הסכם ממון בין ידועים בציבור, יתבטל עם נישואיהם

בית המשפט למשפחה בראשל"צ קבע, כי דירה שנרכשה על ידי בני זוג - גבר ישראלי ואישה זרה שהוברחה לארץ כדי לעסוק בזנות והצליחה להימלט מגורלה - אך הייתה רשומה רק על שם הבעל, תיחשב רכוש משותף, ועליה להתחלק בין השניים, בין השאר משום שהסכם הממון שנחתם ביניהם אושר בהיותם ידועים בציבור ובשעה שלא חשבו כלל להינשא. הגבר, שלא שבע נחת מפסק הדין, ערער עליו לבית המשפט המחוזי מחוז מרכז בלוד, שדחה את ערעורו.

לדברי עו"ד אברהם קורחוב, שייצג את האישה בערכאות, החלטת בית המשפט המחוזי היא תקדים מנחה לכל בתי המשפט לענייני משפחה בישראל. מעתה, כל הסכם ממון שנחתם בין בני זוג בטרם הנישואים ובשעה שלא היה בדעתם להתחתן, לא יהיה תקף יותר לאחר נישואיהם, אלא אם כן יאשרו אותו בשנית בפני בית המשפט.

הגבר והאישה חתמו על הסכם ממון, שלפיו תשרור ביניהם הפרדה רכושית מוחלטת. בין השאר נקבע בהסכם, שאם תירכש דירה במהלך נישואיהם, ותירשם על שם אחד הצדדים, היא תיחשב כרכושו, ובמקרה של פרידה - תעבור אליו.

על פי המתואר בפסק הדין של בית המשפט למשפחה, יחסי השניים החלו בסיפור אהבה גדול. הגבר הציל את האישה, בעלת אזרחות זרה באותה עת, שמעמדה האזרחי בישראל היה ארעי, וסכנת גירוש ריחפה מעליה. כחודשיים לאחר היכרותם יזם הגבר את עריכת הסכם הממון מעורר המחלוקת, משום שלא בטח באישה וחשד במניעיה.

בפסק הדין מצוין, כי חששו זה של הגבר התפוגג במהרה, והשניים התחתנו. עוד לפני שנולד ילדם הראשון, החליטו לרכוש דירה במשותף.

על פי הנטען, האישה הייתה מעורבת בכל הליך קניית הדירה, כולל בחירת מיקומה ועיצובה. גם טיוטות הסכם הרכישה כללו את שמה כשותפה לנכס לצד בעלה.

זמן קצר לפני החתימה, בעוד השניים יושבים במשרד עורך הדין, התעורר חשש להשלמת העסקה בשל שהיית האישה בישראל במעמד ארעי. לדברי עורך הדין, מאחר שהעסקה נחתמת גם מול רשות מקרקעי ישראל, היא עלולה להידחות ולא יתאפשר לקחת בעבורה משכנתה. בשל כך נמחק שמה של האישה מחוזה המכר.

כך, כשפרץ סכסוך הגירושין בין השניים, שלף הבעל את הסכם הממון ואת שטר המכר של הדירה, וסירב להכיר בכך שמחצית הדירה שייכת לאישתו.

בשל עמדתו הנחרצת של הבעל, הגישה האישה, באמצעות עו"ד אברהם קורחוב, תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, למתן פסק דין הצהרתי, שבו ייקבע שהיא הבעלים של מחצית מזכויות הבעלות על הדירה הרשומה על שם בעלה לשעבר.

כבוד השופטת מיכל ברגר בלום מבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, קבעה בפסק דינה, כי כאשר הצדדים פנו לאשר את הסכם הממון ביניהם, הם היו עדיין ידועים בציבור ולא חשבו להתחתן. לדבריה, משעה שהחליטו השניים להתחתן, היה עליהם לאשר את ההסכם שנית. היות שהדבר לא נעשה, הסכם הממון ביניהם נעשה חסר כל תוקף.

השופטת ברגר בלום גם מתחה ביקורת על תקפותו של הסכם הממון בין השניים, משום שלדבריה, בעת החתימה על ההסכם התקיימו ביניהם פערי כוחות של ממש. האישה הייתה תלויה באותה עת באופן מוחלט בגבר, ולא הייתה מסוגלת להביע התנגדות לדרישותיו או לנהל משא ומתן מולו באופן שוויוני. בשל כך, קבעה השופטת ברגר בלום, הסכם הממון בין השניים אינו תקף למצב החדש שנוצר ביניהם, לאחר שנישאו, הביאו ילדים לעולם וקיימו במשך שנים חיי שיתוף מלאים.

השופטת ברגר בלום קיבלה את טענת עו"ד קורחוב, שלפיה אי רישום הדירה על שם האישה נבעה מבעיה רשמית, על אף השתתפותה הפעילה בכל הליך רכישתה.

כמו כן קבעה השופטת, כי לא הוכח שקניית הדירה התבצעה באמצעות כספים שלווה הבעל. רוב הכסף התבסס על הלוואות ומשכנתה שכוסו מכספים שהוחזרו מחשבון הבנק המשותף של בני הזוג. האישה הפקידה בחשבון המשותף מעט כסף שחסכה בעצמה, את כל המשכורות שלה כשכירה ואת דמי הלידה ודמי האבטלה שקיבלה בעבר.

