התחממות מזרח הים התיכון

המשרד להגנת הסביבה, משרד האנרגיה והתשתיות והמכון לחקר ימים ואגמים, פרסמו את דו"ח הניטור הלאומי של הים התיכון לשנת 2023, שמציג תמונה מדאיגה של מצב הים התיכון של ישראל. ממצאי הדו"ח מלמדים שהטמפרטורה של שכבת המים העליונה בים התיכון עולה בקצב של 0.12 מעלות צלזיוס בשנה - יותר מפי שניים מהממוצע העולמי. כמו כן נרשמה עלייה של 15 ס"מ במפלס הים מאז 1992, לצד המשך החמצת מי הים. הדו"ח מלמד גם על כמה מגמות חיוביות כגון ירידה בכמות שקיות הפלסטיק בחופים בעקבות רגולציה ממשלתית ומגמת התאוששות של אוכלוסיות ימיות מסוימות במפרץ חיפה.

הדו"ח נועד לשמש כלי מרכזי לתכנון מדיניות סביבתית, לקבלת החלטות ולתכנון ארוך טווח להגנת הסביבה הימית.

השרה להגנת הסביבה, עידית סילמן: "ישראל נמצאת בנקודה קריטית במאבק לשמירה על הים התיכון. ממצאי דו"ח הניטור הלאומי לשנת 2023 ממחישים את ההשפעות הברורות של שינויי האקלים והפעילות האנושית על הים, אך גם את הפוטנציאל שלנו לשנות ולשפר. המשרד להגנת הסביבה ימשיך לפעול להפחתת זיהום הים וחופיו, לשימור המגוון הביולוגי ולקידום רגולציה שתגן על הים למען הדורות הבאים."

שר האנרגיה והתשתיות, אלי כהן: "משרד האנרגיה רואה חשיבות גדולה בשמירה על האיזון בין הפיתוח לשמירה על הסביבה. הניטור הימי בים העמוק הוא אחד האמצעים העיקריים לבקרה של מצב בריאות הים ואיכות המים תוך כדי הפקת גז טבעי בים ושינויים ארוכי טווח גלובליים. בשש שנות ניטור, אשר מתבצע בשיתוף פעולה עם המשרד להגנת הסביבה, נראה כי שיתוף הפעולה בין המשרדים למניעת השפעות שליליות של פעילות סקטור האנרגיה על סביבת הים העמוק, נושא פרי ומאפשר לפעילות להתקיים באופן מקיים."

מנכ"ל המכון לחקר ימים ואגמים לישראל, אלון זס"ק: "תוכנית הניטור הלאומית בים התיכון מבוצעת על ידי חקר ימים ואגמים לישראל (חיא"ל) יותר מחמישה עשורים, ובין השאר בהתאם למחויבותה של מדינת ישראל לאמנת ברצלונה. בשנת 2023, למרות אירועי הלחימה ושיבושי GPS, אנשי הצוות, חוקרים וחוקרות מחיא"ל, המשיכו לפעול עם צוותי הים כדי לייצר המשכיות לאיסוף הנתונים מהסביבה הימית.

"ממצאי הדוח הם כלי חשוב לתמיכה בקבלת החלטות בסביבה הימית. הדוח הנוכחי משקף מספר מגמות מדאיגות שהם תוצר של שינויי האקלים והשפעות האדם על הסביבה, שלהם אנו עדים בשנים האחרונות. בין השאר ממצאי הדוח השנתי מלמדים על המשך התחממות הים התיכון באזורנו, על היעלמות מיני דגים והתבססות של מינים פולשים, וכן על מגמות זיהום שעלולות להיות להן השלכות בריאותיות וסביבתיות."

תוכנית הניטור הלאומית המורחבת של ישראל פועלת מאז 2019 במימון משותף של הקרן למניעת זיהום ים במשרד להגנת הסביבה ומשרד האנרגיה והתשתיות. על הביצוע אֲמונה החברה לחקר ימים ואגמים לישראל (חיא"ל), על פי מחויבותה של מדינת ישראל לאמנת ברצלונה. התוכנית מאחדת את תוכנית הניטור של מֵימֵי חוֹפִין של המשרד להגנת הסביבה מאז שנת 1978 ואת ניטור ים עמוק של משרד האנרגיה והתשתיות מאז 2012. מדי שנה הגופים מפרסמים את דוח הניטור שבו מידע על השפעות שינויי האקלים, זיהום הים והמגוון הביולוגי בים.

