דו"ח: שינויי האקלים מעוררים סכסוכים

מחקר חדש של המכון לכלכלה ושלום (Institute for Economics & Peace) מגלה כי דפוסי הגשמים המשתנים מגבירים במידה רבה את סיכוני הסכסוך ברחבי העולם. דו"ח האיום האקולוגי לשנת 2025 (ETR), שפורסם לאחרונה, מצא כי שיעורי התמותה מסכסוכים גבוהים הרבה יותר באזורים שבהם הגשמים מתרכזים בפחות חודשים בהשוואה לאזורים שבהם הגשם מתפשט באופן שווה יותר לאורך השנה.

ממצאים עיקריים

• באזורים שבהם העונות הרטובות והיבשות נעשות קיצוניות יותר, יש פי ארבעה יותר מקרי מוות מסכסוכים מאשר באזורים אחרים.
• ב־2024 גרמו מפגעי טבע ל־45 מיליון עקירות פנימיות לטווח קצר ב־163 מדינות - הנתון הגבוה ביותר מאז 2008 לפחות.
• במערב ברזיל, כולל חלקים מהאמזונס, נרשמו כמה מהעליות החדות ביותר בעולם ברמות האיום האקולוגי. הטמפרטורות עלו בקצב כפול מהקצב העולמי, מה שגרם בצורת ושריפות יער.
• אפריקה שמדרום לסהרה מתמודדת עם הלחצים האקולוגיים החמורים ביותר בעולם. בניז'ר נרשם ציון ה־ETR הגרוע ביותר.
• במרכז אירופה ובמערבה נרשמו שיפורים כלליים מהותיים, המייצגים בין היתר חזרה לנורמליות לאחר תנאי האקלים היבשים במיוחד באירופה בשנת 2019.
• למרות החשש ממלחמות מים, לא היו סכסוכים בין־מדינתיים אך ורק על מים בעידן המודרני. במחצית השנייה של המאה ה־20 נחתמו לפחות 157 אמנות בינלאומיות למים מתוקים, המציעות מודלים לשיתוף פעולה בין־מדינתי.
• גישה שיתופית זו למים משקפת במידת מה את ההרתעה הגרעינית מאז מלחמת העולם השנייה. בשני המקרים, עצם האיום בהרס קטסטרופלי יצר שיתוף פעולה פרגמטי. הרס אספקת המים עלול להביא לקריסה חברתית.

כשני מיליארד בני אדם - רבע מהאנושות - חיים כיום באזורים שבהם עלייה בינונית עד חמורה בעונתיות. זה המקום שבו העונות הרטובות נעשות קצרות ואינטנסיביות יותר, ואילו העונות היבשות ארוכות ויבשות יותר. שינויים אלה משבשים את לוחות השנה החקלאיים ומגבירים את אי הוודאות למיליארדי אנשים המסתמכים על גשמים עונתיים למזון ופרנסה.

דו"ח האיומים האקולוגיים שהפיק המכון לכלכלה ושלום מכסה 3,125 אזורים תת־לאומיים ב־172 מדינות וטריטוריות המייצגים יותר מ־99% מאוכלוסיית העולם. בין 2019 ל־2024 התדרדרו ציוני ה־ETR ב־96 מדינות והשתפרו ב־74.

דוח איומים אקולוגיים 2025. ניתוח איומים אקולוגיים, חוסן ושלום. גרפיקה: Institute for Economics & Peace

אפריקה שמדרום לסהרה

באפריקה שמדרום לסהרה, הסיכון לסכסוך עולה בחדות והעונתיות משתלבת עם גידול אוכלוסייה מהיר. גשמים בלתי צפויים מעוררים לחץ חקלאי. בשילוב עם לחץ דמוגרפי, התחרות על אדמה, מים ומזון מתעצמת. באזורים עם ממשל חלש ותלונות שאינן פתורות, השילוב הזה מוכיח את עצמו כדליק.

אשכול קרמוג'ה במזרח אפריקה ממחיש דפוס זה. סך המשקעים נותר יציב יחסית, אלא שהעיתוי שלו פחות צפוי. הדבר מגביר את סכנות הבצורת והשיטפונות, מה שמביא לקונפליקט מוגבר. כשרק 2% מהאדמות המעובדות מושקות בהשוואה לממוצע עולמי של 20%, קהילות מזרח אפריקה נותרו פגיעות מאוד לזעזועים אלה. מאז 2019, עונתיות הגשמים המוגברת חופפת להתעוררות מחודשת של אלימות רועים (קבוצות של רועי צאן ובקר שמתעמתות עם חקלאים מקומיים או עם קהילות שכנות על משאבים כגון מים, אדמה ומספוא) לאחר שנים של שקט יחסי.

