חולה לא אובחן בזמן לתסמונת זנב הסוס

האם ייתכן שצעיר המדווח על תסמינים ברורים של בעיה עצבית קריטית פונה פעם אחר פעם לרופאים, אך איש מהם אינו מזהה את הדחיפות והוא נשלח לביתו עם משככי כאבים עד שנגרם לו נזק בלתי הפיך?

לפי תביעה שהגיש לאחרונה עו"ד רן שפירא בשם גבר בשנות ה־30 לחייו, תרחיש כזה התרחש. בתביעה שהוגשה נגד קופת חולים כללית ובית החולים הדסה עין כרם נטען, כי הצוותים הרפואיים בשני המוסדות החמיצו את אבחנת 'תסמונת זנב הסוס' שממנה סבל הצעיר, והותירו אותו מוגבל לצמיתות.

'תסמונת זנב הסוס' היא מצב חירום נוירולוגי נדיר אך מסוכן, שבו מופעל לחץ חמור על קבוצת העצבים בחלקו התחתון של עמוד השדרה. עצבים אלה אחראים לתחושה ולתנועה ברגליים, תפקוד מיני ושליטה במתן שתן וצואה, ולכן פגיעה בהם עלולה להביא לאובדן תחושה, חולשה, הפרעות הליכה, פגיעה תפקודית ממשית של הסוגרים ואף אובדן שליטה בהם. התסמונת מתפתחת בדרך כלל מהר, ובמקרים רבים מלווה בתחושת נימול באזור הפרינאום, בכאבים חזקים בגב התחתון, בקושי במתן שתן או בהיעדר יציאות, ובירידה בתחושה או בכוח של הגפיים התחתונות.

על פי התביעה, ב־2 ביוני 2020 הגיע התובע, גבר כבן 38, למחלקת המיון בבית החולים הדסה עין כרם, כשהוא מתלונן על כאבים חריפים בגב התחתון, חוסר תחושה בעכוז וירידה בתחושה ברגל ימין עד כף הרגל. ההיסטוריה הרפואית שלו כללה בעבר כאבי גב ואבחנה של היצרות תעלת השדרה המותנית.

על פי הנטען, במקום לבצע בדיקה נוירולוגית מלאה להערכת תחושה, כוח, רפלקסים ותפקוד עצבי, ובמקום לשלוח את הצעיר לבדיקת הדמיה מתקדמת מיידית כגון CT או MRI, הוא נשלח לצילום רנטגן בלבד, בדיקה שאינה מסוגלת לזהות פריצות דיסק או לחץ על העצבים. מאחר שהבדיקות לא העלו ממצא חריג, שוחרר התובע לביתו עם משככי כאבים בלבד. הוא הופנה לבדיקת CT בקהילה במקרה שהכאבים לא ייפסקו בשלושת השבועות הבאים.

על פי התביעה, התסמינים נמשכו ואף החמירו. כעבור יומיים פנה התובע לקופת חולים כללית, אך בשל מגבלות הקורונה באותה תקופה, נאלץ להסתפק בייעוץ טלפוני עם רופא הקופה. בשיחה דיווח התובע על החמרה בתחושת הנימול, על שלושה ימי עצירות ועל תחושת אובדן שליטה מתפתחת. תסמינים אלה מתוארים בספרות הרפואית כרמזים לפגיעה מתקדמת בשורשי העצבים, אך גם שיחה זו הסתיימה ללא הפניה דחופה למיון, כפי שמתחייב מהפרקטיקה הרפואית. התובע הונחה להמשיך ליטול משככי כאבים בלבד.

הכאבים לא חלפו והתסמינים החריפו. שלושה ימים חלפו, וב־7 ביוני 2020 פנה התובע שוב לקופת חולים, ודיווח שהוא סובל מהחמרה בכאבים ומחוסר תחושה ברגליו. הוא הופנה למיון בית החולים הדסה עין כרם. הפעם שלחו אותו רופאי הדסה לבדיקת CT, שהעלתה כי הוא סובל מפריצת דיסק מסיבית בחוליות הגב התחתון, מהיצרות בתעלת עמוד השדרה המותני ומחשד לפגיעה עצבית חמורה. הוא הובהל לבדיקת MRI דחופה, שם אושש החשד, והופנה לניתוח דחוף שנעשה ביום המחרת. בניתוח הוסר חלק מהחולייה בעמוד השדרה לשם הפחתת הלחץ מהעצבים, ונכרת הדיסק הפרוץ.

אף שהניתוח תואר כתקין, לא נצפה לאחריו כל שיפור עצבי. למרות טיפולי שיקום אינטנסיביים, המשיך התובע לסבול מירידה בתחושה ברגליים ובפרינאום, מפגיעה קשה בשליטה על שתן וצואה, מחולשה ברגל שמאל ומפגיעה בתפקוד המיני. על פי התביעה, מגבלותיו נהפכו מזמניות לקבועות, ובשנת 2022 נעשתה לו הערכה שיקומית שקבעה כי הנזק הנוירולוגי שממנו הוא סובל הוא בלתי הפיך.

