אתרי גרעין באיראן לא מוגנים כראוי

ניתוח חדש המבוסס על מקורות גלויים מלמד שמערכות ההגנה האווירית סביב אחד האתרים הגרעיניים הרגישים ביותר באיראן עשויות להיות פחות איכותיות ויותר "שבריריות" מכפי שסברו עד כה. המחקר שבוצע על ידי מרכז ג'יימס מרטין ללימודי מניעת הפצת נשק (James Martin Centre for Nonproliferation Studies) הסתמך על טעות נדירה של מערך הביטחון האיראני: סרטון קצר שדלף וכלל מידע על פריסת מכ"מים באזור מיתקן הגרעין בנתנז.

סם לייר (Sam Lair), חוקר במרכז מרטין הסביר, כי על אף שהסרטון קצר מאוד, כשתי שניות בלבד, הוא העניק "את התמונה הברורה ביותר שהייתה לנו עד כה על פריסת ההגנה האווירית סביב אתרים גרעיניים באיראן." הוא הדגיש כי מדובר לא רק בחשיפת מידע יוצאת דופן אלא גם במחדל ממשי של גורמי הצנזורה האיראנים, שבדרך כלל מקפידים לטשטש מידע מסוג זה.

הסרטון פורסם לציון שנה לתקיפה הישראלית על מיתקן איראני למל"טים ליד נתנז, ובו נראו שלושה מסכים שהציגו מידע מארבעה מכ"מים. לייר וצוותו הצליחו לזהות ולמקם את המכ"מים, שהתבררו ככאלה שכוללים את מערכת Najm 804 האיראנית, המקושרת לסוללת ההגנה האווירית Khordad-15; שני מכ"מים מבוססי דגם סובייטי, P-12 Spoon Rest A; ומערכת טור מתוצרת רוסית.

אולם הממצא המעניין ביותר היה שכל מכ"ם הופיע על מסך נפרד. הדבר מלמד שהמערכות אינן פועלות באופן משולב. לייר ציין: "מפתיע לגלות שמערך ההגנה של אחד האתרים הרגישים ביותר במדינה מבודד ומפוצל כל כך. ציפינו לרמה גבוהה יותר של אינטגרציה."

כאשר נשאל אם ייתכן שהמידע פורסם במכוון כדי להטעות, השיב לייר שהוא מטיל בכך ספק: "בני אדם עושים טעויות. לעיתים העורכים לא טובים בעבודתם. בניגוד לסרטונים קודמים שבהם היטשטש כל מסך, כאן כנראה הטעות אותנטית."

זו אינה הפעם הראשונה שבה מידע שמפורסם באיראן מביא לחשיפות מודיעיניות. בשנת 2008 למשל, בעת ביקורו של הנשיא אז מחמוד אחמדינז'אד במיתקן נתנז, פורסמו תמונות שכללו אתרי צנטריפוגות. אחד החוקרים תיאר זאת כ"מודיעין ששווה זהב."

לפי לייר, ייתכן שהפערים בתקשורת בין המערכות הם תוצאה של שילוב מערכות ממקורות אחרים: איראני, סובייטי ורוסי. המערכות לא מסתנכרנות היטב זו עם זו. לדבריו, "אם כך נראית ההגנה סביב האתר הכי רגיש באיראן, ייתכן שזה מלמד גם על שאר המדינה."

מבחינה מבצעית, לייר מדגיש שהחשיפה לא משנה באופן מהותי את התמונה האסטרטגית, בעיקר משום שמרבית התשתיות בנתנז קבורות עמוק באדמה, וקשה לפגוע בהן גם באמצעות פצצות חודרות בונקרים. לעומת זאת באתרים אחרים שפחות ממוגנים, עשויה להיות לכך השפעה רבה יותר.

באופן אירוני, מציין לייר, פריסה מבוזרת עלולה דווקא להקשות בתקיפה לא קינטית (כגון מתקפת סייבר), משום שקשה "לדלג" בין מערכות שאינן מקושרות. מנגד, תקיפה פיזית תיתקל אולי בפחות התנגדות או תיאום הגנתי.

לפרטים נוספים