"שתי אצבעות מעזה" - השיר שמפגיש חרדה, אבהות ומחאה רועמת בצל המלחמה

בין אולפני חזרות לאולמות תרבות, בין משפחה לצבא, בין שקט חיצוני לסערה פנימית, פרויקט "גיסנו" משחרר את הסינגל ה-11 שלו, "שתי אצבעות מעזה", שיר בועט וחשוף שמציף מציאות בלתי נסבלת כמעט - שבה גבול בין בית למדינה כבר לא קיים.

המילים נכתבו על ידי אלי פוקס, לוחם לשעבר ואב לשני חיילים, מתוך לילות של חרדה אמיתית. "פתאום הכול מתערבב - השירות שעברתי בעצמי, הפחד על הבנים שלי, התחושה שאי אפשר לברוח מהמלחמה אפילו בסלון," הוא משתף. את המילים שלח לאסי הירשפלד, גיסו ושותפו להרכב, בלילה אחד בלי שום הסברים. "הייתי צריך להבין מה עובר עליו לפני שאני מלחין," מספר אסי. רק אחרי שיחה ארוכה בין שני גברים על פחד, שתיקות ומבוכה של בנים שחוזרים מצה"ל - הגיע הלחן, בפעם אחת, ישר ולעניין.

השיר החדש כולל שורות קשות אך אמיצות כמו: "פוליטיקאים, גנרלים, סוחרים - כולם עוצמים עיניים, ועושים שם עסקים".

"זה לא שיר של מלחמה, זה שיר של מציאות", אומרים בגיסנו. "הוא נכתב מהלב, מתוך רצון להגיד משהו שלא עובר בטלוויזיה".

השיר הוא חלק ממסע מוזיקלי רחב יותר של גיסנו, שבוחר להביע ביקורת, כאב, אהבה ותקווה דרך מוזיקה ולא דרך סיסמאות. "אנחנו לא אנשי צעקה, אנחנו אנשי גיטרה ומילים," מסביר אסי. "אבל כשכואב, אי אפשר לשתוק, והמוזיקה היא הדרך שלנו לא רק להגיד את מה שעל הלב, אלא גם לגעת באחרים."

עם רזומה של שירים שממשיכים לצבור קהל נאמן, "גיסנו" מוכיחים שאפשר להישאר חדים, מחוברים ומלאי תשוקה, גם כשעובדים במשרות יומיום "מעונבות", ושדווקא משם, מהשגרה, צומחת לעיתים האמירה הכי חזקה.

הבכורה החיה של השיר התקיימה בספרייה העירונית בקריית אונו, אותה מנהל אסי הירשפלד, מקום לא שגרתי לחשיפת שיר מחאה, אבל כזה שמסמל את הבית ואת הקהילה ממנה הגיעו.

גיסנו, שנולד מהחיבור בין גיסים, שכנים ומשפחה אחת, ממשיך לייצר רוק ישראלי בועט עם גוון אישי מאוד. מאחוריהם עשרות אלפי האזנות ושירים שכבשו תחנות רדיו אלטרנטיביות, בהם הסינגל "בושה" שעמד בראש מצעד רדיו רוק הישראלי.

הרכב גיסנו: אסי הירשפלד: שירה, גיטרות והלחנה; אלי פוקס: מילים וסיפורים; קרן גולדברג: שירה; קהת אודלסמן: גיטרות; אור בן אבן: בס;

צילום: אלי פוקס/צילום פרטי