כלכלה מעגלית וחדשנות כמפתח לתעשייה עם חוסן בעידן פוסט קורונה

משבר הקורונה הוכיח את חשיבות מערכות הייצור הנוכחיות שלנו, ובד בבד חשף את הסיכונים המרחפים מעליהן. המעבר לטכנולוגיות ייצור מעגליות, שחשיבותן הוכחה זה מכבר, נעשה מרכזי ואף הכרחי בעת המשבר. מינהל תעשיות במשרד הכלכלה והתעשייה מקדם פתרונות מעגליים בתעשייה, המוכיחים כי שימור משאבים, העלאת ערכם וצמצום הבזבוז מקדמים את התעשייה ומחזקים את הכלכלה המקומית תוך שמירה על הסביבה.

קורונה כזרז

משבר הקורונה הביא לאתגרים רבים וזירז תהליכים חשובים שהחלו לפניו. המחסור והשיבושים באספקת סחורות חיוניות העלו את המודעות לחשיבות הייצור המקומי. כמו כן הם ​​חשפו את החסרונות של הסתמכות על מבנה ייצור גלובלי עם רשתות אספקה ​​מורכבות והחלוקה בין חדשנות לייצור. אמנם אין להכחיש את יתרונות מערכות הייצור הגלובליות, אך אלה הביאו לפיצול ידע מתמשך לאורך שרשרת האספקה, שם עיצוב המוצר וייצורו נעשו שני תהליכים מנותקים אשר שוחקים את הקשרים בשל "למידה על ידי עשייה" וצמצום ההבנה של השלכות של מוצרים סופיים על המשאבים. לא רק שהניתוק הזה נעשה בעייתי במשך המגיפה, אלא שלניתוק הצרכן מתהליך הייצור יש השלכות קשות על חדשנות ועל הסביבה.

”   המרכז להתייעלות במשאבים, אשר פועל בחסות מינהל תעשיות והמשרד להגנת הסביבה, נותן תמריצים בצורת ייעוץ מסובסד והנגשת ידע חדשני להשגת התייעלות במשאבים ושיפור הפריון, ומביא להפחתה מהותית בהשפעות הסביבתיות   “

תקופה ארוכה העבירו חברות בכל העולם חלקים גדולים מהייצור למדינות אחרות, ושימרו פעילות מקומית של ייצור עם ערך גבוה כגון עיצוב ומחקר. פיצול זה גרר הידרדרות הדרגתית ביכולת הייצור התעשייתית שלהן, משום שהפרדת הייצור משאר שרשרת הערך מביאה לאובדן ידע קריטי. המשבר חשף עוד יותר את שבריריות הפיצול: כשהייצור הוא חלק אינטגרלי במדינה, הכלכלה מגיבה במהירות למשברים ומסתגלת למציאות החדשה בקלות. המגיפה הדגישה את חוסנן של כלכלות עם יכולות ייצור מקומיות ושרשראות אספקה קצרות ויציבות, וחשפה הזדמנויות חדשות לתעשייה המקומית, כגון הסבת פסי ייצור למוצרים רפואיים כמענה למשבר.

עלייתה של הכלכלה המעגלית

רשתות הייצור העולמיות מקשות את ההתחקות אחר תהליך הייצור, החל בכריית משאבים לעיבוד חומרי גלם, עבור בהובלת סחורות וכלה במוצר הסופי. עצם הדבר שתעשיות ייצור משאבים מייצרות השפעות סביבתיות שאינן פרופורציונליות לערך המוסף הנלווה אליו, מחזקת את ההצדקות לשרשראות ערך קצרות יותר לשימוש חוזר ולמיחזור של מוצרים מיוצרים. אפשר לראות מגמה של חזרת תעשיות למדינות מפותחות כגון אנגליה וגרמניה. מגמה זו נובעת משילוב של מספר גורמים, בהם זמני הובלה, קשרים בין תכנון לייצור, מיומנויות וידע ותנאים חברתיים וסביבתיים טובים יותר. כל אלה מעודדים כלכלות לסגור את המעגל בתוך גבולות המדינה. המשבר רק מדגיש את היותה של התעשייה המקומית עמוד תווך באסטרטגיות ההתאוששות של כלכלות. ואכן, בשנים האחרונות עולה לכותרות שיטה כלכלית חדשה בשם כלכלה מעגלית. תומכי השיטה מבטיחים פיתוח כלכלי שיבוא עם שמירה גוברת על הסביבה.

זה קצת מוזר לחשוב על פיתוח כלכלי של תעשייה כדרך לשמירה על הסביבה. בשיח הציבורי והתקשורתי אנו שומעים בדרך כלל בדיוק להיפך, מלמדים אותנו שקידום של התעשייה מביא לפגיעה בסביבה. אז איך זה קורה?

