תדמית מיתית ותאוריות: מי הם העטלפים?

עטלפים נוטים לקבל שם רע ברחבי העולם. בשנים האחרונות ולאחר התפשטות מחלת הקורונה שפרצה בעולמנו בשנת 2019, הדבר נעשה נפוץ אף יותר. היצורים המכונפים נהפכו לשם נרדף למפיצי מחלות, בסיפורת הם קיבלו תדמית מיתית ומיסטית של יצורי אופל שמוצצים דם, אך המציאות רחוקה מהדמיון ומהפחדים שחלחלו לתוך החברה.

עטלף הוא בעל חיים מרתק, שחי ופועל מעל ראשינו בלי שנרגיש כמעט. ד"ר עמית דולב, אקולוג מחוז צפון ברשות הטבע והגנים, מספר קצת יותר על היצור החשוב לטבע, ומקווה להפריך חלק מהפחדים והתפיסות שהתקבעו אצל רבים.

ד"ר דולב: "למרות התדמית שנקשרה בהם לאורך השנים, אלו בעלי חיים מעופפים שניזונים מחרקים או פירות. עטלפי חקרים הם מדביר ביולוגי טבעי שניזון ממגוון רב של חרקים, חלקם מזיקים קשים לחקלאות ואחרים מתמחים בטריפת יתושים והם מטרד של ממש מבחינתנו. מאחר שכמעט לא קיים מפגש או מגע עם בני האדם, הפצת מחלות לאנשים מועטה ומוגבלת מאוד באזורנו."

עטלפים הם יונקים

למעשה עטלפים הם יונקים לכל דבר. בישראל הם חלק בעל משמעות ממגוון היונקים, עם 33 מינים מתוך קצת יותר מ־100 מיני יונקים החיים בארץ. בעולם כולו מוכרים יותר מ־1,400 מיני עטלפים, ולפיכך הם אחת הקבוצות המגוונות ביותר במחלקת היונקים. הם היונקים היחידים שמסוגלים לעוף, אך הם אינם ציפורים אלא בעלי חיים שמניקים את גוריהם ומגדלים אותם כיתר היונקים. בישראל הם קיימים בכל אזור כמעט, מהצפון ועד הדרום, ולעיתים מתקיימת נדידה בין אזורים, בהתאם לעונות ולתנאים.

גודלם של העטלפים בארץ נע בטווח גדלים רחב: עטלפי פירות גדולים יחסית עשויים להגיע למשקל של כ־120 גרם, ועטלפי חרקים קטנים שוקלים לעיתים 2.5-3 גרם בלבד. רוב המינים בישראל הם עטלפי חרקים, ויש מין אחד של עטלף פירות, המוכר יותר לתושבי אזורים עירוניים.

בישראל נצפית פעילות רבייה בעיקר באביב ובתחילת הקיץ, כאשר נקבות ממליטות לאחר היריון של מספר שבועות עד כחודשיים, בהתאם למין. במקרה של עטלף חרקים קטן כגון פרסף גמדי שתועד בבניאס, משקל האם עשוי להיות רק 3-4 גרמים, והיא נדרשת להשקיע מאמץ רב בגידול הגור הצעיר. בימים הראשונים לחייו, הגור תלוי לחלוטין באימו, שממשיכה להניק ולדאוג לו באופן רציף, עד שהוא גדל ומתחיל לצאת עימה לפעילות לילה.

עטלף פרי מצוי. עמרם צברי, רשות הטבע והגנים

עטלף פרי מצוי. עמרם צברי, רשות הטבע והגנים | עטלף פירות בטיפול. שגיא מרום, רשות הטבע והגנים

פעילות ומשכן

עטלפים נחשבים לבעלי חיים פעילי לילה מובהקים, ומשתמשים במנגנון ייחודי של ניווט בשם אקולוקציה. השיטה מבוססת על הפקת קולות גבוהים ובלתי נשמעים לאוזן אנושית, המאפשרים להם להתמצא במרחב ולזהות טרף גם בחשיכה מוחלטת. בזכות יכולת זו הם ציידים יעילים במיוחד של חרקים, ולעיתים אף של יתושים ומזיקים אחרים. בכך הם תורמים לאיזון טבעי במערכות אקולוגיות.

