הדלפת המסמכים המסווגים לבילד

פרשת הדלפת המסמכים המסווגים לעיתון הגרמני בילד, הציתה מחדש את המאבק הציבורי סביב מערכת אכיפת החוק בישראל. נדמה כי מחול השדים הוא לא רק מתקפה משפטית על סביבתו הקרובה של נתניהו אלא חלק מתהליך רחב שנועד לערער את מנהיגותו באמצעים לא דמוקרטיים.

מעצרו של אלי פלדשטיין, לשעבר דובר במשרד ראש הממשלה, והחשדות שהדליף מסמכים מסווגים לבילד, מעוררים תמיהה. חשיפת החקירה עם נרטיב של "סכנה ביטחונית חמורה" מעמידה סימן שאלה: אם המידע אכן היה כה מסוכן, מדוע לקח זמן רב כל כך לחשוף את הפרשה? האם מדובר במחדל של גורמי הביטחון שלא זיהו בזמן את ההדלפה, או שחשיפת הפרשה בעיתוי הנוכחי נועדה לשרת מטרות אחרות, שאינן קשורות לביטחון המדינה?

גם אין להתעלם ממעצרם של גורמים נוספים, בהם אנשי מערכת הביטחון, ומהאופן שבו המידע הודלף לתקשורת בטרם הוכח דבר בבית המשפט. האם באמת מדובר באיום ביטחוני כה חמור? או שמא במהלך שנועד לפגוע בתדמית סביבתו של נתניהו ולהוסיף ללחץ הציבורי נגדו?

כמי שעבד צמוד לסביבתו הקרובה של נתניהו, אני יכול להעיד על המקצועיות והזהירות שהנהיג בעבודתו. הניסיון לקשור את הדלפת המסמכים אליו באופן עקיף, רק משום שמדובר במי שהיה בסביבתו, אינו אלא ניסיון נוסף להעמיס עליו תיקים מדומים.

גם אם פלדשטיין אכן הדליף מידע (מה שעדיין לא הוכח), אין בכך כדי להעיד דבר על מעורבותו של נתניהו. אך המציאות הישראלית לימדה אותנו שנרטיב התקשורת קודם לעובדות, ושופטים לפני שהראיות מגיעות לבית המשפט.

למרבה הצער, המקרה הזה לא עומד לבד. הוא משתלב במגמה רחבה של שימוש במעצרים פומביים והדלפות תקשורתיות ככלי לפגיעה פוליטית. במקרה שבו אנשי ביטחון, יועצים ואנשי תקשורת מזוהים עם ראש הממשלה מוצאים עצמם בלב פרשיות מתוקשרות - לעיתים על בסיס ראיות קלושות - מתעורר החשש שמערכת אכיפת החוק משמשת כלי פוליטי במסווה של צדק.

פרשת ההדלפה, עם כל חומרתה לכאורה, חייבת להיבחן במשקפיים אובייקטיביים ולא מניפולטיביים. הציבור הישראלי צריך לדרוש תשובות ברורות: מה הן הראיות? כיצד נוהלו המעצרים? האם החקירה התנהלה תוך שמירה על עקרונות הצדק? האם היה צורך שרעולי פנים יפרצו בחמש בבוקר לביתו של קצין מילואים עם נשקים שלופים? מדינת ישראל, כמדינה דמוקרטית, חייבת להבטיח שמערכות החוק פועלות באובייקטיביות מוחלטת, ללא הטיות פוליטיות.

סמיכות הזמנים בין פיטוריו של יואב גלנט, שהבשילו מספר שבועות ויצאו לפועל ב-5 בנובמבר, לבין מעצרו של אלי פלדשטיין ב-3 בנובמבר, מעלה תהיות מטרידות. מאחר שמשרד הביטחון והמשרד לביטחון לאומי מוחזקים בידי הליכוד ואיתמר בן גביר, נותר רק שב"כ כגוף חקירתי שמסוגל להוביל חקירה "בלתי תלויה" (אירוני ככל שזה נשמע) נגד ראש הממשלה.

