

פערי השכר אינם מושפעים רק ממקצוע והשכלה אלא גם מהזדמנויות תעסוקה הנבדלות בין אזורים גיאוגרפיים. נשים המתגוררות בפריפריה סובלות מחסמים בעלי משמעות עקב שיעורי בעלות נמוכים על כלי רכב, תשתיות תחבורה מצומצמות וזמינות מוגבלת של מסגרות חינוכיות לילדים. קשיים אלה פוגעים במיוחד בנשים ערביות, אשר שיעור השתתפותן בשוק העבודה נמוך יחסית.

פערים לאורך החיים

הפערים המגדריים בשכר מתרחבים עם הזמן, ובמיוחד סביב שלב הקמת המשפחה ולידת ילדים. נשים חוות ירידה בשכר ובקצב קידומן לאחר הלידה, פער שאינן מצליחות לסגור בהמשך הקריירה. תופעה זו מתבטאת גם במיעוט נשים בתפקידי ניהול בכירים ובייצוג נמוך בעמדות השפעה כלכליות. פערי השכר שהולכים ומתרחבים לאורך שנות העבודה משפיעים באופן ישיר על הפנסיה, שכן ההפרשות הפנסיוניות נגזרות מהשכר. בהתאם, שיעור גבוה יותר של נשים בגיל פרישה מצויות בסיכון לעוני.

מנתוני הלמ"ס לשנת 2022 עולה, כי כ־36% מהנשים בגילים 65+ מקבלות פנסיה מהעבודה בסך 4,646 ש"ח לחודש בממוצע לעומת 46% מהגברים בגילים 67+ שמקבלים פנסיה מעבודה בסך 6,139 ש"ח לחודש בממוצע.

דרכי פעולה והתמודדות עם חסמים

צמצום של פערי השכר המגדריים מצריך גישה מערכתית ורב־ממדית. בהתאם למורכבות התופעה, הפתרון אינו יכול להתמקד רק בפרט אלא חייב לשלב פעולות גם ברמת הארגון והמדינה.

בין הצעדים העיקריים הנדרשים:

• עידוד שקיפות בשכר ומתן תמריצים לשוויון פנימי בארגונים.
• הרחבת נגישות תחבורה ומסגרות חינוך בפריפריה עם דגש ביישובים ערביים.
• פיתוח מסלולי קריירה המותאמים לשילוב חיי משפחה ועבודה לצד עידוד אבות לשאת בחלק משמעותי יותר בטיפול בילדים.
• חקיקה ואכיפה של כללים נגד אפליה מגדרית ישירה ועקיפה בשכר ובקידום.
• שיפור תנאי ההעסקה והשכר בתחומים חינוך וטיפול כך שייעשו אטרקטיביים יותר לגברים ונשים כאחד.

פערי השכר המגדריים בישראל הם תוצאה של מערך מורכב של חסמים מבניים, תרבותיים וכלכליים. כדי לצמצם פערים אלה, נדרשת מדיניות מקיפה השואפת לשוויון הזדמנויות אמיתי בשוק העבודה, מתוך הבנה שהשפעתם נמשכת לאורך כל מחזור החיים ומשפיעה על רווחתה הכלכלית של האוכלוסייה כולה.

ד"ר אלינה רוזנפלד: "מגפת הקורונה ומלחמת 7 באוקטובר פגעו במישרין באפשרויות התעסוקה וביכולת ההשתכרות של נשים בישראל. שיקום שוק העבודה לאחר המלחמה צריך לכלול פרספקטיבה מגדרית. אחרת, במקרה הפחות גרוע המצב יישאר כפי שהוא כבר קרוב לשני עשורים, ובמקרה הגרוע הפערים יתרחבו."