אסדות נפט יהפכו למנחתי רקטות
חיל האוויר של ארצות הברית בוחן אפשרות להסב אסדות נפט ימיות לפלטפורמות נחיתה, במטרה לשחזר מאיצי רקטות ששוגרו על ידי כוח החלל האמריקאי וחברות חלל פרטיות. ההצעה, שנקראת פרויקט אייבל בייקר (Able Baker), אמורה לפתור שתי בעיות מרכזיות. תחילה, תחנות ההתאוששות הימיות יספקו דרך זולה יותר לאחזור רקטות כבדות לשימוש חוזר, כך שניתן יהיה לשגר אותן שוב. כמו כן, הדבר יעניק מטרה חדשה לאסדות מיושנות לפני שיהפכו למפגע סביבתי.
גישה זו נועדה לספק רשת של אתרי התאוששות שתשפר את קצב השיגורים ותוזיל עלויות תפעוליות, תוך שימוש בתשתית ימית קיימת. חיל האוויר רואה באסדות הנפט הישנות חלופה ראויה לשימוש בספינות לשם התאוששות רקטות, שהיא שיטה המקובלת בחברות מסחריות. יתרון אחד של המהלך יהיה הפחתת התלות בספינות רחפן יקרות שנבנו במיוחד למטרה זו, וכן מתן אפשרות לתדירות שיגורים גבוהה הרבה יותר מבעבר.
כדי להשיג זאת, יש לחזק את אסדות הנפט הישנות כך שיוכלו להתמודד עם הרעידות, העומס והדינמיקה הספציפית של רקטות מודרניות המסוגלות לשלוח ציוד כבד למסלול. בין הרקטות הללו ניתן למצוא את פלקון 9 (Falcon 9) של חברת ספייס אקס (SpaceX), וולקן של יונייטד לונץ' אליאנס (United Launch Alliance Vulcan) וניו גלן של בלו אוריג'ין (Blue Origin New Glenn). תכונות נוספות הנדרשות מהאסדות כוללות הסטת להבות, מערכות כיבוי אש ועזרי ניווט מדויקים לנחיתה אוטונומית.
בנוסף, על פלטפורמות אלו לכלול מערכות המראה ונחיתה אנכיות או דוברות משולבות, כדי להעביר את המאיצים ממשטח הנחיתה אל כלי השיט. השלב הראשון של המכרז קורא לחברות לבסס את הכדאיות הטכנית והכלכלית של הרעיון. המיקוד הוא בניתוח עומסים מבניים, הערכת ההשפעה הסביבתית ופיתוח מפת דרכים רגולטורית לפעילות במים פדרליים. ייתכן שהחברות יתבקשו גם לזהות לפחות שלוש פלטפורמות המסוגלות לקלוט רקטות כבדות.
חלק מתהליך ההערכה צריך לכלול את השפעת הבומים העל־קוליים על התחבורה הימית ועל אוכלוסיות החוף, וכן את ההשפעה על המערכת האקולוגית. הפלטפורמות חייבות ליישר קו עם יוזמת הממשלה להפיכת אסדות נפט שיצאו משימוש לבתי גידול מימיים. השלב השני יכלול ייצור והתקנה של ערכת חיזוק מודולרית על קטע סיפון ייצוגי של מבנה ימי, כדי לאמת את טכניקות הבנייה ועמידות החומרים.
במהלך הבדיקות ייעשה שימוש בהפלת מסות אינרטיות במשקל של 10 עד 25 טונות או בהדמיות אש סטטיות, במטרה לאסוף נתונים אקוסטיים ומבניים ברמת אמינות גבוהה. המכרז כולל רשימה מפורטת במיוחד של יתרונות שימוש כפול עבור המגזר הממשלתי והמסחרי. לאור הזינוק במספר שיגורי החלל והלוויינים במסלול בשנים האחרונות, חיל האוויר חוזה סדרה של אסדות נפט מוסבות שיקלו על העומס באתרים יבשתיים קיימים.
באמצעות ייעוד מחדש של נכסים ימיים ותיקים, המערכת מספקת חלופה אסטרטגית לפעולות נחיתה חופיות מסורתיות. הדבר יגדיל משמעותית את קצב השיגור תוך הפחתת סיכוני רעש ופסולת. פתרון זה יאפשר גם יכולות חלל תגובתיות טקטיות בסביבות של מים עמוקים. סין כבר בונה פלטפורמות ימיות דומות כדי לשחזר רקטות כבדות משלה, וחיל האוויר האמריקאי מדגיש כי תפיסת התחנות היא פתרון מודע לסביבה.
מאות פלטפורמות של גז ונפט במים הנמצאים בשליטה פדרלית מתקרבות לסוף מחזור החיים התפעולי שלהן. תהליכי הוצאה משימוש ופירוק מלא של תשתיות אלו הם עתירי הון, ועלותם יכולה להגיע ליותר מסכום של 1.6 מיליארד דולרים עבור כל פלטפורמה ימית. בנוסף לעלויות הכספיות הגבוהות, תהליכים מסורתיים אלו גורמים פעמים רבות להפרעה משמעותית ולפגיעה חמורה במערכות אקולוגיות ימיות מבוססות וקיימות.