לפני שנבין איך עובדת כלכלה בצורה מעגלית, נבין קודם איך עובדת כלכלה בצורה ישרה (ליניארית). התעשייה משתמשת בחומרי גלם שהופקו מן הסביבה (כגון פחם, נפט וברזל), מייצרת מהן מוצרים, מעבירה אותם ללקוחות, והלקוחות זורקים אותם בסוף לאשפה. כך מנוהלת רוב הכלכלה שלנו היום. החומר עובר בקו ישר מהסביבה עד האשפה. לא נשאר בתוך המערכת.

כאן נכנס הרעיון של כלכלה מעגלית. מגלגלים את המשאבים בצורה מעגלית בתוך הכלכלה. לדוגמה, כאשר חברה מתכננת מוצר באופן מודולרי, כך שבעת שדרוג שלו יתאפשר להשתמש ברכיבי המוצר מחדש, זה כלכלה מעגלית. השיטה נקראת הארכת המחזור של חיי מוצר.

ישנם מודלים כלכליים שנוגעים לתחום השירותים ולא רק לתעשייה. כך לדוגמה קורה כאשר חברה מספקת ללקוח פעולה המושגת ממוצר ולא את המוצר עצמו, וכך קורה היום ברוב המשרדים המשתמשים במכונות צילום: הם אינם קונים את המכונה עצמה אלא משלמים לחברה שמספקת להם את היכולת לצלם מסמכים. בדרך זו ישנו אינטרס ברור לחברה המייצרת ולחברה המספקת ליצור מכשירים שיהיו שמישים לזמן ממושך, וייעלם הרבה מן הפיתוי להחלפת המוצר.

כל השיטות המהוות את הכלכלה המעגלית הן שיטות קיימות, שכבר משמשות שנים רבות. אם כן מה חדש? מה שחדש הוא התפיסה שמתייחסת לחשיבות בשיטות האלו ואשר מביאה לאיגוד משאבים לטובתן, הן מבחינת התעשייה הן מבחינת הממשלה. כי רק כאשר מבינים שפתרון סביבתי שאינו פוגע בתעשייה הוא פתרון לטווח ארוך, אפשר להגיע לכלכלה בת קיימא.

קידום הכלכלה המעגלית בארץ

המעבר ממערכות ייצור לינאריות למעגליות מצריך התערבות ממשלתית, בניית יכולות במגזר הפרטי ובמגזר הציבורי והטמעת טכנולוגיות מתקדמות. אלו ניתנים להשגה על ידי מגוון כלים. הארגון התעשייתי של האו"ם (UNIDO - United Nations Industrial Development Organization) סקר את הדרכים לקידום כלכלה מעגלית בראי העצמת התעשייה וחיזוק חוסנה מול משבר הקורונה ומשברים עתידיים. עקרונות אלו מיושמים בכלים שמינהל תעשיות שבמשרד הכלכלה מציע לתעשייה, בהתאם למגמה העולמית לקידום תפיסת הכלכלה המעגלית:

1. תמריצים להטמעת טכנולוגיות מעקב אחר שרשרת האספקה, כולל blockchain עם פירוט של חומרים ותהליכים, עד כדי סחורות מוגמרות בצורה של דרכון למוצר.

מינהל תעשיות מפעיל את המכון לייצור מתקדם, אשר נותן ייעוץ מסובסד ועוזר בהטמעה בתחומים אלו עם דגש בייעול של שרשראות האספקה וייעול תהליכי הייצור.

2. תמריצים להחדרת טכנולוגיות ייצור חסכוניות במשאבים וגזי חממה כדי להפחית באופן ניכר את ההשפעות הסביבתיות של הייצור.

המרכז להתייעלות במשאבים, אשר פועל בחסות מינהל תעשיות והמשרד להגנת הסביבה, נותן תמריצים בצורת ייעוץ מסובסד והנגשת ידע חדשני להשגת התייעלות במשאבים ושיפור הפריון, ומביא להפחתה מהותית בהשפעות הסביבתיות.

3. סימביוזה תעשייתית: הפיכת פסולת של ארגון אחד לחומר גלם של ארגון אחר.

מינהל תעשיות מפעיל פרויקט לאומי לסימביוזה תעשייתית אשר מסייעת להטמיע פסולת של ארגון אחד כחומר גלם של ארגון אחר. בכך מושגת תועלת כלכלית וסביבתית לשני הצדדים ומשופר החוסן של התעשייה המקומית.

4. אחריות יצרן מורחבת לכיסוי כל שרשרת האספקה ותמריצים להעדפת מודלים עסקיים המתרכזים בהארכת חיים, בייצור מחדש ובשחזור של מוצרים וחומרים.

