מחסור במים כאיום על שרשראות אספקה

ברחבי העולם מפעלים וחוות חקלאיות מתמודדים עם מציאות חדשה: מחסור הולך וגובר במים מסוגל לשבש שרשראות אספקה במהירות דומה לזו של מכסים, סנקציות או משברי תחבורה. שורש הבעיה בזמינות: פחות מ־3% מהמים על פני כדור הארץ הם מים מתוקים, ומתוכם רק כ־0.5% ראויים לשימוש אנושי. כאשר מוסיפים לכך עונות בצורת ממושכות יותר, עלייה בביקוש מצד טכנולוגיות עתירות משאבים כגון בינה מלאכותית ושבבים מתקדמים, וכן את השפעות שינויי האקלים על נתיבי שיט מרכזיים, מתקבלת נוסחה לשיבוש גלובלי רחב היקף.

סיכון המים נוגע לכל חוליה כמעט בשרשראות האספקה הקריטיות בעולם. לפי המחקר, לפחות רבע מהיבולים החקלאיים בעולם מגודלים באזורים שבהם אספקת המים מאוימת. חמור מכך, כשליש מהגידולים של האורז, החיטה והתירס, המספקים יותר ממחצית מצריכת הקלוריות העולמית, מיוצרים באזורים שבהם זמינות המים נמצאת במצוקה גבוהה או בתנודתיות חריפה.

סימני האזהרה כבר ניכרים: תנאי יובש בחוף השנהב גרמו ירידה של 14% בייצור הקקאו העולמי בעונת 2024-2023, ובספרד הביאו בצורת קיצונית וגלי חום לצניחה של כ־50% בייצור שמן הזית בעונת הקציר 2023-2022.

בד בבד גובר החשש מהעומס הסביבתי שמטילים מרכזי נתונים מבוססי בינה מלאכותית. לפי המכון ללימודי סביבה ואנרגיה (EESI), מרכז נתונים בינוני עשוי לצרוך עד 410 מיליון ליטר מים בשנה לצורכי קירור. כמות זו שווה לצריכת מים של כ־1,000 משקי בית. מיתקנים גדולים אף יותר עשויים להגיע לצריכה שנתית של עד 1.8 מיליארד גלון, המקבילה לעיירה בת 10,000 עד 50,000 תושבים. בסך הכול מרכזי הנתונים בארצות הברית צורכים כ־169 מיליון ליטר מים ביום וכ־617 מיליארד ליטרים בשנה.

בספרד, שם אמזון מתכננת להקים שלושה מרכזי נתונים חדשים בצפון המדינה, המתנגדים מזהירים כי 75% משטח המדינה כבר נמצאים בסיכון להיהפך לבלתי ראויים לחקלאות. לדבריהם, השילוב של שינויי אקלים והתרחבות מרכזי הנתונים מקרב את החקלאות הספרדית לקריסה אקולוגית.

ניסיונות לפתור את המשבר

במקומות אחרים החלו מיתקנים תעשייתיים לשאוב מים ממי תהום - מקור שאמור לשמש מוצא אחרון בלבד, לאחר מים עיליים ומקורות עירוניים. בווירג'יניה, מפלסי מי התהום באקוויפר פוטומק, מקור שתייה מרכזי לאזור, ירדו בעד 30 מטרים באזורים מסוימים בעקבות שאיבה מוגברת של מרכזי נתונים סמוכים.

המחסור במים משפיע לא רק על התעשייה והחקלאות אלא גם על שיט מסחרי. בשנת 2023 חוותה תעלת פנמה את תקופת היובש הקשה ביותר זה יותר ממאה שנה, מה שהאט את התנועה בנתיב הימי הקריטי למשך חודשים, כאשר מפלס אגם גאטון הגיע לשפל היסטורי. השנה נרשם חודש יוני היבש ביותר מאז 1901 באזור בודפשט, מה שהוריד את מפלסי הדנובה והגביל ספינות המטען ל־30% עד 40% מהקיבולת הרגילה שלהן במשך שבועות. תנאים דומים בגרמניה ייבשו גם את נהר הריין וצמצמו את נפח המטען במעבר באזור קַאוּב ל־50% מהרגיל.

לפי התחזיות, מצבי החנק האלו רק יחמירו. האו"ם מעריך כי עד 2030 הביקוש העולמי למים מתוקים יעלה על ההיצע ב־40% בערך בגלל שילוב של שינויי אקלים, צמיחה תעשייתית מהירה ועיור מואץ. למנהלי שרשראות אספקה, המשמעות ברורה: מחסור במים אינו עוד בעיה סביבתית מקומית אלא איום מערכתי שעלול להשבית מפעלים, לשנות מסלולי שיט ולערער פעילות של ענפים שלמים.

ההתמודדות עם האתגר מורכבת, אך קיימים פתרונות. במקסיקו, למשל, חברת האפייה בימבו (Grupo Bimbo) שיקמה מאות דונמים באמצעות נטיעת צמחייה מקומית כדי לשפר את החדרת מי הגשמים ולהעשיר את מי התהום, והתחייבה לשיקום אגני ניקוז החיוניים לחקלאי הדגנים שעליהם היא נשענת. חברות אחרות, בהן קוקה־קולה, אימצו מדידה כמותית של "תועלת מים", הבוחנת כמה מים באמת מוחזרים למאגרים ולאקוויפרים בעקבות פרויקטי שימור וקיימות.

גורמים בתעשייה סבורים, כי יש להפסיק לנהל נהרות לפי גבולות מדיניים. נהרות ואקוויפרים אינם מתחשבים בקווי גבול, כפי שממחיש המשבר המתהווה סביב ניהול נהרות הקולורדו והריו גרנדה, המזינים את דרום־מערב ארצות הברית ומקסיקו. בסופו של דבר, ההתמודדות עם משבר המים מצריכה גישה חוצת גבולות, המבוססת על שיתוף פעולה של מדינות בניהול משותף של נהרות, מי תהום ואגני ניקוז - לטובת כולם.

לפרטים נוספים