פחדי לילה אצל ילדים

אור וערות מוכרים בתרבות שלנו כסמלים לחשיבה הגיונית ומודעות, ואילו חושך ושינה מסמלים בדרך כלל חשיבה לא הגיונית, זו ששולטים בה צללים ושדברים לא נראים בה כפי שהם. כך, עם רדת החשיכה, לקראת הפרידה מהיום שנגמר, נצבעות כל החוויות שלנו בצבעים עזים ועוצמתיים.

בקרב ילדים, שינה נקשרת לעיתים קרובות לחוויה של פרידה (מההורים, מפעילויות היום), ולעיתים לתחושות מצוקה וחרדה. ברגעים אלה הם עשויים להיות רגישים יותר, ההגנות שלהם פוחתות, וצרכי התלות והחיפוש אחר חום מתגברים. יש רצון להתכרבל, להתחבק, להתפנק.

כל הפחדים כולם

לפני הכול, חשוב לדעת כי פחדים של ילדים בלילה הם תופעה טבעית ואופיינית. היא מלמדת על התפתחות תקינה, ולעיתים אפילו על יכולות שכליות ורגשיות גבוהות.

פחדי לילה עשויים להתבטא אצל כל ילד וילדה באופן אחר, כתלות בגיל, בעוצמת הפחד, בדמיון האישי וביכולת ההכלה של ההורים. יש ילדים שמתארים פחדים ריאליסטיים מפורטים (פחד מגנבים שייכנסו דרך המרפסת, חשש שיקרה משהו להורים, פחד שההורים יעזבו לאחר שהילדים יירדמו), אחרים מתארים חשש מעורפל (מהלילה, מהחושך, מלהיות לבד), ויש כאלה שפוחדים מחלומות רעים ומיצורים דמיוניים (חיות מפחידות, שדים, מפלצות).

ילדים יכולים לבטא את פחדיהם בדרכים מגונות: בכי, צורך בנוכחות, בקשה לאורות דלוקים, יקיצות מרובות, הפעלה של ההורים.

בכי הוא האמצעי השכיח ביותר, ולא פעם מלווה בחוסר שקט ובמצוקה בזמן ההרדמה או בזמן ההתכוננות אליה.

צורך בנוכחות ממושכת של ההורים מופגן למשל על ידי ילדים שמתקשים להירדם וזקוקים לעיתים שאחד ההורים יהיה נוכח לצידם עד שיירדמו.

בקשה להשאיר אורות דולקים: הכוונה לאור קטן בחדר ואפילו לאור מלא בחלקים מרוחקים של הבית.

יקיצות מרובות: ילדים עם פחדי לילה עלולים להתעורר פעמים רבות באמצע הלילה, להתלונן על חלומות רעים ועל כך שהתעוררו ו"לא ישנו כל הלילה".

הפעלה של ההורים: התעוררות באמצע השינה גוררת אחריה לא פעם בקשות של הילד או הילדה כגון שיבואו לכסות אותם, לנחם אותם, לקחת אותם לשירותים, להביא להם לשתות.

כל גיל והפחד שלו

אפשר להבין את הפחדים של ילדים ולהתייחס במגוון דרכים, לפי ההקשר שלהם ולפי המידה שבה הם מסייעים לאדם בהתמודדותו. יש פחדים שמלמדים על התפתחות קוגניטיבית שיש לה משמעויות רגשיות. כך למשל חרדת פרידה ופחד מזרים שמופיעים סביב גיל תשעה חדשים, נובעות מהתפתחות של תהליכי זיכרון והמשגה. ילדים לומדים להבחין בין מוכר ללא מוכר ומסוגלים לקשר תחושה נעימה למוכר ורתיעה וחשש מהלא מוכר.

בגילים מאוחרים יותר (4 עד 6) החשיבה של הילדים מתאפיינת בעקרונות מאגיים שקושרים בין מחשבה לפעולה ("אם אני חושב שאני כועס על אמא, הכעס ישפיע עליה ויקרה לה משהו רע") או בין שתי פעולות שקרו באותו זמן אבל לא קשורות כלל ("כשלבשתי את החולצה הירוקה ניצחתי במשחק, אז אם אני רוצה לנצח במשחק, עליי ללבוש שוב את החולצה הירוקה"). בתקופה זו מתפתחים בדרך כלל פחדים מדמויות דמיוניות כגון מפלצות, שדים, רוחות ומכשפות.

