שמאות לשריפות באמצעות לוויין

חוקרי משרד החקלאות בדקו את מידת ההתאמה בין חומרת השריפה כפי שהיא משתקפת מתצלום אוויר שבוצע מיד לאחר השריפה, לבין מדדים המחושבים באמצעות דימות לווייני. מחקר חדש של משרד החקלאות מראה, כי שימוש בטכנולוגיות בינה מלאכותית עשוי להיות פתרון יעיל, זול ומהיר ככלי לאומדן נזק ולשיקום שטחי יער לאחר שריפה.

בעשורים האחרונים, על רקע משבר האקלים העולמי, שריפות יער וחורש נעשו תופעה שכיחה, שתדירותה בישראל, כמו במקומות רבים בעולם, הולכת וגוברת. לפי דו"ח האו"ם לשנת 2021, הסיכוי לשריפות צפוי להמשיך ולעלות, יחד עם התארכות "עונת השריפות". בישראל, עונה זו מתרחשת בין מאי ליוני, ויש עלייה משנית בתדירות השריפות בסתיו.

זאת, נוסף על הקרבה הפיזית בישראל בין יישובים לבין מערכות אקולוגיות, ובפרט יער וחורש, מגבירה את החשש לנזקים מערכתיים לחיי אדם, תשתיות ומבנים, לזיהום אוויר, ולנזקים שנגרמים למערכות האקולוגיות עצמן, כגון פגיעה בחי ובצומח וחשיפת פני הקרקע לנזקי נגר (זרימת מים מעל פניו הקרקע) וסחף (אובדן משאב הקרקע).

לשיקום שטחי יער שנשרפו נודעת חשיבות אקולוגית לחי ולצומח, וכן לציבור הרחב שבעבורו מדובר ב"ריאה ירוקה" ובאזור פנאי. בחירת צעדים ופעולות לשיקום היער מחייבת בחינה של הנזקים בשטח, תוך מיפוי וסיווג חומרתם באופן מושכל ושיטתי ככל האפשר.

נכון להיום נהוג לבצע אומדנים כאלו באמצעות סקר שמאות קרקעי בשטח המאפשר לאמוד מגוון נזקים לצומח ולקרקע ולגבש תמונת מצב מעמיקה. הסקר נעשה בדרך כלל באמצעות נוכחות פיזית ממושכת בשטח, ומצריך דיגום מרובה של שטחי אימות. מטבע הדברים, שיטה זו אידיאלית לביצוע בקנה מידה מצומצם יחסית, אך כאשר מדובר באירוע גדול, שיטה זו צורכת משאבי זמן וכוח אדם גדולים ביותר, ויעילותה מוגבלת.

הטכנולוגיה של המאה ה-21 מעמידה כלים מתקדמים שיכולים לסייע באיסוף ובעיבוד של מידע רב ומורכב שנאסף באופן תדיר על ידי מגוון מערכות, בדרך כלל על ידי לוויינים (חישה מרחוק). בשונה מפענוח קרקעי, כריית מידע לווייני מאפשרת איסוף, מדידה ופענוח של נתונים רבים ללא מגע ישיר בשטח, כולל מאזורים לא נגישים, ומצריכה פחות משאבי זמן וכוח אדם.

נוסף על כך כן זמינות הנתונים במאגרי מידע שחלקם פתוחים לשימוש ללא תשלום, מאפשרת לבצע ניטור רציף של מצב היער, כך שאפשר להשיג תמונת מצב מהירה ועדכנית ביותר של הנזקים ולבצע מעקב שיטתי אחר צעדי השיקום.

חוקרים מהתחנה לסחף הקרקע של האגף לשימור קרקע וניקוז במשרד החקלאות, בשיתוף פעולה עם פרופ' נעם לוין מהמחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית, בדקו את מידת ההתאמה בין חומרת השריפה - כפי שהיא משתקפת מתצלום אוויר שבוצע מיד לאחריה - לבין מדדים המחושבים באמצעות דימות לווייני. לשם כך השתמשו החוקרים כמקרה בוחן בשריפת יער נצרת-דבורייה שאירעה באוקטובר 2020.

במחקר שערכו עידית טיקוצקי, אלון רונן וד"ר אלי ארגמן מהתחנה לחקר הסחף במשרד החקלאות סווגו 300 תצפיות מתוך תצלום אוויר וחולקו ל-5 קטגוריות לפי חומרת הנזק. החוקרים רצו לבנות מודל בעל יכולות מיון וסיווג אוטומטי, ובד בבד לבחון את האמינות של מדדים שחושבו באמצעות הדמאות לוויין Sentinel-2 של סוכנות החלל האירופית. המדדים שנבחנו מאפשרים זיהוי מרחבי של מצב הצומח לפני השריפה ואחריה, וכך לסייע בהגדרת חומרת השריפה והיקפה.

בבדיקה אופיינו שני מדדים מרכזיים המאפשרים כושר הפרדה מובהק של ארבע מתוך חמש הקטגוריות שסווגו, ושיקפו באופן מהימן את המצב בשטח. ממצאים אלו מלמדים על פוטנציאל רב של שיטות אלה ככלי עבודה שימושי, יעיל ומדויק לאומדן נזקי שריפות ובחינת יעדי השיקום הרצויים.

אריאל נחליאלי, מנהל התחנה לחקר הסחף, האגף לשימור קרקע וניקוז במשרד החקלאות ופיתוח הכפר: "שריפות יער וחורש משפיעות גם על איבוד משאב הקרקע, ומחייבות היום, יותר מתמיד, ביסוס יכולות טכנולוגיות שישפרו את יכולות השיקום של יערות וחורשים, ולצד זאת יאפשרו לנו להעריך סיכונים למניעת השריפה הבאה. זוהי טכנולוגיית העתיד."