חשיבות של מלט ובטון ירוק

תעשיית המלט והבטון היא אחת התעשיות עתירות האנרגיה והפחמן בעולם. תעשיית המלט אחראית ל־7% בערך מפליטות הפחמן הדו־חמצני העולמיות, עם היקף ייצור עולמי של כארבעה מיליארד טונות מלט ו־14 מיליארד מטרים מעוקבים של בטון בשנת 2020. בתהליך ייצור הבטון, יצירת המלט אחראית ל־88% מהפליטות, בעיקר עקב פליטות ישירות משלב ההסתיידות ושריפת דלקים. הביקוש עתיד לגדול ברחבי העולם על אף האטה במדינות מסוימות.

מאז שנת 2015, עצימות הפליטות מייצור מלט עלתה בעולם, למרות האטה קלה לעלייה של אחוז אחד בשנת 2022. סוכנות האנרגיה הבינלאומית מעריכה כי עצימות הפליטות של ייצור מלט חייבת להפוך את המגמה הנוכחית שלה ולרדת בארבעה אחוזים מדי שנה עד שנת 2030. זאת כדי שהעולם יישאר במסלול הנכון להשגת יעדי הסכם האקלים של פריז למניעת התחממות גלובלית.

בתהליך הפחתת הפחמן בתעשייה, לתקנים, יוזמות ומדיניות ממשלתית יש תפקיד מרכזי. בשנים האחרונות נרשם גידול רב במספר התקנים והיוזמות שמתמקדים בהפחתת פליטות. עם זאת נוצרת מורכבות מכיוון שחלקם מתמקדים ביצרנים, חלקם בביקוש ואחרים במימון. בשל ריבוי התקנים והשונות ביניהם, טרם גובש דוח מקיף ואחיד שמרכז את כל המידע כדי לתמוך בבעלי העניין בתעשייה להשגת המטרה.

דוח סביבתי של עלי חסנבייג'י (Ali Hasanbeigi) ואדם סיבל (Adam Sibal) עוסק במהותו של מלט ירוק. עורכי הדוח שואפים לגשר על פער המידע ולספק סיכום של התקנים והמדיניות המרכזיים להפחתת פליטות. הדוח מציין בבירור לאיזה מגזר כל יוזמה מכוונת. בדוח נבחנו חמישה תקנים, 15 יוזמות ומספר כלי מדיניות מהמדינות המובילות בייצור. החוקרים גם יצרו מטריצת השוואה חדישה שמרכזת את כל המידע הקיים בטבלה אחת ברורה.

הממצאים מלמדים כי תקנים רבים מתמקדים ביצרנים ופחות בצד הביקוש והמימון. מעבר לכך קיים חוסר הסכמה ניכר לגבי ההגדרה של מלט ובטון ירוקים ברחבי העולם. היעדר אחידות זה עלול להביא לבלבול רב בשוק, הן בקרב היצרנים והן בקרב הצרכנים וקובעי המדיניות. כל גוף קובע יעדים כמותיים אחרים ודרישות נפרדות להפחתת הפליטות, מה שמקשה את המעקב האחיד.

חלק מהיוזמות קובעות יעדים שאפתניים המחייבים רכש של עשרה אחוזים או אפילו 30 אחוזים של בטון דל פחמן. המדיניות במדינות משתנה מאוד. ארצות הברית, קנדה ויפן הציבו יעד להגיע לאפס פליטות נטו עד שנת 2050, ואילו סין מכוונת לשנת 2060 והודו לשנת 2070. מדינות יכולות להפחית פליטות באמצעות תוכניות רכש ציבורי ירוק וחקיקה להתייעלות אנרגטית.

הניתוח זיהה ארבעה תחומי מיקוד קריטיים: התאמה ליעד התחממות של מעלה וחצי, הגדרת גבולות פליטה ברורים לשלושת המכלולים, הרמוניזציה של הגדרות המלט הירוק כדי למנוע בלבול, והגברת האמינות והזמינות של נתונים ברמת המפעל. שיפורים אלו יאפשרו לתעשייה לעקוב אחר ההתקדמות ולזהות תחומים המצריכים ייעול כדי להשיג את הפחתת הפחמן הנדרשת.

המגוון הרחב של התקנים והמדיניות משרת מטרות מגוונות לאורך שרשרת הערך של התעשייה. לכן לא סביר שיהיה תקן יחיד לכל מטרה בכל העולם. במקום זאת נדרשים מספר תקנים איכותיים שמתואמים ביניהם. שיתוף פעולה זה יפחית את העומס על החברות המייצרות ויבטיח שילוב של מדינות מתפתחות במאמץ הגלובלי להפחתת הפליטות בתעשייה קריטית זו.

לפרטים נוספים