אוקיינוס כמקור להסרת פחמן
העולם מחפש דרכים חדשות להאט את ההתחממות הגלובלית, ובמרכז הדיון עומדות טכנולוגיות המנסות לנצל את האוקיינוס כדי להסיר פחמן דו־חמצני מהאטמוספרה. אך לפי פנל מומחים של האיחוד האירופי, התשובה ברורה: הטכנולוגיות עדיין לא מוכנות להתרחבות, לא לפני שיוקמו מנגנוני ניטור, בקרה והגנה סביבתית חזקים בהרבה.
הטכנולוגיות החדשות, או בהגדרה הרשמית, mCDR, מבוססות על היכולת הטבעית של האוקיינוס לספוג פחמן. חלק מהשיטות מגבירות תהליכים ביולוגיים כגון עידוד צמיחת פלנקטון או אצות, שסופחים פחמן בעת גדילתם. אחרות משתמשות בתהליכים כימיים או פיזיקליים כגון מערכות המחלצות CO₂ ישירות ממי הים. לאחר חילוץ הפחמן משכבות המים העליונות, אפשר לאחסן אותו בסדימנטים עמוקים בקרקעית הים, בעומק, במאגרי תת־קרקע או במוצרים בעלי עמידות ארוכת טווח.
"האוקיינוסים עשויים להיות חלק מהפתרון, אבל עלינו לחזק את מנגנוני ההגנה לפני שנרחיב את השימוש בטכנולוגיות האלו", אמרה ד"ר הלנה מורי (Helena Muri), חוקרת בכירה באוניברסיטה הנורווגית למדע וטכנולוגיה NTNU. מורי עמדה בראש צוות מומחים של המועצה הימית האירופית (European Marine Board), שפרסם את הדוח החדש על ניטור והסרה של פחמן בכנס האקלים COP30 שהתקיים בברזיל.
התחממות של 1.5 מעלות
בפתח כנס COP30 הזהיר מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש (Antonio Guterres) כי חריגה זמנית מעבר ל־1.5 מעלות צלזיוס כבר בתחילת העשור השלישי של המאה אינה נמנעת. עם זאת, ציין, שמירה על היעד עדיין אפשרית אם המדינות יפעלו במהירות. הדוח של המועצה הימית האירופית European Marine Board - EMB מדגיש כי לצד פיתוח טכנולוגיות להסרת פחמן, קיצוץ פליטות הוא עדיין הדרך המהימנה ביותר להתמודד עם משבר האקלים.
על אף שמדינות מתקדמות באנרגיות מתחדשות, ישנם ענפים שקשה מאוד לאפס את הפליטות שלהם כגון תעופה ותחבורה ימית. כדי להגיע לאפס פליטות ב־2050 ולבלום את ההתחממות, צריך להסיר מהאטמוספרה את הפליטות שנותרות. חלק מהשיטות מבוססות על עקרונות דומים לייעור מחדש, ואילו אחרות בעלות התערבות גבוהה יותר כגון הוספת ברזל לים ליצירת פריחה של פלנקטון. המשמעות היא שקשה להוכיח כמה פחמן באמת מוסר ובאיזו מהירות. השאלות המרכזיות הן איך מוכיחים כמה CO₂ באמת הוסר, כמה זמן נשאר הפחמן במעמקי הים, ומי הגוף שצריך לפקח ולאשר את הנתונים. מורי מסבירה, כי "הים אינו יציב או קבוע אלא משתנה ללא הרף, מה שמקשה את הניטור והאימות."
למרות הסיכונים, מורי מדגישה כי הסרת פחמן היא חלק בלתי נפרד מכל התרחישים להגיע ליעד של 1.5 מעלות, אך היא מזהירה מפני אופטימיות יתר: "זה לא פתרון פלא. אנשים מקווים למצוא את התשובה באוקיינוס, אך לדעתנו אנחנו עדיין לא שם." היא מוסיפה כי לפני הרחבה ממשית צריך לבנות סטנדרטים ברורים ואחידים למעקב, לדיווח ולאימות, אחרת אי אפשר יהיה להסתמך על הטכנולוגיות האלו בקנה מידה עולמי.
