נסיגה של ישראל בטיפול במשבר האקלים?

הכנס השנתי סביבה 2025 מאגד בכירים מכל קצוות המשק הישראלי לדיון סביב העתיד הסביבתי של המדינה. משתתפים בו השרה להגנת הסביבה, חברי כנסת, בכירי משרדי הממשלה, אנשי ESG מהמגזר העסקי־תעשייתי, מומחי רגולציה ומשפט וראשי ארגוני הסביבה. בכנס שהתקיים זו השנה ה־23 ונשא את השם "מחזירים את הסביבה לתודעה", הציגו בכירי המשק והממשל את האתגרים העומדים בפני ישראל בהתמודדות עם משבר האקלים כדי להשיבו ללב הדיון הציבורי ולבחון את ההתקדמות לקראת היעדים הסביבתיים שנקבעו ל־2050 וניהול המשאבים.

ד"ר עו"ד דודי תדמור, שותף מנהל במשרד עורכי־הדין ארנון, תדמור-לוי, דיבר על החיבור בין איכות השירות הציבורי לאיכות הסביבה. לדבריו, "הגנת הסביבה חשובה לכולם, וסביבה שאין מגנים עליה פוגעת בכולם. כדי שהמדינה תוכל להגן ביעילות על הסביבה, היא חייבת מנהל ציבורי מצוין. זה תנאי יסוד. הטיעון הפוליטי הרווח של 'משילות' משמש להצדקת החלפתם של מומחים מקצועיים בנאמנים פוליטיים, אך הנתונים מראים מתאם הפוך: ככל שהמינויים עוברים פוליטיזציה, כך נפגעת יכולת המדינה בכל המדדים, מהגנת הסביבה וקידום תשתיות ועד יציבות פיסקלית.

"קיים מחיר ממשי ל'טרייד־אוף' שבין כישורים מקצועיים לנאמנות פוליטית. זה מחיר של החלטות פחות טובות ושל פגיעה אנושה בכושר הביצוע הממשלתי. הניסיון והמחקרים מלמדים, כי קיים מתאם ברור בין מינוי על פי כישורים לבין שגשוג."

השרה להגנת הסביבה, ח"כ עידית סילמן, הציגה את החזון הכלכלי של המשרד, והצהירה: "אנחנו הולכים מהטמנה להשבה, בדרך לראות בפסולת זהב ואנרגיה. הפסולת רק תלך ותגדל, ואנחנו לא יכולים להטמין הכול. אנחנו חייבים לייצר כלכלה מעגלית שמביאה ערך לפסולת הזו. בכל העולם המפותח הולכים לכיוון הזה, ואין סיבה שמדינת ישראל תישאר מאחור." באשר לתקציב 2026 חשפה סילמן, כי סירבה לסגור את תקציב 2026 מאחר שהאוצר טרם הביא בשורה ממשית: "לא אסגור את התקציב עד שהאוצר יבין שהמשרד להגנת הסביבה הוא איכות החיים והיום־יום של אזרחי ישראל."

הצהרות לחוד ומציאות לחוד

חן הרצוג, שותף והכלכלן הראשי של BDO, הציג תמונת מצב מדאיגה המלמדת על פער הולך וגדל בין הצהרות הממשלה לביצועים. הרצוג חשף נסיגה ממשית בשוק הרכב החשמלי: שיעור החדירה צנח מ־25% ב־2024 ל־19% בלבד ב־2025 בגלל העלאת מיסים. "מדיניות המס של הממשלה כיום מכשילה את המערכה של התחבורה החשמלית", התריע הרצוג, והדגיש כי ללא שינוי כיוון, היעד הלאומי להפחתת פליטות ב־2030 יהיה "מאתגר עד כדי בלתי אפשרי."

בהתייחסו למשק האנרגיה, ציין הרצוג, כי אמנם קיים שיפור בהפחתת הפחם, אך המדינה "מפרסמת מחירים שגויים ותעריפי חשמל מסובסדים שאינם מגלמים את הפליטות". הדבר מעכב את היכולת לעמוד ביעדים. הוא הזהיר כי בעוד שמשק האנרגיה מתקדם, בתחומים תחבורה ופסולת הפליטות עולות דווקא, וישראל ממשיכה להשתרך בתחתית הדירוג האירופי בשל "תמריצים שליליים" ומס הטמנה נמוך מדי שהופך את השלכת הפסולת לאדמה לפתרון המשתלם ביותר.

