קריסת מבנים מזווית משפטית
קריסה של בניין היא אסון קשה הן לדיירים הן לבעלי הדירות. לעיתים מדובר באובדן חיים או בפציעות קשות של מי שהיה במבנה בעת ההתמוטטות, ולעיתים מדובר רק בנזק רכוש בעל משמעות, כזה שעלול להותיר אדם נטול קורת גג לראשו. לאירועים כאלה יש משמעויות משפטיות.
מי יכול להיחשב אחראי לאסון?
* האדריכלים שעיצבו את הבניין: האדריכלים ומהנדסי הבנייה אמורים לערוב לבטיחות המבנה. הם מחליטים לגבי הגורמים בבנייה: חומרי הגלם שמיישמים בבנייה, היסודות, המשקל והגובה.
* קבלני בנייה וקבלני משנה: הקבלנים אחראים לביצוע העבודות באופן הנכון והמותאם לתוכנית הבנייה, תוך שימוש בחומרים נכונים.
* בעלי המבנה: לבעלי המבנה אחריות לבחון את בטיחות המבנה ולבצע בדיקות שגרתיות לאבטחת המבנה ולאיתור סכנות. מנהלי תחזוקה יכולים גם הם לשאת באחריות.
* פקחי בנייה: הפקחים אחראים לדווח על תקלות שאותרו במבנה, על כן גם הם נושאים באחריות במקרה של קריסה.
* ספקים של ציוד וחומרי בניין: חומרים באיכות נמוכה עלולים לגרום לקריסה, ובמקרה כזה יהיו הספקים אחראים.
קביעת אחריות לאסון תלויה בממצאי הבדיקה לסיבות הקריסה. אולם במקרים רבים יתגלה כי הקריסה נגרמה בשל שילוב של גורמים, לפיכך האחריות חלה על יותר מאדם אחד. נקודה נוספת שיש להביא בחשבון היא הגורם הסביבתי, שהשפעתו על מצב המבנים תלך ותגבר. כעיקרון, מצופה ממתכנני המבנים כיום להתחשב בהיבט הסביבתי, אולם איש אינו יכול לומר במדויק אילו השלכות יהיו לשינויי האקלים ומתי יש לצפות להן.
בקריסת המבנה בסורפסייד שבפלורידה למשל, שאלו רבים אם אין לשינויי האקלים חלק בקריסה. עלייה במפלס הים עלולה להביא להצפות תת-קרקעיות ולכרסום באבן הגיר האופיינית לסביבה, ועל כן גם לערעור יסודות המבנים. סוגיות אלה עוד יצריכו בירור בהמשך.
מקור: ויקיפדיה