את התוכנית מובילים, מנחים ומרכזים לשכת המדענית הראשית לצד היחידה הארצית להגנת הסביבה הימית במשרד להגנת הסביבה, ויחידת המדען הראשי לצד מִנהל אוצרות טבע של משרד האנרגיה והתשתיות. מימוש התוכנית השנתית משנה לשנה הוא מרכיב מהותי בקבלת החלטות בדבר הסביבה הימית והחופית בישראל. ממצאי הניטור מייצרים בסיס מדעי ארוך טווח של מצב הסביבה הימית, וכך משפיעים על קביעת המדיניות הסביבתית, תכנון רגולציה (אסדרה) ואכיפה בראייה רוחבית ועתידית.

ממצאים עיקריים

ניטור השפעות שינויי האקלים

הפרק כולל מדידת מגמות של שינוי בטמפרטורת מי הים, מפלס מי הים, מליחות מי הים ועוד. ממצאי פרק זה הם הוכחה ברורה להשפעת התחממות כדור הארץ ולשינויי האקלים על הסביבה הימית, כפי שהיא נמדדת ברמה המקומית במימי ישראל.

1. התחממות מהירה של מי הים: בניגוד לתחזיות ארגון האקלים העולמי הצופה התחממות של כ-0.055 מעלות בשנה, מהדוח עולה כי מזרח הים התיכון מתחמם בקצב כמעט כפול של 0.12 מעלות צלזיוס לשנה. בהתאמה ממשיכה מגמת העלייה האיטית במליחות מי הים שדווחה בדוחות הקודמים.

2. עלייה במפלס הים: בין השנים 1992 ל-2023 נמדדה עליית של כ-15 ס"מ במפלס של מזרח הים התיכון, שהיא קצב ממוצע של 4.7 מ"מ בשנה. קצב זה נחשב מהיר לעומת הקצב העולמי של 3.4 מ"מ בשנה, אשר פרסם ה-IPCC. עליית מפלס מי הים תשפיע על כל קו החוף של מדינת ישראל. ככל שהמפלס עולה, כך עולה הסכנה להצפות בזמן סערות.

3. הימשכות מגמת החמצת מי הים: החמצה זו מתרחשת בשל עליית חלקו של הפחמן הדו-חמצני באוויר, החודר למערכת הימית. לשינויים בחומציות הים עשויה להיות השפעה על בע"ח משקיעי שלד גירי ועל מארג המזון בכללותו.

מגוון ביולוגי

פרק זה מתמקד בניטור פרמטרים ביולוגיים כגון עושר ומגוון מינים ומצב החי הימי. תוצאות פרק זה מלמדות על השינויים שהתרחשו בחברת החי והצומח של חופי ישראל ומימי ישראל, בין ישירות בשל השפעת האדם (זיהום, דיג יתר, מינים פולשים) ובין בשל התחממות, החמצת הים והמלחת הים.

1. מיתון במגמת הירידה בצפיפות החי במצע הרך במפרץ חיפה: מהדוח עולה, כי מגמת הירידה בצפיפות בע"ח החיים בתוך המצע הרך במפרץ חיפה שדווחה בעבר, החלה להתמתן. מדובר בחברת בעלי חיים קטנים המחופרים בקרקעית והניזונים בעיקר מסינון המים ומחומר אורגני השוקע אל הקרקעית. לחברת חי זו תפקיד אקולוגי חשוב במארג המזון בים. מגמת הירידה החלה בשנת 2015, ככל הנראה על רקע עבודות חפירת החול לצורך בניית נמל המפרץ.

2. מינים פולשים: בדומה לממצאים משנת 2022, בשנת 2023 אחוז המינים הפולשים בין החי השוכן על המצע החולי נותר יציב אך גבוה. המינים הפולשים הם יותר ממחצית השלל העולה ברשת הדיגום. בניגוד לכך נמצאה ירידה בשכיחות של דגי "שפמית ארסית" (נקרא על ידי הדייגים גם "דג נסראללה"), ככל הנראה הודות לצמצום דיג המכמורת הפוגע במינים המתחרים עם דג זה.

ברכסי הכורכר הרדודים ניכרת עלייה בתצפיות של שני מינים פולשים בעייתיים: דגי זהרון הדור, מין פולש בעל קוצים עם ארס, וקיפודי הים מהמין נזירית ארוכת קוצים (בשנים האחרונות נעלמה מאילת בשל מחלה).