ילדים גדולים יותר (גיל 7 בערך ואילך) כבר יכולים להסיק סיבה ותוצאה ולצפות לתוצאות שליליות אפשריות. בגילים אלו מופיעים פחדים ריאליים יותר כגון פחד שמשהו יקרה להורים או פחד מגנבים. בהקשר זה יש לציין שלא כל הפחדים מתעוררים בעקבות חוויה ממשית שהילד חווה. חלקם נובעים מלמידה, חלקם מתעוררים בעקבות חברים אחרים שמפחדים, חלקם קשורים לאזהרות חוזרות ונשנות שהילדים נחשפו אליהן או לסיפורים שהם שומעים על "דברים שקורים בלילה".

לכל פחד יש פתרון

התמודדות עם פחדים צריכה להכיל שלב ראשוני של היכרות והבנה ממי או ממה הילד או הילדה פוחדים. לפני שקופצים להסברים הגיוניים מדוע אין נמר מתחת למיטה, אולי כדאי להבין היכן נמצא הנמר, מדוע הוא שם וממה הוא פוחד. בגיל צעיר ובפחדים שהם לא רציונליים באופיים, ההיגיון פועל בדרך לא הגיונית. אם נבין שהנמר (זה שאולי נמצא מתחת למיטה) פוחד מאור, יש הגיון בכך שיהיה לילד או לילדה פנס כדי להאיר על הנמר כשיופיע. הדיון ההגיוני לגבי סבירות הימצאו של נמר שם מיותר וחסר טעם.

בשלב הראשון חשוב לתת לגיטימציה לרגשות הפחד. לא כדאי להתווכח ולומר "אין שום דבר מפחיד", ואין טעם לבטל את הפחד. לאחר היכרות עם הפחד אפשר לחפש דרכים להתמודד עימו. כדאי לחפש דרך לבטל את חוויית חוסר האונים ולעורר בילד או הילדה תחושה של שליטה, שיש להם כוח שהם יכולים להפעיל במקרה שהפחד יבוא. אצל ילדים, כמו אצל מבוגרים, תחושת השליטה לעיתים חשובה ומעצימה יותר מהשליטה עצמה.

אם נזכור שדמיונם של ילדים מוליד את הפחדים, נוכל להבין שאותו דמיון יכול להביא גם את הפתרונות.

מגוון דרכים לגרש את הפחד

אפשר להציע לילדים מגוון פתרונות שמתחברים לחשיבה המאגית המאפיינת את השלב ההתפתחותי שבו הם נמצאים, ובכך "מדברים את השפה" של הפחדים:

• לתת לילד או לילדה פנס כדי שיוכלו לסלק את החושך.
• לצייר על דף את הפחדים, ולאחר מכן לבחור טקס כלשהו שבו מניחים אותם למשמורת אצל ההורה או במקום בטוח אחר.
• להכין עם הילד או הילדה יחד דמויות דמיוניות שישמשו להגנה (פיות, גיבורי על, לוחמים ועוד), או להדפיס תמונות של אנשים אמיתיים שמעניקים תחושת ביטחון (תמונות של ההורים, תמונה של הילד או הילדה עם אחים או עם חברים).
• להכין לבד או לקנות לוכד חלומות ולתלות מעל מיטת הילדים.
• להכין "ספריי נגד מפלצות ופחדים" מבקבוק מים שמקשטים, ולרסס את החדר לפי הצורך.
• ילדים רבים נעזרים בחפץ מעבר שהם אוהבים, ובמקרים רבים יש לו שמות מיוחדים (שמיכי, חיתולי, פילוני, ארנבי ועוד) וילדים זקוקים לו צמוד אליהם כדי להתנחם. לחפצים אלו יש משמעות פסיכולוגית רבה ביותר בהתפתחות הרגשית של ילדים.
• אפשר להשתמש בבובות שהילדים אוהבים ולהלבישן בפריט לבוש של ההורים. כך מייצרים דימוי קונקרטי יותר של ההורים והמשכיות של נוכחותם. באופן כללי, חשוב מאוד לאזן את הנוכחות ההורית הפיזית: בין נוכחות רבה מדי בשעת השינה עצמה ועלולה להפריע ליכולת לפתח הרגלי שינה תקינים (הירדמות במיטת ההורים או הורים שנרדמים תוך שכיבה במיטת הילדים) לבין היעדר נוכחות הורית (הורים שאומרים לילה טוב ויוצאים).
• טקס שינה או שגרת התכוננות ללילה עשויים לסייע מאוד לאווירה רגועה ולתחושת ביטחון, מה שעשוי לתרום לשינה טובה יותר. אופיו של הטקס עשוי להשתנות ממשפחה למשפחה לפי אופי הילדים או ההורים, מספר הילדים בבית ועוד.
• פעילות משותפת לפני השינה כגון שיחה על מאורעות היום או הקראת סיפור.
• ישיבה לצד מיטת הילד או הילדה בעת ההשכבה עשויה לסייע בהרגעת הפחד. יש הורים שנשארים עם הילד או הילדה עד שהם נרדמים, וזה בסדר. אחרים יוצאים אחרי כמה דקות ואומרים שיחזרו עוד מעט. גם זה בסדר.

