שכן ניסה למנוע הרחבת מרפסות של שכניו
דיירים בבניין ברחוב רודנסקי בתל אביב הגישו בקשה לוועדה המקומית להרחבת 13 מרפסות בבניין. בקשתם אושרה ואף התקבל היתר. בבקשה נוספת ביקשו להגדיל ארבע מרפסות מתוך אלו שאושרו, וגם בקשה זו אושרה, אולם אחד השכנים בדירת הגן בבניין החליט להתנגד להרחבת המרפסות והגיש ערר נגד ההחלטות. יו"ר ועדת ערר מחוז תל אביב, הילה סירוטה ליבנה, דחתה את הערר על הסף, וגם את טענות העורר לגופן.
בערר שהגיש השכן הוא העלה מספר טענות בניסיונו לטרפד את הרחבת המרפסות, את כולן דחתה ועדת הערר. ראשית נדחתה בקשתו להגיש את הערר למרות שחלף המועד בחוק. ועדת הערר פסקה, כי דין הערר להידחות על הסף מחמת איחור ושיהוי רב בהגשתו. גם טענתו שנפלו פגמים בפרסום הבקשה נדחו, לאחר שוועדת הערר מצאה כי הבקשה פורסמה כדין, כי שלט הפרסום הוצב במיקום בהתאם לכללים המקובלים, וכן נשלחו הודעות אישיות לכל השכנים ואף הודבקה בקשה על דלתו של השכן שהגיש את הערר. לטענתו, לא קיבל את ההודעות בדואר רשום. ועדת הערר פסקה כי אי דרישה של דואר רשום, גם אחרי שתי הודעות שקיבל מהדואר, אינה אישור לכך שהשכן לא ידע על הבקשה. במקרה דנן העוררים קיבלו הודעה אישית כנדרש בחוק, ובשל מחדלם שלהם לא אספו את הדואר הרשום שנשלח אליהם בשתי הודעות.
בוועדת הערר הסכימו לשמוע, לפנים משורת הדין, גם את טענותיו של העורר לגופן של הבקשות, אך גם אלה נדחו. הוא טען שהבקשה להרחבת המרפסות מנצלת ארבעה מ"ר שמהווים זכויות בנייה יחסיות שלו, וכן שבמסגרת הבקשה להקמת מרפסות יש לבצע כניסה ושינויים בחצר הצמודה לדירתו, ללא הסכמתו. ועדת הערר טענה, כי מדובר בטענה קניינית שוועדת הערר אינה הגוף המוסמך להכריע בה, אך בהתאם לעמדת הוועדה המקומית הבקשה אינה מנצלת זכויות בנייה יחסיות של העוררים. כמו כן נמצא שאין כוונה להיכנס לשטחו בעת ביצוע העבודות, ולכן ועדת הערר מצאה לנכון לא לעכב אותן.
את דיירי הבניין ייצגה בהליך עו"ד ורד מאירוביץ סייג, בעלת משרד המתמחה בדיני תכנון ובנייה. עו"ד מאירוביץ סייג מציינת, כי ההחלטה היא "קריאת כיוון" חשובה ביותר למתנגדים שמשתמשים שימוש ציני במנגנון של ועדת הערר. מההחלטה ברור, כי מי שמבקש להתנגד לפרויקט צריך לעשות זאת במועד ובהתאם להוראות החוק, ולא להמתין עד שמבקשי ההיתר ישקיעו סכומי עתק וייאלצו להתמודד בדיעבד, ולאחר שנים, עם טענות שאין בהן ממש וגם יוצרות עיכובים וחוסר ודאות.