מאז שנת 2019 ישנה תופעה של פריחה של אצה אדומית פולשת מהמין Asparigopsis tocxiformis בכל חופי הארץ. מדובר באצה רעילה שאינה נאכלת על ידי הדגים וחסרי החוליות, ולכן גדלה ללא בקרה. סערות הקיץ מנתקות את האצה מהסלעים, ומתקבלת היערמות שלה על החופים. הדבר יוצר מטרד בעיקר בחופי הקריות. אצה זו נמצאה בצפיפות גבוהה גם בניטור 2023.

3. היעלמות מינים מקומיים: בשנת 2023 בלטו בהיעדרותם שני מינים מקומיים של דגים שהיו בעבר נפוצים ברשתות - מולית אדומה (שם עממי: ברבוניה אדומה) ושישן משורטט (שם עממי: מרמיר). ממצא זה מדאיג, ויש לבדוק אם הוא חוזר על עצמו. החשש הוא שמינים מקומיים נעלמים בשל התחממות הים או תחרות עם מינים פולשים המתחרים איתם על מזון או דוחקים אותם מאזור המחיה שלהם.

ברכסי הכורכר ממשיכה מגמה רב-שנתית של היעלמות אצות מקומיות והחלפתן באצות פולשות. האצות המקומיות יצרו בעבר "יערות" גבוהים ששימשו בית גידול לבעלי חיים קטנים. האצות הפולשות קטנות יותר ואינן מייצרות את התנאים שיצרו בעבר האצות המקומיות, והדבר משפיע על כל המערכת.

בשנת 2022 תועד בדו"ח הניטור אירוע יובש חריג בטבלאות הגידוד שהביא לתמותה של חסרי חוליות צמודי סלע כגון חילזון הצלחית. אירועי יובש חריג מתרחשים בדרך כלל בשל שפל קיצוני ורוח מזרחית חזקה. אירוע כזה לא התרחש ב-2023, אך תועד באפריל 2024.

בשנת 2021 הוכרזו שני מיני דגי דקר כמינים מוגנים למשך שנה. עד 2023 נמדדה מגמת עלייה מסוימת במספר דגים אלה, אך נראה כי היא נבלמה ב-2023.

ניטור בים התיכון. צילום: גיא רענן, מחקר ימים ואגמים לישראל

איכות מי החופין בים התיכון בישראל

הפרק כולל ניטור של מזהמים במי הים, בקרקעית, בשפכי נחלים וברקמות של בעלי חיים ימיים בים ובמעגנות לאורך חופי ישראל. ממצאי הניטור הם מקור מידע אמין שאליו אפשר להשוות את ממצאי הניטור המקומי הנדרש מבעלי היתרי הזרמה והטלה לים. ממצאי ניטור 2023 מלמדים על המשך מגמת השיפור במצב הזיהום מהזרמות המפעלים במי הים בדרום מפרץ חיפה, שאותם אפשר לשייך לפעילות הוועדה למתן היתרי הזרמה לים.

1. עלייה מחודשת בריכוזי הכספית בדגי המאכל במפרץ עכו: נמצאו ריכוזי כספית גבוהים ברקמות דגים במפרץ (65% מהשלל), ככל הנראה בשל שחרור מי תהום שזוהמו באתר תעשיות אלקטרוכימיות שננטש לפני שנים. העלייה ב-2023 בריכוז הכספית, לאחר ירידה מתונה מ-2019, נובעת ככל הנראה מעלייה בכמות הגשמים בשנת 2023, שהביאה לכניסה של כספית נוספת לים דרך מי התהום. בימים אלו משוקם האתר בליווי של צוות בין-משרדי הכולל את נציגי אגף קרקעות והיחידה הארצית להגנת הסביבה הימית במשרד, וכן נציגי רשות המים ומשרד הבריאות. השיקום של מי התהום טרם החל, ולכן החוקרים גורסים כי בשנים הקרובות צפויה עדיין להימצא נוכחות גבוהה של כספית בדגי מאכל.

2. חלק מנחלי החוף ממשיכים להכיל ריכוזים חריגים ובעיתיים של מתכות וחומרי דשן: חלקו של הזיהום נובע משיירים "היסטוריים" כגון כספית בשפך נחל הנעמן, אך מרבית הזיהום נובע מהזרמה של עודפי קולחין באיכות ירודה ממכוני טיהור שפכים ומהזרמות שאינן חוקיות של ביוב לחלק מנחלי החוף. נחלי החוף מוגדרים במצב זיהום בינוני.

