מנועים אחוריים במטוסים קטנים

היום לרוב המטוסים הפרטיים והקומפקטיים בעיצוב טכני דומה: מנועים מותקנים מאחור וכנף אחורי בצורת האות T. יש כמה יוצאים מן הכלל כגון דגמים מסוימים של דאסו (Dassault) או מטוסי הונדה HA-420 (Honda HA-420) עם מנועים שמותקנים מעל כנפי המטוס. בעיקרון, המטוס היחיד ברמת תוצרת מסחרית עם מנועים אחוריים הוא קומאק ARJ21 (Comac ARJ21), מטוס קומפקטי סיני לטיסות מקומיות.

חברות גדולות כגון איירבאס (Airbus) ובואינג (Boeing) כמעט לא ניסו לפתח מטוסים כאלה. לאיירבאס אין דגמים עם מנועים אחוריים כלל, והמטוס היחיד של בואינג בצורה הזאת, 717, מיוצר בשיתוף פעולה עם מקדונל דוגלס (McDonnell Douglas), ובעיקרון שייך יותר לחברה השנייה. המטוס פותח עוד לפני תהליך המיזוג של שתי החברות. כידוע, היום מקדונל דוגלס היא חלק מהתאגיד האווירי של בואינג.

להתקנת מנועים בחלקו האחורי של המטוס יש כמה יתרונות טכניים. קודם כל, הגוף של המטוס נמוך יותר ולפיכך הוא יותר נגיש מהקרקע. הדבר עוזר לנוסעים לעלות למטוס מכמה נקודות ולחסוך זמן לחברות התעופה. מטוסים קומפקטיים כאלו פועלים בעיקר משדות תעופה קטנים, שלפעמים אין להם מספיק תשתיות ויכולות טכניות והם לא מספקים לעולי המטוס שרוולים.

מנועים אחוריים גם מסייעים לטיסות שקטות יותר. מאחר שהמנועים מותקנים בחלק האחורי, רוב הרעש שהם מייצרים נמצא בחלק הזה. נוסעים שיושבים באמצע המטוס ומלפנים, פחות חשופים לרעשים טכניים. יתרון חשוב נוסף של מנוע אחורי הוא שהוא פחות חשוף לנזק מחלקים ואובייקטים זרים.

מוכח סטטיסטית שמטוסים פרטיים עם מנועים אחוריים בטוחים יותר באוויר, בעיקר בזכות המיקום של רוב מקומות הישיבה הרחק מהמנועים. אם המנוע נפגע בטיסה, הסבירות שהחלק הקדמי של המטוס ייפגע, נמוכה מאוד.

לפרטים נוספים