תפעול נכון של הדק הנשק

שליטה בהדק היא אחד הגורמים המשפיעים ביותר על דיוק ועקביות בירי. שינויים קטנים מאוד במיקום האצבע על ההדק עשויים לגרום שינויים גדולים ומפתיעים בנקודת הפגיעה.

יש להשתמש בכרית האצבע המורה, האזור הרך שבין קצה האצבע לקפל הראשון. הכרית צריכה לגעת במרכז חזית ההדק או מעט גבוה יותר, בהתאם למבנה ההדק, כך שהכוח יועבר ישירות לאחור. האצבע צריכה להיות רפויה אך מוכנה ללחיצה, והתנועה צריכה להיות דחיפה מבוקרת בקו ישר, לא משיכה ולא תנועה בצורת קרס. שאר כף היד והאחיזה צריכים להישאר יציבים, בלי לנסות "לעזור" ללחיצה על ההדק. הסיבה לכך היא שהכרית מספקת משטח שטוח ועקבי להעברת כוח. מפרקים הם נקודות ציר, ושימוש בהם יוצר תנועה זוויתית ומנוף לא עקבי.

כאשר ההדק נוגע באצבע באזור המפרק הראשון או מעבר לו, או כשהאצבע מכופפת כך שהמגע הוא בבסיס הבשרני, נוצרות בעיות אופייניות. הלחיצה מתבצעת בזווית ויוצרת מומנט סיבובי שמסובב את האקדח ביד, בדרך כלל לכיוון יד התמיכה, והפגיעות נוטות להתקבץ מחוץ למרכז. כמו כן המנוף משתנה מירייה לירייה, והאצבע נוטה למשוך הצידה במהלך הלחיצה. לעיתים נוצר פלינץ' (כיווץ לא רצוי של האצבע) משום שהתחושה היא שההדק "רחוק", מה שמעודד ציפייה ולחיצה חדה. הסימנים לכך הם סטיות עקביות בכיוון מסוים, פיזור שמתגבר עם העלאת הקצב ותחושת פיתול של הלוע בזמן הלחיצה.

באקדחים חצי־אוטומטיים יש להניח את כרית האצבע בצורה ישרה ומרכזית על חזית ההדק. אם ההדק קמור, יש לבחור נקודה שמאפשרת העברת כוח ישר לאחור ולהימנע ממגע של המפרק בשלדה שמשנה את האחיזה. בכדורי תוף חל אותו עיקרון: גם בהדק ארוך וקמור, בעת שימוש בכרית השליטה טובה יותר. בכלי נשק עם טווח הגעה ארוך, אם אי אפשר להגיע להדק עם הכרית בלי לעבור למפרק, יש להתאים אחיזה, לקרב את הנשק או לשקול התאמת הדק מקצועית, אך לא לוותר על מגע הכרית.

בבדיקה יבשה, יש לכוון לכיוון בטוח וללחוץ לאט על ההדק. אם הכוונת הקדמית צונחת או זזה הצידה בתחילת הלחיצה, המיקום לא נכון. אם מרגישים מגע של הציפורן, יש לשנות מיקום. בירי איטי למטרה מטווח קצר של 4-3 מטרים, קיבוץ עקבי מחוץ למרכז מלמד בדרך כלל על מיקום אצבע לא נכון.

כל התרגילים חייבים להתבצע תוך הקפדה מלאה על בטיחות: ירי יבש רק עם כלי פרוק, שימוש בתחמושת דמה לפי הצורך, ותמיד להתייחס לכלי כאילו הוא טעון. תרגיל ירי יבש עם שמירת כוונות כולל לחיצה ישרה ואיטית של 3-2 שניות עד שבירת ההדק, ללא תזוזת כוונות.

בתרגיל הקיר, מכוונים לקיר ריק ממרחק יד ולוחצים לאט. כל תזוזת לוע מלמדת על הצורך לשנות את מיקום האצבע. בירי חי איטי לנקודה ממרחק של 5-4 מטרים, יש להתמקד בלחיצה מודעת וישרה. תרגול איפוס כולל לחיצה, שחרור חלקי עד נקודת האיפוס ולחיצה חוזרת, תוך שמירה על אותו מגע כרית. צילום במראה או בווידאו בירי יבש מאפשר לראות במדויק היכן ההדק פוגש את האצבע.

טיפים פיזיים וציוד

יש להקפיד על ציפורניים קצרות, משום שציפורן ארוכה משבשת מגע ומנוף. הדק שטוח או תוסף להדק ("נעל ההדק") עלולים לשפר עקביות מגע. טווח ההגעה להדק צריך להיות טבעי ולא מאולץ. כמו כן יש לתרגל עם הכפפות שבהן משתמשים משום שהן משנות תחושה ומיקום.

באשר למיתוסים נפוצים בקהילת הירי, הטענה שצריך לשים את המפרק על ההדק אינה נכונה, משום שמפרק יוצר תנועה סיבובית. גם הטענה שקצה האצבע מספק שליטה טובה יותר אינה נכונה, שכן הוא חלש ופחות עקבי. בפועל, יורים מתקדמים עשויים לשנות מיקום לצורך ספציפי, אך לרוב היורים, מיקום הכרית במרכז ההדק הוא הבסיס הנכון.

שליטה בהדק היא הרגל הנבנה מאלפי חזרות. הבטיחות תמיד קודמת: ירי יבש רק עם כלי פרוק, וירי חי רק במטווח מוסדר. תרגול יומי עקבי של מיקום האצבע עם כרית נקייה במרכז ההדק, ישפר במידה רבה את הדיוק ויצמצם החטאות הנגרמות ממומנט סיבובי או מתזוזות פתאומיות.

לפרטים נוספים