3. ריכוז חריג של צבע מבוסס בדיל (TBT) בקרקעית (בדומה לשנים קודמות): בעבר שימש צבע זה למניעת התיישבות צמדת ים על כלי שיט ומיתקנים ימיים. כיום השימוש בצבע זה אינו חוקי בישראל בשל רעילותו, ושיירי ה-TBT בקרקעית הם עדות לשימוש בו בשנים עברו. בעמודת המים לא נמצאו ריכוזי TBT (או נגזרותיו), והדבר מלמד שאין שימוש בחומר זה כיום.

4. בשנת 2023 נמצא זיהום חריג במתכת ארסן במרינה תל אביב ממקור שאינו ידוע.

5. חומרי הדברה במרינות: מהדוח עולה, כי בשנת 2023 התגלו מספר חומרי הדברה במרינה תל אביב ובמרינה נמל אשדוד. בנמל עכו נמצא ריכוז חריג של חומר הדברה שאינו חוקי מסוג הקסהכלורובנזן.

6. הזרמת ביוב גולמי לים מרצועת עזה המשיכה גם בשנת 2023: הזרמה זו מתבטאת בניטור בצילומי לוויין של פיגמנט הכלורופיל. הפיגמנט מאפיין פריחה של מיקרו-אצות הצורכות את חומרי ההזנה בביוב (בעיקר זרחות שהן אחד הגורמים המגבילים בים התיכון). כתם הכלורופיל משתרך מאזור רצועת עזה עד חופיה הדרומיים של ישראל, ואף אל מיתקן ההתפלה באשקלון. לבקשת המשרד להגנת הסביבה, מאז תחילת מלחמת "חרבות ברזל" מבוצע מעקב לווייני על הזרמת הביוב מעזה. ניסיון השנים מלמד, כי הזרמת הביוב מעזה גדלה בזמן המתיחות הביטחונית. כל העת ממצאי המעקב הלווייני מועברים למחוז דרום של משרד הבריאות, למשרד הביטחון ולרשות המים. המידע מוגש גם לציבור הרחב ביישומון של חיא"ל.

פסולת ימית וחופית

בשל היעדר האפשרות לבצע סקרים מדרום לאשקלון בזמן מלחמת "חרבות ברזל", אין מידע בדו"ח הניטור על אזור עוטף עזה.

1. ריכוזי פלסטיק גבוהים: הממצא חוזר על עצמו מדי שנה. פלסטיק הוא המרכיב העיקרי בפסולת החופית: כ-60% בחופים הדרומיים וכ-90% במרכז ובצפון. הפריט השני בשכיחותו הוא בדלי סיגריות, ואחריו כוסות חד-פעמיות. בחופי הדרום שיעור ניכר מהפסולת הוא מתכת שמקורה בשאריות תחמושת ובציוד דיג.

2. ירידה באחוז שקיות הפלסטיק בחופים: מאז שנת 2021 ישנה מגמת ירידה באחוז שקיות הפלסטיק מכל הפסולת בחופים. ייתכן ששיפור זה נובע מפעולות שקידם המשרד להגנת הסביבה כגון תוכנית חוף נקי, חוק השקיות ותפיסת שקיות מפתחי נקזים עירוניים.

3. שאריות פסולת מתקופת הקורונה: בשנת 2023 עדיין נמצאו בחופים פריטים הקשורים למגפת הקורונה כגון כפפות ומסיכות חד-פעמיות, אולם בשכיחות נמוכה משנים קודמות.

4. ארץ ייצור הפסולת: פסולת פלסטיק שיוצרה בישראל הייתה בין 50 ל-90 אחוזים בחופי המרכז והצפון. ככל שנעים דרומה, עולה אחוז הפסולת ממדינות שכנות שמקורה בעיקר בזרמים המגיעים מדרום מערב.

5. הצטברות פסולת פלסטיק בעומק הקרקעית של 200 מטר: מאז תחילת הניטור ב-2017 נצפית תופעה שחוזרת על עצמה, של הצטברות פסולת פלסטיק ברצועת עומק קרקעית של 200 מטר. ריכוז הפלסטיק בעומק זה גבוה בסדר גודל מהריכוז הנמדד בעומקים רדודים יותר על מדף היבשת. בניטורים בשנים שעברו נמצא ריכוז גבוה של פסולת פלסטיק גם בעומקים של 1,100 ו-1,300 מטר מעבר למדף. ממצא זה מלמד על קרקעית הים כמצבור לפסולת פלסטיק שאינה מתכלה.