מעצר ברוטלי של אנשי סודו הקרובים ביותר של נתניהו, המתבצע על ידי גוף הכפוף ישירות לו, משדר מסר חזק ומאיים לכל מי שמשמש שר בממשלתו של נתניהו, ובמיוחד לנתניהו עצמו. המסר ברור: כל עוד החקירה מתנהלת, מומלץ להיזהר מהתנגשות עם ראשי שב"כ וצה"ל, במיוחד סביב הביקורת על תפקודם ב-7 באוקטובר.

נראה כי מעבר לחקירה עצמה, יש כאן איתות ברור לכל מי שממלא תפקיד בממשלה, ובפרט למי שייכנס לנעליו של גלנט. מינויו של ישראל כ"ץ לתפקיד, הבטיח תקווה להתנהלות נוקשה ועצמאית יותר, אך ימים ספורים לאחר מינויו חתם כ"ץ על גיוס 7,000 אברכים - החלטה שעמדה בניגוד מוחלט לציפיות ממנו. האם מדובר בהתיישרות עם מערכת הביטחון, או בהשפעה של הפחד שמשרה החקירה נגד נתניהו והמעצר הברוטלי של סביבתו?

בספרי ללא גלימה ראיינתי את נשיאת בית המשפט העליון לשעבר, דורית ביניש, שהביעה את חששותיה מכוחו הרב של שב"כ. ביניש ציינה, כי "הכוח של שב"כ מפחיד", והדגישה את הצורך לפקח על פעולותיו ולבקר אותן.

הערותיה של ביניש משקפות את החשש מניצול לרעה של סמכויות הביטחון, במיוחד כאשר מדובר במעצרים ובחקירות של אנשי ציבור. הכוח הרב המופקד בידי גופי הביטחון מחייב איזונים ובלמים כדי למנוע פגיעה בזכויות הפרט ובדמוקרטיה.

באשר להתבטאויותיה של דורית ביניש על הפחד מכוחו של שב"כ, יש מקום להיזכר באירוניה הנסתרת. כפרקליטת המדינה, ביניש הייתה מעורבת בפרשת אבישי רביב, סוכן שב"כ שפעולותיו האלימות והפרובוקטיביות זכו לחסינות בחסות הפרקליטות, ללא ידיעת היועץ המשפטי לממשלה אז. פעולות אלו, שהסעירו את המדינה ונועדו לשרת אג'נדות פוליטיות, הביאו לביקורת קשה על מעורבות שב"כ בתהליכים פוליטיים.

במדינה דמוקרטית, זכויות החשודים הן עקרונות יסוד המבטיחים הליך משפטי הוגן ומניעת עוולות. עם הזכויות המרכזיות נמנות הזכות להיוועץ בעורך דין, זכות השתיקה והזכות להליך הוגן. אלא שבפרשות מתוקשרות זכויות אלו נרמסות. מעצרים פומביים, הדלפות מגמתיות לתקשורת ושלילת הזכות להיוועץ בעורך דין, כפי שקרה במקרה של פלדשטיין, שנמנע ממנו לפגוש את עורך דינו 18 ימים, מעוררים חשש לפגיעה בזכויות יסוד. גם במקרים חמורים יש להקפיד על שמירת זכויות החשודים, אחרת אנו מתדרדרים למדרון חלקלק של עוולות משפטיות.

לסיום, יודגש שבנימין נתניהו אינו מעל החוק, אך גם לא מתחתיו. כל עוד אנו עדים לשימוש ציני במעצרים, בהדלפות ובנרטיבים תקשורתיים לצורך פגיעה בסביבתו, הדמוקרטיה שלנו נמצאת בסכנה. הגיע הזמן לדרוש מערכת משפטית שממוקדת בחקר האמת ולא ביצירת כותרות.

עו"ד אביחי יהוסף ytl-law.co.il הוא שותף ומייסד במשרד עורכי הדין YTL. מתמחה בניהול תיקי ליטיגציה מסחרית ואזרחית, עתירות מנהליות, תובענות ייצוגיות, תביעות לשון הרע, סכסוכים בין בעלי מניות, סכסוכי משפחה מורכבים, דיני עבודה, צווארון לבן וגישור עסקי.