גם כאן פועל המשרד לקידום תעשיית המיחזור בכלים הקיימים ולפיתוח כלים חדשים כגון הסרת חסמים רגולטורים להטמעת חומרים ממוחזרים בתשתיות.

5. תמריצים לפיתוח פעילויות ידע וחדשנות ויצירת יכולות מו"פ מקומיות תוך ניצול כישורים, ידע ושיתוף פעולה בין ענפי התעשייה, ובתוך כך מתן גישה לידע ולטכנולוגיות מתקדמות.

”   חברות בכל העולם העבירו חלקים גדולים מהייצור למדינות אחרות, ושימרו פעילות מקומית של ייצור עם ערך גבוה כגון עיצוב ומחקר. פיצול זה גרר הידרדרות הדרגתית ביכולת הייצור התעשייתית שלהן, משום שהפרדת הייצור משאר שרשרת הערך מביאה לאובדן ידע קריטי   “

לאחרונה הושקה פעילות בשיתוף מינהל תעשיות, רשות החדשנות והמשרד להגנת הסביבה להקמת מעבדת חדשנות לטכנולוגיות סביבה. חדשנות המעבדה תשמש כר לפיתוח רעיונות לפתרונות טכנולוגיים פורצי דרך בתחומי הסביבה, ותספק ליזמים ולחברות הזנק ידע ומומחיות באמצעות שיתוף פעולה בין שחקנים מובילים בתעשייה הישראלית. ישנן יוזמות נוספות אשר מקודמות בממשלה. למשל, מאגד פלסטיק circle ברשות החדשנות מעודד פיתוח טכנולוגיות מיחזור ושימוש בחומרים ממוחזרים בתעשיית הפלסטיק.

תוכניות לאומיות לקידום כלכלה מעגלית

הכלכלה העולמית מצויה בימים אלה במשבר המצריך חשיבה יצירתית ואסטרטגיה לחזרה לצמיחה. זוהי הזדמנות ליישם את פתרונות הכלכלה המעגלית בתהליכי הייצור והאספקה. הכלכלה המעגלית יכולה להאיץ את התאוששות התעשייה הישראלית, לפתח את החוסן הנדרש להתמודדות עם משברים עתידיים ולהוביל לצמיחה כלכלית ולצמצום השפעות סביבתיות. ואכן, אפשר לראות שהמגמה תופסת תאוצה. באיחוד האירופאי הושקו לאחרונה שתי תוכניות דגל שנועדו לקדם את הכלכלה באמצעות גישה זו: "גרין דיל" - תוכנית רחבה השואפת להביא את כלכלת אירופה לניטרליות פחמנית עד שנת 2050 ולייצר פתרונות הוליסטיים למשבר האקולוגי; והאסטרטגיה לכלכלה מעגלית, שתשנה את האופן שבו אנחנו מייצרים וקונים מוצרים. אותה תוכנית עתידה גם לייצר רווחים נאים. לפי חברת הייעוץ מקינזי, תחום הכלכלה המעגלית עתיד לייצר רווחי נטו של מעל 1.6 טריליון דולר לכלכלת האיחוד האירופי עד שנת 2030. כמו כן צפויים עלייה תוספתית של 7% בתמ"ג וייצור של אלפי משרות חדשות בשל השקעות מסיביות בטכנולוגיות חדשות, בציוד, בבנייה ובתשתיות. תחזיות צמיחה דומות נמצאו גם בדוחות בדנמרק, בצרפת, בגרמניה ובהולנד, אשר כולן כאחד הבינו את הפוטנציאל ומעודדות את התעשייה שלהן לעבור לייצור מעגלי בעזרת יישום תוכניות לאומיות לקידום כלכלה מעגלית. המדינות עושות זאת כדי להגדיל את הצמיחה והרווחים של התעשייה, להקטין את התלות במשאבי טבע, להקטין את כמות הזיהום ולעמוד ברגולציה שתהיה לה משמעות רבה יותר ויותר ככל שיעבור הזמן.

גם בישראל כאמור זוהו המגמות העולמיות והפוטנציאל הגלום בגישה זו. עקב כך מינהל תעשיות במשרד הכלכלה והתעשייה שם לעצמו מטרה להניע את התעשייה לשימוש יעיל יותר במשאבים ולטיפול בבעיות סביבתיות באמצעים טכנולוגים חדשים כבר בשלבי התכנון, העיצוב והייצור המוקדמים, ובכך להפוך את הדרישות הסביבתיות להזדמנות במקום לנטל על התעשייה.

* הכותב הינו מנהל אגף סביבה וקלינטק, מינהל תעשיות, משרד הכלכלה והתעשייה