החות'ים האריכו את טווח הטילים, והגיעו לישראל
מאז פרוץ המלחמה נגד ארגון הטרור חמאס באוקטובר 2023, החל ארגון אנצאר אללה -שמו הרשמי של הזרוע הצבאית של החות'ים בתימן - לשגר טילים בליסטיים לעבר ישראל, בעיקר כהצהרה פוליטית של תמיכה בפלסטינים. עד כה נרשמו יותר מ־60 מתקפות, חלקן הגיעו עד המרכז ואף לצפון, כולל פגיעות בתל אביב, בשדה התעופה בן גוריון ובחיפה. אף שמרבית הטילים יורטו, ניתוחים שנעשו לשאריותיהם חשפו ממצא מפתיע: החות'ים אינם משתמשים בטכנולוגיה מתקדמת כפי שהם טוענים אלא בגרסאות מוסבות של טילי סקאד (SCUD) סובייטיים ישנים שהוסבו באופן יצירתי לטווח של 2,000 ק"מ.
טילי סקאד המקוריים, שפותחו בברית המועצות בשנות החמישים, נועדו לטווחים קצרים יחסית. גם גרסאות מתוחכמות יותר כגון זולפיקר (Zulfiqar) - טיל איראני שפותח על בסיס טיל קיאם (Qiam) - הגיעו עד 1,400 ק"מ בלבד. אלא שכדי לפגוע ביעדים בישראל, בפרט בצפון הארץ, נדרשים טילים בעלי טווח של 1,900 עד 2,000 ק"מ לפחות. כאן נכנס לתמונה הפיתוח החות'י.
החות'ים שינו במידה רבה את מבנה הטילים שברשותם: האריכו את מכלי הדלק, הקטינו את ראש הקרב, הפחיתו את משקל מערכות הניווט ושיפרו את יחס הדלק למשקל הכולל של הטיל. ההיגיון הפיזי פשוט: ככל שמגדילים את נפח הדלק ומקטינים את המשקל ה"מת" של גוף הטיל, כך אפשר לשגר אותו למרחק רב יותר. עם ראש קרב של 100 עד 150 ק"ג בלבד ומכלים מוארכים ביותר מ־1.5 מטרים, אפשר להגיע לטווח של 2,000 ק"מ, כפי שאכן התרחש.
הראיות בשטח מאששות את הממצאים. מכלי דלק שהתפזרו בסביבת ירושלים ומנועים שנמצאו על הקרקע מלמדים על שימוש במנועי סקאד מהדגמים הישנים, ולא בטילים מתקדמים כגון טופאן (Tufan) או פלסטין-2 (Palestine-2), שהוצגו בתעמולה החות'ית. גם מבנה קוני חריג של ראשי הקרב שהתגלו מלמד על שימוש בראשי קרב קטנים בהרבה מהמקובל, מה שמאפשר לשמור על מאזן משקל נוח לשיגור ארוך טווח.
על אף שהמהלך אינו מגדיל את הדיוק או את הנזק הפוטנציאלי, הוא מספק יתרון תודעתי. היכולת להראות שטיל שוגר מתימן ופגע בשטח ישראל, גם אם לא גרם נזק, היא עצמה מעניקה לארגון הישג תעמולתי בעל חשיבות רבה. זו הסיבה שלמרות היותה בסיסית, הטכנולוגיה עדיין נתפסת כאיום אסטרטגי.
גם בעיראק של סדאם חוסיין ננקטו צעדים דומים: במהלך מלחמת המפרץ ב־1991 פותחו טילי אל־חוסיין על בסיס סקאד, שהיו ארוכים יותר, נשאו פחות חומר נפץ והגיעו לטווח כפול מהיכולת המקורית. גם הטילים האיראניים מסוג קיאם עברו הסבה דומה. החות'ים למדו מהדוגמאות האלו והרחיבו את גבולות היכולת, תוך התבססות על הנדסה פרגמטית וזמינות טכנולוגית.
למרות הצלחות נקודתיות, אין זה איום מבצעי בעל משמעות. הדיוק הנמוך, שיעור הכשלים גבוה, והפגיעות במבנים שאינם מאוישים מדגישות את מגבלות השיטה. עם זאת כפי שמראה הדוגמה החות'ית, גם טיל בן שבעה עשורים עלול להיהפך לכלי רלוונטי בשדה הקרב המודרני כל עוד הוא עונה על מטרות פסיכולוגיות ותודעתיות.
החות'ים הצליחו ליצור אשליה של טכנולוגיה מתקדמת תוך שימוש במשאבים צבאיים פשוטים יחסית. ייתכן שבמהלך עתידי ייכנסו לשימוש טילים כגון טופאן או פלסטין-2, אך כרגע "הנוסחה המשופרת" של הסקאד מספיקה להם כדי להציב את עצמם בלב השיח האסטרטגי של האזור.
אילוסטרציה. טיל סקאד