"אי אפשר להסתפק בסיסמאות. המדינה חייבת להפסיק לסבסד את הזיהום ולעבור למחירי שוק ריאליים שיגלמו את עלות הפחמן. רק כשהכלכלה תתחיל לדבר באמת, נצליח להפוך את המגמה", סיכם.

אילוסטרציה

אכיפה ללא אסדרה

פנל ששמו "מי שומר על הסביבה: בין אכיפה עצמית לאחריות פלילית" הנוחה על ידי עו"ד שלי לב־שרמן ממחלקת תכנון ובנייה, תשתיות וסביבה במשרד ארנון, תדמור-לוי. השתתפו איריס שליט, סמנכ"לית אכיפה במשרד להגנת הסביבה, ניר קנטור, מנהל איגוד הכימיה, פרמצבטיקה ואיכות הסביבה בהתאחדות התעשיינים ועו"ד בר רוזוב, מארגון אדם טבע ודין. בפנל נדונה שאלת האכיפה בתחום בהיעדר מדיניות ממשלתית סדורה.

"אנחנו רואים את המעורבות השיפוטית הגוברת בתחום האכיפה, ונשאלת השאלה איפה עובר קו הגבול שמעבר לו אלו באים על חשבון מדיניות ותכנון", אמרה עו"ד לב־שרמן.

לדברי רוזוב מאדם טבע ודין, המצב האכיפתי כיום מצריך שינוי. לדבריה, צריך להפוך את הפירמידה: קודם לקבוע יעדים, לאחר מכן לבצע הסדרה באופן שקוף, ורק אז, ובלית ברירה במקרים המתאימים, לפנות לאכיפה. כיום אנו נמצאים בערפל אסדרתי בתחום הסביבה, והדבר גורם שמי שמעצב את המדיניות הוא בית־המשפט. זה לא צריך להיות כך.

שליט מהמשרד להגנת הסביבה הסכימה עקרונית עם הדברים, אך הדגישה: "האכיפה לא צריכה להחליף את המדיניות, אבל אני כן מאמינה באכיפה מינהלית חזקה."

קנטור, שייצג את התעשייה בדיון, הביע חוסר שביעות רצון ממדיניות האכיפה הקיימת. לדבריו, "אנחנו לא נגד אכיפה, זה כלי משלים לאסדרה. אבל מה המטרה של האכיפה? להביא כסף למדינה? להביא לסגירת מפעלים? או שהאכיפה אכן נועדה לסייע לסביבה? ואם זו אכן המטרה, לצערי האכיפה שננקטת אינה מתאימה. למשל, חברות רבות משקיעות משאבים עצומים באימוץ תהליכי אכיפה פנימית, אך מבחינת המשרד זה שקוף, וגם בהפרה הקטנה ביותר ננקטים נגדם צעדים כמו שננקטים כלפי חברות שלא מבצעות תהליכים פנימיים כאלה."

על רקע השקעות הענק של חברות כגון אנבידיה בהקמת חוות שרתים מתקדמות בישראל, הזהיר עו"ד רון צין, שותף מוביל בתחומים תכנון, בנייה, תשתיות וסביבה במשרד ארנון, תדמור-לוי, כי המדינה חוזרת על טעויות העבר. צין, המלווה את התחום 35 שנה, השווה את המצב הנוכחי למהפכת האנטנות והשדות הסולריים, שם הרגולציה הגיעה באיחור רב ולאחר שהשטח כבר היה מרוצף במיתקנים: "מרכזי הנתונים הם אירוע סביבתי בסדר גודל שעוד לא הכרנו. הם צורכים כמויות אדירות של חשמל, שטחים ומי קירור, אך כרגע אין רגולציה סביבתית מוסדרת בתחום. משרד המשפטים והמועצה הארצית חייבים להתעורר לפני שיהיה מאוחר מדי. אנחנו רואים השקעות ענק של מיליונים של יזמים, בזמן שהמדינה אפילו לא יודעת איפה המרכזים האלו מוקמים. אם לא נפעל עכשיו, נתעורר למשבר תשתיות וסביבה חריף."