אילוסטרציה

אל התביעה צורפה חוות דעת רפואית של פרופ' ציון זבלי, מומחה בכיר לנוירוכירורגיה, אשר קבע כי בכל תחנה רפואית לאורך הדרך, מהמיון הראשון, דרך הביקור הטלפוני ועד לביקור השני במיון, התאפיינה פעולת הצוות הרפואי בחריגה חמורה מהסטנדרט המקובל.

לדבריו, בגלל האופי הקריטי של תסמונת 'זנב הסוס', האיגודים המקצועיים והספרות הרפואית מגדירים קבוצה של תסמינים כ"נורות אדומות" המחייבות תגובה מיידית: כאבי גב תחתון קשים, ירידה בכוח או בתחושה ברגל אחת או בשתי הרגליים, תחושת "אוכף", כלומר ירידה בתחושה בחלק הפנימי של הירכיים ובאזור הפרינאום, הפרעה חדשה במתן שתן (קושי לרוקן או אצירת שתן), בריחת צואה, ירידה בתחושה באזור השלפוחית והרקטום והופעה חדשה של הפרעה בתפקוד המיני.

לדבריו, הופעת שילוב של תסמינים אלה בחולה עם כאבי גב מחייבת, לפי הסטנדרט המקצועי, בדיקה גופנית מלאה, בירור נוירולוגי והדמיה מתקדמת מיידית. עוד אמר, כי התובע העיד שוב ושוב על תסמינים המאפיינים תסמונת זנב הסוס. למרות זאת, הרופאים בהדסה ובקופת החולים לא זיהו את מצבו ולא פעלו על פי הסטנדרט המקצועי המקובל.

נטען כי כבר בביקור הראשון במיון היה על הצוות לבצע בדיקה נוירולוגית מלאה ולהורות על ביצוע דחוף של MRI או לפחות CT, ולא להסתפק בצילום רנטגן רגיל שביצועו חסר תועלת של ממש משום שהוא אינו מאפשר אבחון של פריצת דיסק בעלת משמעות או לחץ על צרור העצבים.

הביקורת של פרופ' זיבלי חריפה במיוחד כלפי הביקור הטלפוני בקופת החולים ב־4 ביוני, שבו תועדו לראשונה באופן ברור חוסר תחושה ברגליים במשך שלושה ימים והיעדר יציאות במשך שלושה ימים. לטענתו, במצב כזה הייתה חובה מקצועית להורות לתובע להגיע לבדיקה פיזית מיידית או להפנותו בדחיפות לחדר מיון, ולא להסתפק בשיחה טלפונית ובהמלצה להמשך שימוש במשככי כאבים. גם בהמשך, כאשר כבר הופיעו תסמיני "אוכף" ברורים וקשיי השתנה, עדיין ננקטה גישה מתמהמהת, תוך עיכוב נוסף בביצוע בדיקת MRI שהיא כלי האבחון המרכזי במקרים אלה.

לדברי המומחה, בניתוח דחוף בשלבים הראשוניים של תסמונת זנב הסוס אפשר לשפר במידה רבה את סיכויי ההחלמה ולמנוע נכות קבועה. במקרה של התובע, הניתוח בוצע רק מספר ימים לאחר הופעת "הדגלים האדומים", לאחר שרצף של החמצות ועיכובים איפשר לפגיעה העצבית להתקבע. אילו הרופאים בהדסה ובקופת החולים היו מקשיבים לתלונות התובע, מאבחנים ומטפלים בו כמצופה מכל רופא סביר, סיכויי ההחלמה שלו היו גבוהים בהרבה, והוא לא היה נותר עם פגיעה נוירולוגית, תפקודית ומינית כה קשה וצמיתה.

לדברי עורך הדין רן שפירא, ארבעת הימים שבהם לא אובחנה התסמונת - תסמונת מוכרת וברורה, שאבחונה נחשב פשוט למדי - היו קריטיים וחתמו את גורלו של התובע. עיכוב חמור זה נובע מרשלנות חמורה של הצוותים הרפואיים בקופת חולים כללית ובבית החולים הדסה עין כרם, שהחמיצו את הסימנים המובהקים והותירו את מצבו של התובע ללא טיפול דחוף, והתוצאה הרסנית: התובע, שהיה אדם צעיר, בריא ומתפקד, נהפך בתוך זמן קצר למוגבל וזקוק לסיוע רציף בחיי היום־יום, תוך תלות מתמשכת בסביבתו.

במסגרת התביעה מבקש עו"ד שפירא מבית המשפט המחוזי בתל אביב להורות לבית החולים הדסה עין כרם ולקופת חולים כללית לפצות את מרשו במלוא נזקיו, בסכום שלא יפחת מ־2.5 מיליון שקלים.

עו"ד רן שפירא www.ranshapira.co.il מתמחה בתביעות ביטוח, תביעות נזיקין ורשלנות רפואית.