פסק דין בנושא פיטורים של חושף שחיתויות
בית הדין הארצי לעבודה, בהרכב בראשות הנשיאה ורדה וירט-ליבנה, השופט רועי פוליאק, השופטת חני אופק גנדלר, נציג הציבור (עובדים) ירון לוינזון ונציגת הציבור (מעסיקים) יעל עפרון פסק, כי המערער, אלי ירושלמי, חושף שחיתויות שפוטר מעבודתו בשירות המדינה - משרד הפנים, רשות האוכלוסין וההגירה, יוחזר לעבודתו אף שחלפו שמונה שנים ממועד פיטוריו בשל השחיתויות שחשף.
ירושלמי היה רכז בכיר ברשות האוכלוסין וההגירה. הוא פנה למבקר המדינה ולנציב תלונות הציבור בשל מקרי שחיתות שאליהם נחשף בעבודתו. לאחר מסכת התנכלויות שחווה בשל חשיפת השחיתויות ובירור ממושך שעשה המבקר, ותחת צו הגנה של מבקר המדינה מכוח חוק ההגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין תשנ"ז-1997), פוטר ירושלמי מעבודתו.
לאחר סיום עבודתו הגיש ירושלמי תביעה לבית הדין האזורי לעבודה לסעד של השבה לשירות המדינה לתפקיד מתאים, ולא תבע סעד של השבה לתפקיד שביצע. כמו כן תבע פיצויים בגין פיטורין שלא כדין. בית הדין האזורי פסק לו פיצוי כספי, ודחה את תביעתו להשבה לעבודה בשל הזמן שחלף מסיום העסקתו ומאחר שלא תבע השבה לאותו תפקיד, והסכים להצעה זו רק בשלב מאוחר יותר של ההליך.
הנשיאה ורדה וירט-ליבנה פסקה, כי ירושלמי יושב לתפקיד שביצע בטרם פיטוריו. כמו כן נקבע, כי ככל שיבחר, יוכלו הצדדים לנסות ולמצוא לו תפקיד מתאים אחר בשירות המדינה בלי שתיפגע עבודתו.
הנשיאה ציינה, כי חלוף הזמן לא יכול להיות שיקול בפני עצמו כאשר בוחנים את סעד ההשבה לעבודה בעניינם של חושפי שחיתויות, מחשש ליצירת הרתעת יתר לעובדים אחרים לחשוף שחיתויות במקום עבודתם ובשל היותו הסעד הראשון בחשיבותו בהליכים מסוג זה.
הנשיאה וירט ליבנה הדגישה שבחירתו של ירושלמי שלא לחזור לעבודתו בשל אירועי ההתנכלות שעבר, אינה יכולה להיות שיקול נגד השבתו אליה עתה. סביר שעובד שחווה התנכלות יתקשה לחזור למקום העבודה מיד. דווקא כעבור הזמן שחלף ביקש ירושלמי לחזור לתפקידו. והיא הנותנת שגם אם חלף זמן ממועד החשיפה, עקב ההליכים שניהל ובקשתו לשוב למשרתו הקודמת, יש להיענות לכך. כאן המקום להדגיש את חשיבותו של החוק ומטרתו, במיוחד כאשר מדובר על עובד שחווה את ההתנכלות בשל חשיפת שחיתויות.
הנשיאה הדגישה את חשיבותו של החוק ומטרתו במיוחד כאשר מדובר בעובד שחווה את ההתנכלות בשל חשיפת שחיתויות: "שמירה על מקום עבודתו של העובד צריכה להיות האינטרס הראשון במעלה בעניינים מסוג זה."
לפסק דינה של הנשיאה הצטרפו השופט פוליאק ונציגי הציבור לוינזון ועפרון. השופטת אופק גנדלר סברה בדעת מיעוט, כי סעד ההשבה לעבודה צריך להינתן כאשר קיים תקן שאליו יחזור העובד, אולם שאר חברי ההרכב סברו שהתניית ההשבה לעבודה בתקן תביא לתוצאה שסעד ההשבה לעבודה אינו מתאפשר בפועל, כלומר שסעיף החוק ייהפך ל"אות מתה".
דעת הרוב קבעה, כי האחריות לדאוג לתקן בעבור עובד שהוחזר לעבודתו לאחר שפוטר בשל חשיפת שחיתות היא על המעסיק שהביא לפגיעה בעובד מלכתחילה. לכן קבעו שאר חברי ההרכב, כי ההשבה לעבודה צריכה להיות ללא תנאי.
"סעד ההשבה הוא הסעד הראשון בחשיבותו עת מדובר בעובד חושף שחיתויות, ומתפקידו של בית הדין להביא להשבתו של אותו עובד באופן אשר יאפשר את השבתו לעבודה בדרך המתאימה ביותר בלי ליצר מכשולים נוספים בדרכו."