6. מיקרו-פלסטיק: ריכוז המיקרו-פלסטיק הצף בתחנות הרדודות היה גבוה מריכוזים שנמדדו במערב הים התיכון (1.2 פריטים למ"ר בישראל לעומת כ-0.7 באיטליה). ריכוזי המיקרו-פלסטיק הגבוהים ביותר שנמדדו בשנת 2023 היו באשדוד ומול נחל הירקון. מקור הזיהום באשדוד הוא כנראה מדינות שכנות, אך הממצא מול הירקון מלמד על נחלי החוף בישראל כמקור לא פחות בעייתי.

ריכוז המיקרו-פלסטיק בקרקעית הים נמוך מאוד, אך בקו הגאות והשפל ישנה הצטברות ניכרת של אלפי חלקיקים למ"ר.

פסולת במפרץ אילת

1. ניקיון חופי אילת: חופי מפרץ אילת נקיים, ואילו ריכוז הפסולת בקרקעית המפרץ גבוה בסדרי גודל מריכוזה במימי הים התיכון.

2. פסולת בקרקעית הים: בים התיכון הסקר נעשה על ידי גרירת רשת על הקרקעית ואיסוף הפריטים, ואילו באילת מבוצע סקר וידאו כדי לא לפגוע בשונית האלמוגים, כלומר הפסולת שנספרת נראית לעין ואינה קבורה. גם במצב זה, כמות הפסולת בקרקעית באילת עדיין גדולה בהרבה ממקבילתה בים התיכון. בשנת 2022 נצפתה באילת התחלה של מגמת ירידה (שיפור) בפסולת בקרקעית בצפון המפרץ. מגמה זו התהפכה ב-2023.

3. הרכב הפסולת: בניגוד לפסולת בים התיכון, המורכבת בעיקר מאריזות ומשקיות פלסטיק, באילת מרבית הפסולת היא פסולת שיט ודיג - חבלים, מבני מתכת וסינקרים מבטון. באזור הגבול עם מצרים נמצא ריכוז גבוה של כוסות פלסטיק חד-פעמיות. היות שהזרם השולט באזור זה הוא לכיוון דרום, אפשר להניח שפסולת זו מקורה בחופי אילת.

פסולת בצבי ים

ב-79% מהצבים שנבדקו בין 2020 ל-2023 נמצאה פסולת פלסטיק במערכת העיכול. מספר חלקיקי הפלסטיק במערכות העיכול נע בין מאות לאלפי חלקיקים לצב.

סיכום

ממצאי הדוחות מלמדים על השינויים שעוברת המערכת הימית בשל שינויי האקלים והפעילות האנושית בים, אשר התרחבה מאוד בעשור האחרון, עם הרחבת הנמלים וקידום סקטור הגז. הניטור בשנת 2023 נעשה תחת מגבלות רבות כגון איסור יציאה לים ושיבוש מערכות ניווט GPS. צוות הניטור עשה מאמצים רבים להתגבר על מגבלות אלה ולשמור על המשכיות איסוף המידע על הסביבה הימית. הממצאים מלמדים על השפעות מתמשכות של אירועי זיהום ופגיעה בחי הימי, ועל הקושי להשתקם מהם בתנאי הים המשתנים בשל שינויי האקלים והתחממות הים.

כמו כן הנתונים מדגימים את ההשפעה של מלחמת "חרבות ברזל" על הסביבה הימית. עם זאת ניכרת גם הצלחת הרגולציה בהפחתת הלחצים האנושיים על הסביבה הימית כגון צמצום עומס המזהמים המוזרם לים, ניקוי חופים ומניעת הגעת פסולת לים וניהול מסודר יותר של הדיג.

ממצאי הניטור מלמדים, כי אמנם הים התיכון וים סוף הם גופי מים גדולים המשותפים למדינות רבות, אך עיקר ההשפעה על המערכת האקולוגית הימית בשטח הימי של ישראל הוא פעילות שמקורה בישראל. להפחתה של הלחץ והפעילות האנושית ברמה המקומית יש פוטנציאל רב מאוד לשיפור ושינוי ממשיים של מצב המערכת הימית כך שתצלח את אתגרי שינויי האקלים שבפתח.

לחמשת פרקי הדו"ח

ניטור בים התיכון. צילום: גיא רענן, מחקר ימים ואגמים לישראל