בעוד שעטלפי חרקים ממלאים תפקיד חשוב בהדברה ביולוגית, עטלפי הפירות נפוצים יותר בקרבת יישובים. הם ניזונים מפירות מתוקים כגון שסק, תות וליצ'י, ולעיתים נעים עשרות קילומטרים בחיפוש אחר מזון. לעיתים אפשר לראותם סביב עצים בשעות הערב, כשהם נעים בתנועה מעגלית, נוחתים על ענפים במהופך וניזונים מהפרי. פעילותם עשויה להשאיר שאריות פרי או סימנים על הקרקע, אך היא גם חלק מתהליך טבעי של הפצת זרעים.

ד״ר דולב מציין, כי עטלפים מתגוררים במגוון רחב של בתי גידול: מערות, מבנים נטושים ולעיתים אף אזורים עירוניים. חלק מהמושבות נצפות גם במקומות מפתיעים כגון חניונים או מבנים בלב הערים, ובמקרים חריגים תועדה פעילות בשעות היום. יש מושבות גם באזורים גבוהים במיוחד כגון רכס החרמון, עד סמוך לפסגות הגבוהות ביותר. למרות היותם חיות חמקמקות הפועלות בעיקר בלילה, עטלפים ממלאים תפקיד מרכזי במערכת האקולוגית בישראל, גם אם רוב פעילותם מתרחשת הרחק מעין האדם.

מבין יותר מ־1,400 עטלפים, שלושה מינים בלבד ניזונים מדם. מינים אלה נמצאים במרכז אמריקה ודרומה בלבד, וניזונים מדם שהם מלקקים מחיה בקרב היונקים. בפעולה זו מתקיים מגע שמאפשר העברת מחלות בין החיות.

מיתוסים רבים נוצרו בעיקר בפולקלור אירופי, כגון דרקולה, ואף באסיה, והיו בסיס לאגדות על ערפדים, שהם יצורים דמויי אדם שניזונים מדם אנשים מאות בשנים. אגדות אלה רחוקות מאוד מהמציאות של הערפדים מלקקי הדם. אלה נמצאים כאמור רק במרכז אמריקה ודרומה, ולא היו כלל באזורים אירופה ואסיה שבהם התפתחו האגדות.

ניטור האוכלוסייה המקומית

רשות הטבע והגנים מבצעת לאורך השנה סקרים של אוכלוסיות העטלפים ברחבי הארץ כדי לנטר את מצב אוכלוסיותיהם. ד"ר דולב: "לעומת בע"ח גדולים כגון צבאים או יחמורים, אנחנו לא יכולים לספור כל פרט של עטלף שמתחבא במערות בכל הארץ. כדי לנטר את האוכלוסייה, אנחנו עוקבים אחרי מספר מושבות עטלפים בנקודות קבועות, ומנטרים את כמות העטלפים בה. כדי לספור את העטלפים בכל מושבה, אנחנו משתמשים במכשיר מיוחד אשר מתרגם את קולות העטלפים לאוזן אנושית, וסופרים את כמות העטלפים המגיחים. לכל מין יש תדר קול אחר, ממש כמו טביעת אצבע, שמאפשר לנו לזהות אילו מינים קיימים בכל מושבה. לאורך השנים אנחנו יכולים לראות אם יש עלייה/ירידה במספר הפרטים, וכך להבין מה מצב האוכלוסייה."

ברשות לא מסתפקים בניטור האוכלוסייה, אלא מצילים ככל האפשר. ד"ר דולב: "עם האצת תהליכי הפיתוח בערים, אנחנו מסייעים למועצות ולעיריות רבות להתמודד עם עטלפים שמוצאים מקלט בתוך מבנים בעיר. היום יש הליך מסודר כיצד להתמודד עם עטלפים הנמצאים בעיר וכיצד להעבירם במידת הצורך בלי לפגוע בהם."

רשות הטבע והגנים מציינת כי כל מיני העטלפים בישראל הם חיות בר מוגנות האסורות בפגיעה. אם נתקלתם במושבת עטלפים באזור מגוריכם, אפשר לדווח למוקד העירוני או למוקד רשות הטבע והגנים, מספר 3639*

עטלף יזנוב. באסל חמד, רשות הטבע והגנים

עטלף יזנוב גדול. עמרם צברי, רשות הטבע והגנים | עטלף יזנוב קטן. עמרם צברי, רשות הטבע והגנים