הבעל זימן לדיון חברים ובני משפחה שהעידו כי הלוו לו מאות אלפי שקלים למימון קניית הדירה, אך התנו את הלוואתם בכך שהדירה תירשם אך ורק על שמו. באשר לכך קבעה השופטת ברגר בלום, כי העדויות היו מגמתיות, וכל העדים, באופן מפתיע, דבקים בגרסה אחת שחזרה על עצמה.

בשל כל זאת קיבלה השופטת ברגר בלום, במסגרת פסק דינה, את בקשת עו"ד קורחוב, לרשום את מחצית מהדירה על שמה של מרשתו, וחייבה השופטת את הבעל בהוצאות משפט בסך 10,000 שקלים.

הבעל לא ויתר והגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי מחוז מרכז בלוד. לטענתו, בית המשפט למשפחה טעה כאשר קבע כי הסכם הממון אינו בר תוקף לאחר שנישאו, שכן כבר בעת החתימה על ההסכם, ברור היה שבכוונתם להינשא. כמו כן לטענתו היה ברור שהוראות ההסכם יחולו עליהם אף בעת נישואיהם.

עוד טען הבעל, כי בית המשפט שגה בהתעלמו מכך שכל הכספים ששולמו בתמורה לדירה היו ממקורותיו שלו, וכי לאישה לא היה כל חלק בהם. הוא חזר על טענתו, שלפיה מדובר בכספים שקיבל ממלווים, שהתנו את הלוואתם בכך שהדירה תירשם רק על שמו.

עו"ד קורחוב, טען מנגד, כי לא נפלה כל טעות בפסק דינו של בית המשפט למשפחה, וכי פסק דינו תואם את פסיקת בתי המשפט חגבי הסכם רכושי בין ידועים בציבור.

לדברי עו"ד קורחוב, הערעור שהגיש הבעל הוא בעיקרו ערעור עובדתי, וכבר מטעם זה יש לדחותו. לדבריו, הוכח מעבר לכל ספק, כי כוונת הצדדים הייתה לרכוש את הדירה במשותף, וכי בסופו של יום היא נרשמה על שמו של הבעל ממניעים טכניים בלבד. עוד טען, כי לנוכח השיתופיות במערכת היחסים שבין הצדדים, יש לשתף ביניהם גם את הזכויות בדירה, שנרכשה במהלך נישואיהם מכספים משותפים.

שלושת שופטי ההרכב - סגנית הנשיאה, כבוד השופטת ורדה פלאוט, כבוד השופט צבי ויצמן וכבוד השופטת צבייה גרדשטיין פפקין - קיבלו את טענת עו"ד קורחוב, שלפיה עיקר הערעור נוגע לקביעות עובדתיות של בית המשפט למשפחה, וציינו כי הם סומכים את ידיהם על קביעות אלה.

עוד ציינו, כי הם מסכימים עם קביעת בית המשפט למשפחה, שלפיה הוראות ההסכם חלות רק על התקופה שבה בני הזוג היו ידועים בציבור. על פי קביעתם, משעה שבני זוג נישאים, חלות עליהם הוראות חוק יחסי ממון, הכוללות הסדר איזון משאבים על כל נכסיהם שנרכשו בתקופת הנישואים.

כמו כן ציינו השופטים, כי הם שוכנעו שבני הזוג התכוונו לרכוש את הדירה יחד כדירה משותפת. לדבריהם, מסקנה זו עולה בבירור מטיוטות הסכם הרכישה על שם שניהם כרוכשים משותפים, וכן מהבהרתו הברורה של עורך ההסכם, שלפיה שמה של האישה לא צוין בו אך ורק בשל מניעה טכנית הנובעת כאמור מאזרחותה הזרה.

גם את טענת הבעל, שלפיה הדירה נרכשה אך ורק ממקורותיו הכספיים, דחו השופטים, וקבעו כי טענות אלה לא הוכחו על ידו, וכי הם שוכנעו כי כספי רכישת הדירה היו משותפים.

בשל כל זאת דחו השופטים את ערעור הבעל וחייבו אותו לשלם את הוצאות האישה בסך 15 אלף שקלים.

עו"ד קורחוב שייצג את האישה: "מדובר בפסק דין חשוב וחסר תקדים. יידעו כל הידועים בציבור, כי הסכם ממון הנחתם ביניהם, גם אם אושר כדין על ידי בית משפט לענייני משפחה, יהא חסר כל תוקף אם לאחר החתימה עליו הם יחליטו להינשא."

פסק הדין הותר לפרסום ללא פרטים מזהים.

עו"ד אברהם קורחוב korahovlaw.co.il בעל תואר ראשון ותואר שני במשפטים, מגשר מוסמך העוסק בייצוג בבתי משפט בתחום דיני משפחה, גירושין, הסכמי ממון, זוגיות והורות, מאבקי ירושה, צוואות ועיזבונות.