בכל מקרה, חשוב להקשיב לילדים ולהרגיש מה הם רוצים, יותר מאשר לעשות מה שכתוב בהדרכה כזו או אחרת.

מה לא כדאי לעשות

יש כמה פעולות שפחות מומלץ לנקוט בהן כדי לסייע לילדים להירדם. גם אם נדמה שהן יעזרו, בפועל יש בהן יותר נזק מתועלת.

הירדמות תוך כדי צפיה בטלוויזיה: אפשר לשלב צפייה בתוכנית טלוויזיה אהובה ומוכרת כחלק מטקס השינה, ומומלץ אפילו לצפות בה יחד, אבל לא כדאי להירדם מול המסך. הירדמות תוך כדי צפייה אינה מאפשרת לילד או לילדה להיות מודעים לתהליך ההירדמות, לפיכך הם לא מפתחים את היכולת לווסת את הערנות ולהרגיע את עצמם. במובנים רבים, הירדמות שכזו דומה להאכלה של ילדים על נדנדה או תוך כדי פעולה אחרת של הסחת הדעת, שבמהלכה האוכל נכנס לפה. בשני המקרים, התקשורת של ההורה היא עם הפעולה ולא עם הילד או הילדה, ואלה מפסידים את ההזדמנות לחוות את פעולת האכילה או השינה וללמוד לשלוט בה.

שינה משותפת: שינה במיטה נפרדת לצד הילד או הילדה או שינה במיטת ההורים, בשני המקרים האלו המסר שמועבר הוא שהחשש של הילד או הילדה אמיתי והם אינם יכולים להתמודד לבד. שינה במיטת ההורים עלולה לפתח קשיים אחרים בהמשך, ובוודאי אינה מסייעת להתפתחות הביטחון ולתחושת היכולת. פתרון זה מעורר לעיתים קרובות קשיים ברמה הזוגית. אפשר כמובן לשבת ליד הילד או הילדה בזמן שהם שוכבים במיטתם ולנסות להתרחק מהם מדי פעם, כאשר מרגישים בטוחים יותר. באופן מדורג, הנוכחות הפיזית של ההורה תהיה פחות חיונית בהשכבה, ועם זאת הילדים עדיין ירגישו מוגנים, בטוחים ושולטים במצב.

טיפול בפחדי לילה מהותיים

אמנם פחדי לילה הם תופעה נפוצה וטבעית, אבל לעיתים הם פוגעים באופן ממשי באיכות החיים של כל בני הבית. כאשר הפחדים נמשכים זמן רב, לפעמים עד גיל בוגר, כדאי לשקול טיפול מקצועי.

מכיוון שאצל ילדים וילדות צעירים (4 עד 6) פחדי הלילה שכיחים יותר (כ־70% מהילדים), אפשר להתייחס אליהם כחלק מהקשיים ההתפתחותיים הנורמטיביים והצפויים, ולהסתפק בהדרכת הורים טובה, מעשירה ולא ארוכה.

בגיל מאוחר יותר אפשר לסייע בהתמודדות על ידי התערבות טיפולית ישירה עם הילד או הילדה. יש גישות התנהגותיות קוגניטיביות שמערבות תרגילי דמיון חיוביים, תוכניות חיזוקים, תרגילי נשימה, שחרור שרירים ואימון לשליטה עצמית. גישות טיפוליות אחרות מתמקדות במקורות הרגשיים של הפחד, שקשורים לא פעם למצבים בבית (חרדות פרנסה, מריבות בין ההורים), לפחדים של אחד ההורים (אמא שלוקחת את הילד לישון איתה בכל פעם שאבא לא בבית) או לסיטואציה רגשית מורכבת יותר.

בכל מקרה, למרות שהתופעה מאתגרת, פחדי הלילה מלמדים על התפתחות תקינה. עם הבנה, סבלנות ויצירתיות, אפשר לסייע לילדים להתמודד עם הפחדים ולפתח ביטחון עצמי. עם הזמן והתמיכה המתאימה, רובם יתגברו על הפחד וילמדו להרגיש בטוחים ורגועים גם בשעות החשיכה.

כדאי לקרוא עוד: התמודדות הורים עם פחדים וחרדות אצל ילדים - קורס חינמי בקמפוס IL

גילי דדון רווה - פסיכולוגית קלינית, מערך בריאות הנפש, קופת חולים מאוחדת.