לחיילת הודבקה הפרעת אכילה

האם במשרד הביטחון החליטו להדביק לחיילת הפרעת אכילה שלא הייתה רק בשביל לחמוק מלהכיר בה כנכת צה"ל? סוגיה זו עלתה בדיון בערעורה של החיילת על החלטת קצין התגמולים שלא להכיר בנכותה. הערעור התקבל לאחרונה בבית משפט השלום בירושלים. את החיילת ייצג עורך הדין יואב אלמגור.

בפסק דינם מתחו השופטים ביקורת קשה על משרד הביטחון ועל המומחית הרפואית מטעמו על שגרמו לחיילת ולמשפחתה ייסורים, עד שבית המשפט נאלץ להתערב בנעשה. בביקורתם ציינו השופטים בין השאר, כי התלות הכלכלית שנוצרה בין מומחים רפואיים למשרד הביטחון, המספק להם עבודה, גורמת לריבוי של חוות דעת שטחיות ומוטות, הדוחות תביעות נכות מוצדקות וגורמות עוול לתובעים.

פסק הדין עסק כאמור בעניינה של חיילת, שהתגייסה לצה"ל בינואר 2019 בפרופיל 97 ושובצה לתפקיד משק"ית חינוך במג"ב. בתחילת שירותה עברה טירונות וקורס חינוך, ולאחר מכן הוצבה לתפקיד משק"ית חינוך בבסיסים בדרום הארץ. אולם כבר בחודשים הראשונים לשירותה החלה החיילת לסבול מבידוד חברתי ומיחס קר ומעליב ממפקדיה, ובשל כך לקתה בדיכאון.

בתצהירה תיארה החיילת כיצד נאלצה לנסוע לבדה לאורך שירותה בתחבורה ציבורית בין ביתה שבצפון הארץ לבסיסים בדרום, מרחקים של 400-350 ק"מ ביום. לדבריה, הורו לה מפקדיה שלא להצטרף לפעילות חברתית של חיילות מג"ב שהיו בבסיס, ובאופן זה הועמקה בדידותה. מפקדיה לא התחשבו במגוריה המרוחקים מאוד מהבסיס, והיא אולצה לצאת בשעות מאוחרות לביתה לבדה באוטובוסים.

בבסיסים שבהם שירתה לא היו ארוחות בוקר, ובשל הנסיעות הארוכות היא החמיצה ארוחות נוספות. היא הועברה בשירותה הקצר, שנמשך כחמישה חודשים בלבד, בין שלושה בסיסים - צומת שוקת, בית גוברין ואילת - שלא היה לה בהם מקום לינה קבוע. בכל בסיס היא נאלצה לחפש מיטה פנויה לישון בה, לאתר בעלי תפקידים בבסיס כדי שיספקו לה ציוד ומענה לצרכים, ולהשתלב בנוהלי הארוחות, שרבות מהן היא כאמור החמיצה.

במהלך שירותה החלו הוריה לחוש שמצבה הנפשי מתדרדר. היא הייתה מתקשרת אליהם נסערת מספר פעמים בשבוע, בוכה ומספרת שקשה לה מאוד, ואף אמרה ש"בא לה למות". אימה הציעה לה לפנות לגורמי בריאות הנפש בצבא, אך הבת סירבה. עקב כך התקשרה אימה בעצמה לקב"נית, אך לדבריה נענתה בצרחות כבר מתחילת השיחה. לעדות האם, ביתה החלה לסבול ממחושים ומבעיות בריאות, ישנה שעות ארוכות, והייתה חסרת אנרגיה לקום אל סדר יומה בשירותה הצבאי.

החיילת החלה לרדת במשקל ונזקקה להצר את מדיה הצבאיים. הבת סיפרה לאימה שקשה לה מאוד עם המפקדת הישירה שמתנכלת לה כל הזמן. היא פנתה לסיוע רפואי בקופת חולים עקב תלונות על כאבי בטן, וקיבלה גימלים למספר ימים שסייעו לה לחמוק מהשגרה הלוחצת.

לאחר חמישה חודשים תש כוחה. היא הגיעה למרפאת הבסיס מותשת, וטענה כי לא אכלה ולא שתתה ארבעה ימים רצופים. ממרפאת הבסיס היא פונתה לחדר מיון בבית חולים, שם טופלה ועברה תשאול, שבעקבותיו אובחנה כסובלת מהפרעת אכילה.

