בני נוער מתנדבים: הראל, יולי וטליה מתנדבים כל השנה

לרגל יום הנוער הבין-לאומי, אנו בוחרים להאיר זרקור על דור העתיד של ישראל - בני נוער שהגיעו מרחבי הארץ: רמת גן, אלפי מנשה ופתח תקווה, שהפכו את ההתנדבות לחלק בלתי נפרד מחייהם. בעיצומה של תקופה מורכבת ומאתגרת, הם מוכיחים כי לתת זה גם לקבל: הנתינה היא פעולה שמחברת, מחזקת ובונה הן את החברה והן את האדם המתנדב. יצאנו לשוחח עם שלושה בני נוער, המתנדבים בתחומים שונים, כדי ללמוד על המסע האישי שלהם, על הסיפוק שבהתנדבות ועל מה שהם מקבלים בתמורה.

הראל בן דב (12) - תקווה בלב המאבק: מתנדב במטה משפחות החטופים סניף רמת גן

בגיל 12 בלבד, כשהראל בן דב בן ה-12 מרמת גן היה יכול לבחור לבלות את ימיו עם חברים או מול מסך, הוא בחר לעמוד בדוכני המכירה של מטה משפחות החטופים והנעדרים בסניף רמת גן. עבור הראל, ההתנדבות היא לא רק סיוע לוגיסטי, אלא שליחות של ממש: "ההתנדבות שלי במטה החלה כשאבא שלי הזמין אותי לדוכן בפעם הראשונה. מאז אני מצטרף לדוכנים באופן קבוע. אני עוזר בדוכנים בזה שאני נוכח ועוזר משלב ארגון והכנת הציוד ועד פריקת הציוד למחסן. כשאני עומד בדוכן, אנשים באים, מדברים איתי, תומכים. זה לא רק כסף שהם משאירים, זו הזדהות. אני מרגיש שאני חלק ממשהו גדול יותר, שכל מכירה קטנה שאני עושה, יכולה לעזור במאבק להחזיר את החטופים הביתה. זה נותן לי תחושה אדירה של משמעות."

יולי זיגלר (16): מתנדבת בעמותת "בשביל בעלי החיים"

יולי זיגלר, תלמידת תיכון בת 16 מפתח תקווה, מתנדבת כבר תשעה חודשים בעמותת "בשביל בעלי החיים". "התחלתי את ההתנדבות דרך בית הספר, אבל מהר מאוד העמותה הפכה בשבילי לבית. ימי האימוץ הם הימים שאני הכי מצפה להם - ימים שבהם כלבים שעברו נטישה ולעיתים גם התעללות מקבלים הזדמנות אמיתית לחיים חדשים. אין תחושה יותר טובה מלראות כלב סוף סוף הולך לבית חם. בשבילי, הרגע הזה - שבו כלב מבין שמישהו בחר בו - שווה את כל המאמץ. בימי האימוץ אני עוזרת בכל מה שיכול לקדם את הכלבים בדרך לאימוץ - מצילום ותיעוד ועד העלאת פוסטים לרשתות החברתיות של העמותה. גם בזמני הפנוי אני ממשיכה לפרסם באינסטגרם ובטיקטוק, כי אני יודעת שלפעמים פוסט אחד יכול להיות הצעד הראשון בדרך לבית חדש. אחת החוויות המיוחדות ביותר עבורי הייתה כשהצעתי את ביתי כאומנה לגורה - חוויה שאמנם נמשכה זמן קצר, אבל הראתה לי עד כמה אהבה, גם אם זמנית, יכולה לשנות גורל שלם.

ההתנדבות בעמותה הפכה בשבילי לבית שני. אני מוקפת במתנדבים מדהימים, ולומדת בכל פעם מחדש על שיתוף פעולה, אחריות וסבלנות. לא תמיד קל לשמוע את הסיפורים שמאחורי הכלבים, אבל הידיעה שאני יכולה לתרום במשהו גורמת לי להרגיש שכל רגע שווה. אני באמת חושבת שכולם צריכים לנסות להתנדב - זה נותן פרופורציות לחיים ותחושת סיפוק שאין בשום דבר אחר".

טליה דולב (17): מתנדבת בארגון "לב אחד" בעוטף

טליה דולב, תלמידת י"ב בת 17 מאלפי מנשה, בחרה להתנדב באזור החרב והכואב של עוטף עזה. דרך ארגון "לב אחד", היא וצוותים נוספים של בני נוער וצעירים מגיעים ליישובים שנפגעו כדי לסייע במשימות השיקום. "ההתנדבות במקום הזה בשבילי היא מעבר לעשייה של כמה ימים, זו חוויה משמעותית, שמעצימה את החיבור שלי לארץ בה אני חיה. אני מרגישה שכנוער, חשוב שניקח חלק בעשייה של שיקום הארץ, כיוון שתוך כדי ההתנדבות אני מבינה שהדור הצעיר יכול להוביל לשינוי! איני חושבת שזו תמורה חד כיוונית, אלא מרגישה שגם אני מקבלת בכך, נחשפת לרבדים שונים מהחברה הישראלית, פוגשת אנשים חדשים ומיוחדים, ועושה דברים שגורמים לסיפוק עצמי. לדעתי, התנדבות בעוטף, זוהי משמעות המילה ציונות ואהבת הארץ!!!!."

סיפוריהם של הראל, יולי וטליה מוכיחים כי הם לא רק תורמים מזמנם ומרצם, אלא עוברים תהליך של צמיחה אישית, התבגרות רגשית והרחבת אופקים. הם מקבלים הזדמנות ללמוד על אחריות, חמלה, שותפות ותקווה, והופכים לחלק פעיל ומשפיע בבניית חברה טובה יותר. ביום הנוער הבין-לאומי, אנו מצדיעים להם ולכל בני הנוער שבוחרים להיות לא רק העתיד, אלא גם ההווה של החברה הישראלית. הם מנוע של אופטימיות, חוסן ותקווה, ומוכיחים שגם בגיל צעיר, ניתן להשאיר חותם גדול ומשמעותי.

הראל בן דב מתנדב במטה משפחות החטופים רמת גן. צילום: יח"צ | טליה מתנדבת בעוטף עזה באמצעות ארגון לב אחד. צילום: פרטי | יולי זיגלר מתנדבת בעמותת בשביל בעלי החיים. צילום: אורנית קס