הקרב על הירושה

ג'ין הקמן מת בפברואר בגיל 95. לאחרונה נחשפו פרטי הצוואה שלו, המספרים סיפור מוכר: השחקן שזכה באוסקר על "הקשר הצרפתי" ו"בלתי נסלח", הותיר אחריו 80 מיליון דולר. צוואה עליה חתם ב־2005 משאירה הכול לאישתו השנייה בטסי. שלושת ילדיו מהנישואין הראשונים, נשארו בחוץ.

הבעיה: בטסי מתה שבוע לפני הקמן. כשמוטב בצוואה נפטר לפני המוריש, וכאשר אין התייחסות מפורשת בצוואה למקרה כזה ולזהותו של מי שיירש את נכסי העזבון במקום המוטב המקורי, הירושה חוזרת ליורשים הטבעיים - הילדים. הקמן רצה לנשל אותם מהירושה, אבל הגורל החליט אחרת. שלושה ילדים שחשבו שלא יקבלו כלום, פתאום עומדים לחלק ביניהם 80 מיליון דולר. הקרב על הצוואה, במקרה זה (וכמו במקרים רבים אחרים), רק מתחיל.

אני רואה את הסיפור הזה כל שבוע במשרד. לא בהוליווד אלא בחיפה, בתל אביב, בכל מקום שיש בו משפחות מורכבות וצוואות שלא מתאימות למציאות של 2025.

כשיש יותר מדי צוואות

ניקח לדוגמה את שמעון בן 68, שאחרי שאביו נפטר גילה שיש לו פלונטר מורכב. הוא מצא שלוש צוואות של המנוח: צוואה אחת מ־2010, אחרי הגירושין - שם הכול הולך לשלושת הילדים; צוואה שנייה מ־2017, אחרי הנישואין החדשים - שם הכול הולך לאישה השנייה; וצוואה שלישית מ־2022, כתובה ביד רועדת, כשהאב כבר היה חולה קשה, שם יש חלוקה מסובכת שאף אחד לא מבין.

איזו מבין הצוואות תקפה? אולי אף אחת? בית המשפט יכול לבלות שנים רק בניסיון להבין ל הייתה הכוונה. בינתיים המשפחה נהרסה.

זה קורה כי אנשים חושבים שצוואה חדשה מבטלת אוטומטית את הישנה. טעות. אם לא כתוב במפורש "אני מבטל כל צוואה קודמת", השופט יצטרך להחליט איך לגשר בין הסתירות. ואז תתחיל מלחמה.

הצוואה הישראלית

בישראל, בניגוד למה שנהוג לחשוב, אפשר בהחלט להוריש הכול לאדם אחד. רוצים להוריש הכול לאשה ולהשאיר את הילדים בלי כלום? אפשר, אם יש צוואה תקפה שאומרת את זה במפורש.

הבעיה מתחילה כשאין צוואה או כשיש עילה לביטול הצוואה. אז הירושה מתחלקת לפי חוק הירושה, ושם יש לילדים חלק קבוע שאי אפשר לקחת מהם.

רוב האנשים כותבים "אני מוריש הכול לאשתי היקרה" וחושבים שסיימו. אבל אם הצוואה לא נכתבה כמו שצריך, או יש ספק לגבי הכשירות שלהם לחתום או יש צוואות נוספות שסותרות, הירושה לא תתחלק כמו שהם רצו.

קחו למשל את המקרה הזה: איש שנישא פעמיים, עם ילדים מהנישואין הראשונים ואישה שנייה, רצה שהאישה תוכל להישאר בבית עד שתמות, אבל שאחר כך הבית יעבור לרשות הילדים. פשוט, נכון?

טעות. אם הוא פשוט כותב "הכול לאישתי", היא תוכל למכור הכול מייד אחרי ההלוויה. ואם הוא כותב "הכול לילדים", האישה תצטרך לעזוב את הבית ביום השלושים. אם האישה תמות לפני שהוא מספיק לעדכן את הצוואה, הכול חוזר לילדים, כמו שקרה להקמן.

הפתרון מצריך תכנון: נאמנות שנותנת לאישה זכות מגורים כל החיים אבל שומרת על הבעלות לילדים, ביטוח חיים שמבטיח לאישה ביטחון כלכלי, חלוקה של נכסים שמתחשבת בצרכים של כולם ובמה שקורה אם אחד מהם ימות קודם.

לא מדברים על מוות

הסיבה שהמצב הזה נמשך היא שאנשים לא רוצים לדבר על מוות: "אחר כך נטפל בזה", "עדיין יש זמן", "הילדים יסתדרו ביניהם".

לא יסתדרו. הילדים שאוהבים אתכם בחיים, עלולים לשנוא זה את זה במוות, אם הצוואה לא תוכננה נכון.

הלקח הוא שאי אפשר לתכנן רק תרחיש אחד. צריך לחשוב מה קורה אם האישה למשל תמות קודם, אם הילדים ימותו קודם, אם כולם ימותו יחד. הקמן תכנן שבטסי תחיה אחריו, אלא שהיא מתה שבוע לפניו.

מה באמת צריך לעשות

ראשית, צריך להפסיק להתעלם מהבעיה, מ"הפיל שבחדר". אם אתם חיים במשפחה מורכבת - ורוב המשפחות היום מורכבות - אתם זקוקים לצוואה שמתאימה למציאות הזו.

שנית, יש לשבת עם כל המעורבים ולדבר בגלוי. זה לא נעים, זה יוצר מתח, אבל זה הרבה פחות לא נעים מהמלחמות של המשפחה בבית המשפט אחר כך.

שלישית, יש לעבוד עם עורך דין המנוסה בעריכת צוואות במשפחות מורכבות. לא כל עורך דין מתמחה בזה. צריך מישהו שיודע איך לחלק נכסים, להקים נאמנויות ולוודא שהצוואה תעמוד בבית המשפט.

לבסוף, יש לזכור לבטל כל צוואה קודמת במפורש. לכתוב בבירור: "אני מבטל בזה כל צוואה שעשיתי קודם לכן." משפט אחד עשוי לחסוך שנים של סכסוכים.

המוות הוא עובדה. הירושה היא בחירה. תבחרו נכון.

עו"ד שי איל עוסק בירושות וצוואות במשרדו בחיפה