איחור במסירת דירות גרר שכירויות לא צפויות

חברת אאורה ישראל יזמות והשקעות מת"א, העוסקת בייזום ובנייה של פרויקטים למגורים, נתבעת לשלם שלושה מיליון ש"ח ל-20 רוכשי דירות בפרויקט אונו VALLEY. נטען לשכירויות שנכפו על הדיירים בשל האיחור במסירת דירותיהם, גביית ריבית פיגורים שלא כדין, איחור במסירה ועוגמת נפש.

בתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בת"א נאמר, כי בין הצדדים נחתמו בשנת 2016 הסכמי מכר בנוסח אחיד, שבמסגרתם רכשו התובעים דירות בפרויקט שיזמה והקימה הנתבעת, שהוא פרויקט התחדשות עירונית בקריית אונו. במסגרת שלב א' נהרסו בניינים ונבנו תחתם ארבעה בנייני מגורים חדשים.

לטענת התובעים, כבר מתחילת הדרך נהגה הנתבעת בחוסר תום לב מובהק והטמיעה בהסכמי המכר הוראות לרעתם ולטובתה, באופן שתוכל להיות נשכרת מהשלכות מעשיה ומחדליה, ככל שיהיו כאלה. לדברי התובעים, הם טעו לחשוב כי מדובר לכאורה בסעיפים תמימים, מקובלים ונהוגים, ולא העלו על דעתם כי הנתבעת הכשילה אותם.

בתביעה נאמר, כי במסגרת שיווק הפרויקט הוא הוצג כ"פרויקט 20-80" קרי עד כ-20% ממחיר הנכס משולם במועד חתימת ההסכם או סמוך לו, והיתרה (התשלום העיקרי), עד כ-80% ממחיר הנכס, משולמת סמוך למועד המסירה. כך גם צוין במסמכי השיווק והבקשות לרכישה. לפיכך בהסכם המכר נוצרה אנומליה.

מצד אחד קבעה הנתבעת, כי יום המסירה הצפוי הוא 30 באוגוסט 2019 או עד חלוף 26 חודשים ממועד קבלת היתר הבנייה, המאוחר מהם, ומצד שני נקבע, כי התשלום העיקרי ישולם עד 31 ביולי 2019 או עד חלוף 25 חודשים ממועד קבלת היתר הבנייה, המוקדם מהם.

בתביעה נאמר, כי היתר הבנייה הוצא לבסוף כשנה אחרי המועד הצפוי, ואיחור הנתבעת בהוצאת ההיתר יצר לכאורה פער של יותר משנה בין מועד התשלום החוזי (31 ביולי 2019) לבין מועד המסירה הצפוי (17 בספטמבר 2020). התובעת דחתה בפועל את מועד המסירה הצפוי, ובכך הביאה להתארכות נוספת של הפער בין מועד התשלום לכאורה למועד המסירה.

התובעים מציינים, כי הנתבעת ניצלה את חוסר הבנתם וטעותם ואת חוסר תשומת ליבם לפער שנוצר, ובכל אותו הזמן שבו נוצר לכאורה פיגור בתשלומים, לא הוציאה דרישת תשלום. רק ערב המסירה הנדחית של דירותיהם, עת היה עליה לפצותם על האיחור המהותי במסירה, נשלפה לפתע לראשונה הטענה שהם מצויים לכאורה באיחור בתשלום, הנושא ריבית פיגורים ופיצויים.

בתביעה נטען, כי הנתבעת הציעה לתובעים, כביכול לפנים משורת הדין, להפחית חלק מפיצויי הפיגורים תמורת חתימתם על תוספת, שלפיה נדחה בהסכמה כביכול מועד המסירה הצפוי (סוף שנת 2020), ומבוטל (שלא כדין) הפיצוי המגיע להם בגין האיחור במסירה.

התובעים מציינים, כי תוספות אלו להסכמי הרכישה בטלות ומבוטלות לאחר שנחתמו על ידם תחת ניצול מצוקה, כפייה והטעיה על ידי הנתבעת, ותוך התניה פסולה על הוראות חוק המכר הקוגנטיות אשר אין להתנות עליהן אלא לטובת הקונה. לדבריהם, הם אינם מחויבים בכל פיצוי בגין פיגור בתשלום שנגבה מהם שלא כדין, ועל הנתבעת להשיב כל פיצוי שגבתה או קיזזה, ועליה לפצותם כדין בגין האיחור במסירה.

משסירבה הנתבעת לפנייתם לביטול התוספות ולהשבת כספם, וסירבה לפצותם במלוא הפיצוי המגיע להם עקב האיחור במסירה, לא נותרה להם ברירה אלא לנקוט הליכים משפטיים באמצעות הגשת תביעה.