"עונתיות הגשמים נהפכת לזרז קונפליקט רב־עוצמה", אמר סטיב קיללי, מייסד ויו"ר בפועל של המכון לכלכלה ושלום. "כאשר הגשמים מתרכזים יותר ויותר בפחות חודשים, מקרי המוות בסכסוכים עולים בחדות. באפריקה שמדרום לסהרה, גידול אוכלוסייה מהיר מגביר את האפקט הזה והופך עונות בלתי צפויות לתחרות על אדמה, מים ומזון. הבעיה היא לא מחסור במים אלא הכישלון שלנו ללכוד ולהפיץ אותם."

אי שוויון במים ופער בתשתיות

אספקת המים המתוקים המתחדשים בעולם היא סופית, ומחולקת באופן לא שוויוני יותר ויותר. ישנם 295 אזורים תת־לאומיים העומדים בפני סיכון מים גבוה מאוד, ו־780 נוספים עם סיכון גבוה, המשפיע על 1.9 מיליארד בני אדם כמעט.

מדינות בעלות הכנסה גבוהה הפחיתו את השימוש במים לנפש בשליש בערך מאז שנת 2000 באמצעות התייעלות וגידול אוכלוסייה איטי יותר, ואילו מדינות רבות בעלות הכנסה נמוכה מתמודדות עם עלייה במשיכות הכוללות וירידה בזמינות לנפש ככל שהאוכלוסייה גדלה.

אפריקה שמדרום לסהרה מדגישה את חוסר האיזון הזה. צריכת המים לנפש צנחה מ־113 מטר מעוקב בשנת 2000 ל־89 בלבד בשנת 2022 - פחות מחמישית מהממוצע העולמי. התוצאה היא לחץ גובר על מקורות מים מוגבלים והגברת התחרות של חוות, תעשיות ומשקי בית, מה שמגביר את הסיכון לסכסוך.

הכישלון ללכוד ולהפיץ מים הוא החריף ביותר באפריקה שמדרום לסהרה, שבה שיעורי ההשקיה הנמוכים ביותר בעולם. כדי להשקות 34 מיליון האקטר יידרשו רק 6% ממשאבי המים המתחדשים השנתיים של האזור.

סטיב קיללי אמר: "ב־COP30 חייבים לתעדף השקעה במערכות מים עמידות לאקלים כבסיס לקיימות ושלום. בדיוק כפי שהסכמי גרעין הפחיתו את הסיכון להשמדה, שיתוף פעולה בינלאומי בנושא מים עשוי להפחית את הסיכון לקריסה אקולוגית. שניהם מוכיחים שהישרדות תלויה פחות בדומיננטיות ויותר באחריות משותפת."

שיתוף פעולה בין־מדינתי במים

נרטיבים פופולריים הזהירו מפני "מלחמות מים" מתקרבות, במיוחד באגנים חוצי גבולות של נהרות ואגמים. ה־ETR מוצא שזה לא המקרה. סכסוכים על נהרות משותפים מתרחשים, אלא שלא היו מלחמות בין־מדינתיות על מים בעידן המודרני. הדבר הופך את הלקחים של שיתוף פעולה מוצלח במים בין מדינות לחשובים עוד יותר. בעידן של סכסוך גובר, הבנה מדוע שיתוף פעולה בין־מדינתי היה מוצלח כל כך עשויה לספק תוכנית למניעת סכסוכים עתידיים.

אפילו באגנים מתוחים כגון נהר האינדוס - המשותף להודו ופקיסטן - חלוקת המים נמשכה למרות אירועים חוזרים ונשנים של סכסוכים, עימותים פוליטיים ומתיחות צבאית. הסכמי מים מעודדים בהכרח מדינות לחשוב מעבר לתלונות פוליטיות מיידיות, לעבר הישרדות ארוכת טווח ותועלת משותפת.

ניתוח אזורי

אפריקה שמדרום לסהרה מתמודדת עם הלחצים האקולוגיים החמורים ביותר בעולם. עם זאת כמה מדינות בדרום אפריקה ובמזרחה, כולל לסוטו, רואנדה, אריתריאה ואסוואטיני, שיפרו את ציוני ה־ETR שלהן. דפוסי גשמים נוחים יותר במדינות אלה הביאו להפחתה ניכרת בסיכון למים בחמש השנים האחרונות.

לעומת זאת בצפון מערב אפריקה הייתה ההידרדרות החדה ביותר בציוני ETR באותו זמן, בהובלת תוניסיה, מרוקו ואלג'יריה, שם בצורת מתמשכת ועליית טמפרטורות הפכו את התנאים הנוחים באופן יוצא דופן של 2019.

במרכז אירופה ובמערבה נרשמו שיפורים ניכרים, המסמנים חזרה לשגרה לאחר היובש הקיצוני של 2019.