לקראת סוף יוני 2019 ולאחר שסירבה להתאשפז במוסד פסיכיאטרי, היא שוחררה מהשירות בפרופיל 21, כחמישה חודשים בלבד לאחר גיוסה. לאחר שחרורה ובעקבות החמרה במצבה, שהתבטא באובדן משקל ניכר ובפיתוח הפרעת אכילה חמורה, פנתה החיילת, באמצעות עו"ד יואב אלמגור, לקצין התגמולים במשרד הביטחון בבקשה להכיר בה כנכת צה"ל. בבקשה נטען, כי מצבה הנפשי התדרדר בעת שירותה הצבאי ובגללו, ועל כן יש להכיר בנכותה משירות.

קצין התגמולים דחה את הבקשה, וטען כי אין קשר סיבתי בין תנאי שירותה לבין מחלתה, וכי הפרעת האכילה שממנה היא סובלת התפתחה עוד בנעוריה.

הצעירה הגישה באמצעות עו"ד אלמגור ערעור לבית המשפט השלום בירושלים, המשמש כערכאת ערעור על החלטות משרד הביטחון. נטען כי תנאי השירות הקשים, שכללו משמעת נוקשה, בדידות ונסיעות תכופות, הביאו להתדרדרות במצבה הנפשי והפיזי. היא פיתחה דיכאון רבא (Major Depression, דיכאון מז'ורי), ובבגללו הפסיקה לאכול ולשתות. עו"ד אלמגור הדגיש, כי החיילת התגייסה במצב נפשי תקין, ללא כל עדות לבעיות קודמות, וכי תנאי השירות היו הגורם הישיר להתדרדרות במצבה הנפשי.

בכתב ההגנה טען משרד הביטחון, כי מצבה הנפשי של החיילת לא הוחמר בגלל תנאי השירות אלא נבע מהפרעת אכילה שהחלה לפתח עוד בנעוריה. לחיזוק גרסה זו צורפה חוות דעת פסיכיאטרית נגדית, שבה נטען כי החיילת סבלה מהפרעת אכילה כבר מגיל 15, לפני גיוסה לצה"ל, ואף הלכה להתייעץ עם דיאטנית לאחר שאיבדה ממשקלה שבעה קילוגרמים. עוד נטען, כי החיילת הודתה בפני הרופאים בחדר המיון, כי מנעוריה היא סובלת מהפרעות אכילה - התבטאות שבה ראו הודאה במצבה.

בדיון בבית המשפט הציג עו"ד אלמגור ראיות רבות שהחיילת לא סבלה טרם גיוסה מהפרעות אכילה. בין הראיות הוצגו מכתבים והערכות חינוכיות רבות מהצוות החינוכי שליווה אותה בפנימייה שבה למדה, וכן מחבריה בתנועת הנוער, שהעידו על נערה חברותית, עליזה ופעילה. הערכות אלה נרשמו לצד הגיל שבו פנתה הנערה לייעוץ תזונתי, וציירו תמונה אחרת לגמרי מזו של נערה הלוקה בהפרעה פסיכוטית הנוגעות למשקלה.

בעדותה בפני בית המשפט שללה האם כי ביתה סבלה מהפרעת אכילה בנעוריה. לדבריה, לביקורה אצל הדיאטנית היה רקע של חינוך לאורח חיים בריא ותזונה נכונה.

אל התביעה צורפה חוות דעת רפואית של מומחה בתחום הפסיכיאטריה, אשר קבע כי החיילת התגייסה במצב נפשי תקין, ללא בעיות נפשיות בהיסטוריה המשפחתית. לדבריו, תנאי השירות הקשים היוו טריגר להופעת דיכאון רבא שבו לקתה, אשר התבטא בין השאר בהפרעת אכילה.

השופטים ציינו בפסק דינם, כי התרשמו מאוד מאמינות העדויות של התובעת ואימה ומחוות דעתו ועדותו המהימנה של המומחה. מנגד, ביקרו באופן חסר תקדים את הפסיכיאטרית מטעם משרד הביטחון לאחר שנחקרה על ידי עו"ד אלמגור על דוכן העדים וחוות דעתה הופרכה לחלוטין.

