הצעת חוק האקלים בוועדת הפנים והגנת הסביבה

חוק האקלים שמקדם המשרד להגנת הסביבה עלה לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, בראשות ח"כ יעקב אשר, כהכנה לקריאות שנייה ושלישית בכנסת. בתום התהליך, חוק האקלים יאושר, ויציב את מדינת ישראל בשורה אחת עם מדינות העולם המתקדמות.

חוק האקלים יוביל את ישראל עוד שנים רבות קדימה, ויאפשר תהליכי קבלת החלטות מושכלים כדי להבטיח היערכות יעילה ומקיפה של המדינה והמשק להתמודדות מיטבית עם האתגרים הרבים שמציבים שינויי האקלים.

החוק מעגן לראשונה בחקיקה יעד לאומי חשוב להפחתת פליטות גזי חממה עד שנת 2030 בשיעור של 30% יחסית לכמות הפליטות שנמדדה בשנת 2015 (שנת הבסיס). כן קובע החוק יעד אסטרטגי ארוך טווח לאיפוס פליטות נטו עד שנת 2050. כדי לממש יעדים אלו החוק קובע תהליך עבודה ממשלתי סדור ומובנה להכנה ועדכון של תוכנית משקית מקיפה ליישום היעדים אחת לחמש שנים, ולדיווח שנתי על ההתקדמות ביישומה.

החוק מגדיר תהליכים ומנגנוני פעולה תוך שיתוף עמוק ומובנה של מומחים ונציגי שלטון מקומי, נציגי תעשייה, עסקים ונציגי החברה האזרחית בתהליך העבודה הממשלתי הרב-שנתי.

השרה להגנת הסביבה, עידית סילמן: "אנחנו עושים צעד חשוב נוסף בהיערכות המדינה להתמודדות עם אתגרי שינויי האקלים. חוק האקלים שעלה לדיונים בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת יציב אותנו בשורה אחת עם מדינות העולם המתקדמות. הוא קובע יעדים ומנגנונים לצמצום פליטות גזי חממה ולהיערכות המשק לנזקי משבר האקלים. קידום החוק מגביר את מחויבות הממשלה לפעול אסטרטגית לטווח הארוך להגנה על הציבור והדורות הבאים."

עיקרי החוק:

1. עיגון יעד ההפחתה לשנת 2030 בחוק. נוסח זה מחזק את רמת המחויבות הממשלתית ארוכת הטווח להפחתת פליטות גזי חממה בהשוואה למצב היום, שבו היעד נקבע בהחלטת ממשלה בלבד. החוק מעמיק את יעד ההפחתה הלאומי לשנת 2030, שנה המסמנת נקודת זמן קריטית לבלימת קצב ההתחממות של כדור הארץ בהתאם לפנל המומחים של האו"ם, לפיכך כמות פליטות גזי החממה בשנה זו תהיה נמוכה ב-30% מהכמות בשנת 2015.

2. קביעה של יעד הפחתה לשנת 2050 - איפוס נטו של פליטות גזי החממה בישראל.

3. חובה על הממשלה להכין תוכנית לאומית רב-שנתית להפחתת פליטות גזי חממה, אשר תעודכן לפחות אחת לחמש שנים, ועל יישומה יוגש דיווח לממשלה אחת לשנה. החוק מגדיר את אופן עדכון התוכנית, המנגנונים המעורבים בה ואופן ההתייעצות והשיתוף בתהליך עם מומחים, בעלי עניין ונציגי הכלכלה והחברה כדי לגבש תוכנית מקיפה, יעילה ובת יישום.

4. עיגון החובה על משרדי ממשלה להכין תוכנית היערכות להשלכות משבר האקלים בתחומי אחריותם. כלומר תוכנית שתתייחס לכל מגזר במשק, ולא רק לפעילות הישירה של כל משרד ממשלתי.

5. סמכות להורות לרשות מקומית להכין תוכנית היערכות להשלכות משבר האקלים.

6. חובה להכין תוכנית לאומית להיערכות המורכבת מכל תוכניות ההיערכות הפרטניות: של משרדי הממשלה, של הרשויות המקומיות והתאגידים המפורטים בחוק.

7. הקמה של גופים מייעצים ומבקרים שילוו את גיבוש התוכניות הלאומיות ויישומן:

א. מועצת אקלים: תורכב מנציגי משרדי הממשלה הרלוונטיים ומנציגי קבוצות בעלות עניין בציבור, כולל נציגים של ארגוני הסביבה ונציגי הדור הצעיר. מועצה זו תסייע בהעמדת היעד הנדרש למקבלי ההחלטות בדבר מבנה המשק והחברה, האתגרים הפוליטיים, הכלכליים והמבניים בישראל.

ב. ועדת מומחים עצמאית: תספק ביקורת מדעית אובייקטיבית בדבר המדיניות המוכתבת על ידי מקבלי ההחלטות והצורך בעדכונה.

ג. מכון לסביבה ואקלים: יוקם תחת המדענית הראשית במשרד להגנת הסביבה ויפעל לאיסוף מידע מהארץ ומהעולם על איכות הסביבה והאקלים, לרבות מחקר השוואתי. ההתמודדות עם משבר האקלים מחייבת קבלת החלטות וגיבוש מדיניות בתנאי אי-ודאות מדעית, ולכן חשובה מאוד הנגשה מתעדכנת של מידע מדעי בנושא האקלים למקבלי ההחלטות.

8. חובה לבצע הערכת סיכונים אקלימית לגבי סוגי תוכניות אסטרטגיות ומדיניות המוגשות על ידי הרשות הציבורית לאישור הממשלה או שר משריה, ושיש בהן כדי להשפיע במידה רבה על פליטות גזי החממה של ישראל או על שינוי האקלים.

לחומרי הרקע שהציג המשרד להגנת הסביבה בוועדת הפנים והגנת הסביבה בדיוני חוק האקלים