בין השאר תמהו השופטים על משרד הביטחון שלא צירף נתוני משקל לביסוס קביעתו כי מדובר בחיילת אנורקטית. לדבריהם, השוואת משקלה בלשכת הגיוס עם גיוסה (57 ק"ג) למשקלה כעבור חמישה חודשים עם הפנייתה למיון (54.5 ק"ג) מלמדת על הפחתה של 2.5 ק"ג בלבד ממשקלה, ועל כן האבחנה של אנורקסיה חסרת כל ביסוס.

בעדותה הודתה המומחית מטעם משרד הביטחון, כי המסמכים שעליהם הסתמכה בקביעתה כי החיילת סבלה מהפרעות אכילה לא כללו נתוני משקל עדכניים או מדדים פיזיולוגיים אחרים.

חוסר הערכת השופטים למומחית מגיע עד כדי כך, שהם קבעו כי היא שמה לב לחשיבות של סוג הפרעת האכילה שממנו סובלת החיילת רק על דוכן העדים, ולא טרחה לעסוק בכך בחוות דעתה, תוך שהיא מסתפקת בכינוי הכללי "הפרעת אכילה".

בית המשפט ציין, כי במועד הבאתה של החיילת לחדר המיון, לאחר שהעידה כי לא שתתה ולא אכלה ארבעה ימים, נמצא בבדיקות הדם כי כל המדדים ותפקודי הגוף היו תקינים לחלוטין. המצב כלל לא מלמד על הרעבה ממושכת.

בחקירתה הנגדית על ידי עו"ד אלמגור, הודתה המומחית מטעם משרד הביטחון כי יום לאחר שבדקה את התובעת, ולמרות שלא קיבלה עדיין לידיה את המסמכים המשלימים שאותם ביקשה ממשרד הביטחון, היא כבר הגישה את חוות דעתה הנחרצת על מצבה של התובעת. בית המשפט ביקר בחריפות את התנהלותה זו.

לדברי מומחה מטעם החיילת, אנורקסיה היא תופעה פסיכיאטרית, אך אף פסיכיאטר לא בדק את החיילת ולא קבע כי היא סובלת מאנורקסיה.

בנוגע להודאתה כביכול של החיילת בהפרעות אכילה מנערותה, טען המומחה כי בשום מקום לא מקבלים עדות מפי נפגע נפש על מחלתו, ועל כן להישענות על דברים שמסרה החיילת בעת אשפוזה, אין תוקף רפואי או משפטי.

בהמשך פסק דינם ציינו השופטים, כי "...גם לו היינו מניחים כי המערערת לקתה בהפרעת אכילה במהלך שירותה הצבאי, ולא בדיכאון רבא, עדיין אין כל בסיס לקביעה שלפיה המערערת לקתה בהפרעה זו קודם לגיוסה רק על סמך פנייה יחידה לדיאטנית של נערה בגיל ההתבגרות."

לסיכום פסק דינו קבע בית המשפט, כי מצא את העדויות של החיילת ואימה אמינות ומהימנות, וקבע כי תנאי השירות הקשים, אשר כללו בדידות, חוסר תמיכה נפשית ולחץ מתמשך, הם שגרמו להידרדרות במצבה הנפשי של החיילת, שנותר חמור גם לאחר שחרורה. הם מביעים מורת רוח מהתנהלות משרד הביטחון, שגרר את המערערת ומשפחתה תקופה ארוכה במקום להכיר בנכותה, כמתבקש.

כמו כן ציינו השופטים, כי מומחים רבים, כגון מומחית משרד הביטחון, נסמכים על הגורמים שעליהם הם מגינים, והדבר עלול לייצר חוות דעת שטחיות ומוטות כגון חוות הדעת שעליה התבסס משרד הביטחון במקרה זה.

לדברי עו"ד יואב אלמגור, מדובר בפסק דין חשוב משום שהוא פותח דלת בפני רבים מהמשרתים במערכת הביטחון, שעקב תנאי השירות הקשים החלו לסבול מהפרעות נפשיות כגון דיכאון כרוני והפרעות אכילה, ועד היום לא ידעו שאפשר להכיר בהפרעות אלה כנכות משירות.

פסק הדין ניתן ב-12 באוגוסט 2024.

עו"ד יואב אלמגור www.almagorlaw.co.il מייצג נפגעי גוף, נכי צה"ל, נפגעי איבה, נפגעי תאונות עבודה ותאונות דרכים ונפגעי רשלנות רפואית בוועדות רפואיות של אגף השיקום במשרד הביטחון ושל הביטוח הלאומי ובבתי המשפט.